ראש ממשלתנו אמר השבוע כי "הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו, זה בחירות". היה ברור לי שהוא משקר, אבל איני יודע מאיזו סיבה: האם הוא חושב שזה הזמן להסביר לנפתלי הגבר שאולי בהייטק הוא גביר, אבל בפוליטיקה הוא ילד קטן ומפונק? או שבכלל ביבי לא רוצה בחירות ודמוקרטיה, כי הוא התאהב בסקרים שלפיהם הוא יהיה הדיקטטור שלנו כל עוד ירצה בכך?
הכל מתאים להנחה הזאת:

1. הנשיא אובמה מתעב אותו, ועד כמה הוא מתעב נראה אחרי הבחירות לקונגרס.

2. מזכיר המדינה ג'ון קרי ממש מאוהב בנו בכלל, ובביבי בפרט. כי או-טו-טו יש כאן הסכם שלום אזורי, ואפשר יהיה להביא לתרזה פרס נובל, שתניח ליד הקטשופ והמיונז.


היה ברור שהוא משקר. נתניהו. צילום: רויטרס. 

3. המצב בירושלים ממש בטוח מאז הרצח של הנער מוחמד אבו חדיר. אם לירושלמים אין בעיה עם הטרור שהם חווים מדי יום, והם לא יוצאים להפגנות ענק, אני סבבה עם זה. אני רק קצת חושש שהמרצחים יגיעו לתל אביב. בכל זאת זה רק עניין של פחות מ-70 ק"מ. ועם הרבה כבוד שאני רוחש לכוחות הביטחון, אין נעילה הרמטית. בסוף יגיעו.

4. אני משוכנע שראש הממשלה רואה את הסחורה שיש לו בכנסת, והוא נגעל ממש כמוני. כי באמת זה נדיר שמקבצים כל כך הרבה אינטרסנטים במקום אחד. הנה, אחרי אחוות האחים של יאיר'קה החתיך ונפתלי הגבר, נרקמת עוד ברית עכשיו בין יאיר'קה החתיך לציפי פיט-פוט. הם יעשו לביבי שלום אזורי כולל, והפעם עם אהבה, כי רק אהבה תנצח. עם מי הם יעשו שלום? הם עוד לא החליטו, אבל הם יחליטו.

5. מתחילות מחאות. זה התחיל ב"קוטג'", הגענו למכוניות. העם שליד עגל הזהב רוצה שיפחיתו מחירים. המציאות שלפיה המסים הישירים ממכוניות חדשות מתבטאים ב-8 מיליארד שקל, וכל המסים העקיפים שווים עוד 8 מיליארד, לא מעניינת את המוחים. הם צודקים כי מגיע להם יותר, אבל מאיפה ביבי שלנו ייקח כסף לחלק לצה"ל, למתנחלים, לחרדים ולעוד עלוקות על השלטון?

במקום למחות בסוגיה הזאת, צריך למצוא פתרון, ופתרון אין, כי דיקטטורה דמוקרטית עולה כסף, שהשלטון מחלק אותו למגזרים חזקים. תארו לכם שהעניים יפגינו? מה יהיה? הא, זה בלתי אפשרי. אין להם מחשבים, אז הם לא יכולים להקיש "לייק". ואם אין לייקים, אז היועצים של רה"מ לא יודעים שיש מחאה. באסה.

6. מוישה כחלון חושב שזה זמן טוב לחזור לפוליטיקה. נכון, עם החברות הסלולריות הוא הסתדר, אבל עם ביבי זה אחרת, והוא יותר מכל אחד צריך לדעת את זה. אז בשביל מה צריך את זה? כדי להגיע ליום הבוחר ולקבל שישה מנדטים? לא עדיף יותר לחזור הביתה לביבי ושרה אנטואנט ולקבל תיק בכיר ולעשות קולות של מנהיג? בקיצור, איך שלא תביטו על המצב, אף אחד מהחבר'ה של אגם הדרעק לא סופר אותנו.

הם מתפקדים בפלנטת הישרדות שונה. אנחנו לא יודעים מה קורה, עד שזה קורה. וכשזה כבר קורה, משקרים לנו. אז אולי מישהו יארגן עצומה וירטואלית נגד בחירות בשנה הקרובה? זה הרי יעלה הון, וכלום לא ישתנה. תהיינה הבטחות שלא תהפוכנה למציאות לעולם. אגב, מה קורה עם חוק הגיור? הכל בסדר? איווט דואג לבוחריו שרוצים משום מה להיות יהודים כשרים? לא עכשיו.

קודם זה היה אחרי החגים, עכשיו רק אחרי הבחירות. תאמינו להם, פתיים, זה מגיע לכם. אבל אני לא מאמין וגם לא בוחר באף אחד, אז למה כשאני כבר עושה משהו טוב, אני סובל?

הכסיל שמוביל

יו"ר מרכז הליכוד הוא ח"כ דני דנון. רק לנוכח המציאות הזאת, הליכוד חייב לאבד את השלטון. הוא לא רוצה להקדים את ישיבת המרכז "זה בניגוד לערכי התנועה. בניגוד לאידיאולוגיה שלה". אני שומע את האיש הזה שמתבטא כמו ז'בוטינסקי ואבא אחימאיר, ושואל את עצמי מתי הוא נהיה אידיאולוג? ולמה זה מגיע לנו שכסיל כזה יקבע את עתידנו?


רק בגללו הליכוד חייב לאבד השלטון. דנון. צילום: מרים אלסטר פלאש 90. 

אבל זה מה שיש. אנחנו נאלצים להסתגל לנוכחותם של אנשים כמו דנון ומירי רגב, ששולטים בנו. מתי כבר ישנו כאן את שיטת הבחירות, לפי מחוז בחירה כמו בבריטניה וארה"ב? אז הם ייבחנו לפי ההישגים לטובת תושבי המחוז, לאו דווקא לפי ההישגים בתוך המפלגה. זה לא יקרה, כי לדיירים של אגם הדרעק נוח כך, לחלק ביניהם את עוגת השלטון, אפילו לא להשאיר לנו פירור.

מצפון תיפתח הרעה

בחג נסענו למטולה. יש לי הרבה חברים שם, האגדות על חפירת המנהרות מפחידות אותי, וגם מאוד כיף לי שם. בנוסף רציתי לשמוע מה קורה עם אמיר הרבש"צ, אחרי ששמעתי שרוצים לפטר את כולם. הוא לא היה, כי ירד למרכז לחג. פגשתי את יוסי, הסגן שלו, שהסביר לי שהכל בסדר ואין מה לדאוג.

בכל פעם שאני מגיע לצפון (אחת לחודשיים בערך) יוסי לוקח אותי לסיור במטעים. אנחנו רואים את חיזבאללה בעיניים. הוא ושאר החקלאים ממטולה רואים אותם כל יום, כל היום. אבל כבן המקום שהיום כבר בן 40 , הוא לא מתרגש, הוא כבר ראה כאן באמת את הכל. "תירגע, החבר'ה מוכנים". מה זה מוכנים, יוסי? אני מכיר אותך 30 שנה, מאז שהיית בן 10, התחלת להסתלבט עלי? "לא, לא, אנחנו באמת מאורגנים, יש לנו אפילו כיתת כוננות, למקרה של חדירה והיתקלות".

מה אתה אומר? שמע, אני מתרשם. מתי החבר'ה שלכם מהכוננות התאמנו בפעם האחרונה בחתירה למגע? מה אתה צוחק, מה? "טוב, התקלת אותי. בערך לפני שלוש־ארבע שנים עשינו את האימון האחרון".

וכמה זמן נמשך האימון המפרך הזה? "אולי שבוע, כל יום כמה שעות". אין לי בכלל ספק, אתם כשירים מאוד. "לא, אל תסתלבט. בכל פעם שגדוד כאן מתחלף, אנחנו יורים איתם במטווח. אנחנו בכושר. אם שמענו שיש חדירה, אנחנו בתיק־תק עם הקרמי עלינו, ומגיעים לאזור. תראה, כולנו גדלנו כאן, ואנחנו מכירים את השטח. הקצינים שתופסים קו, לא בדיוק מכירים את הרחובות והדרכים במושבה.

עד שהוא מבין איך להגיע לרחוב הרדוף, שזה רק ארבעה בתים, זה נצח. אז זה למשל עוד תפקיד של רבש"צ, שמכיר את השטח ומכווין את כוחות הביטחון". בוא נבנה תרחיש. יש חדירה והשתלטות על בית - מה אתם עושים? "היום ההנחיות השתנו. היום אנחנו מיד חותרים למגע, ולא מחכים שיגיעו כוחות צה"ל".

אבל רגע, יוסי, אתם לא יודעים מה לעשות כי אתם לא מאומנים, ומה אם חס וחלילה אתם פוגעים בבני הבית שאליו חדרו מחבלים, או בעוד בית ליד? זו באמת ההנחיה? ואם כן, מדוע לא מאמנים אתכם בלש"ב? "איזה לש"ב, על מה אתה מדבר. סופרים כאן כל כדור במטווח, אתה רוצה אימונים?". רגע, אבל אמרת לי שאתם יורים בכל פעם שגדוד מתחלף, לא? "כן, אבל רק כמה כדורים. אין כסף, בנאדם, אין כסף".

ביציאה ממטולה, בדרך ל"דג על הדן", עברנו דרך כפר יובל, שגובל במטולה ונזכרתי בפצ'נגה. ביוני 1975 חדרה חוליית מחבלים ליישוב, למטרת פיגוע מיקוח. הם השתלטו על בית משפחת מרדכי. יעקב (פצ'נגה) מרדכי, שהיה בשירותו הצבאי לוחם בסיירת גולני, הגיע למקום מעבודתו והוביל את הכוח הפורץ, אחרי שחויל בהוראת אלוף הפיקוד. הוא עקף את מפקד הכוח, הסתער על הבית, חיסל שני מחבלים, ולבסוף נהרג מצרור.

הכוח הצבאי חיסל את המחבלים. באירוע נהרגו ארבעה מבני משפחת מרדכי, כולל רעייתו של פצ'נגה. לפני מותה הסתירה את בנם התינוק בתוך מכונת כביסה, והוא ניצל. אחרי מותו של פצ'נגה הוענק לו עיטור העוז. המקרה הפך למיתוס של גבורה, של מלחמה על הבית. אבל חלפו כבר ארבעה עשורים מאז. לוחמי חיזבאללה הרבה יותר מתוחכמים ומיומנים.

כיתות הכוננות מורכבות מחבר'ה בני 40 ויותר, לא בדיוק בכושר קרבי. האיומים בגבול הצפוני דורשים אנשי מקצוע, כולל כיתות כוננות של לוחמים מיומנים ומאומנים, כי כבר עברנו את חומה ומגדל, זה עסק רציני היום. אנחנו לא צריכים עוד טרומפלדור ולא עוד פצ'נגה. הלוחמים חייבים להכיר את השטח, כמו שבני המקום מכירים אותו. אז נכון שלצבא אין כסף, כי משקיעים המון בחבר'ה של הקריה ובפנסיות. אבל אולי אפשר לגייס כמה לירות כדי לעבות את הכוחות בצפון? אולי אפשר להזדרז לפני הטרגדיה הבאה?

לגרש אותם

קבוצת איחוד בני סכנין קיימה בשבת טקס הוקרה לתורמים שלה מקטאר. בטקס הוענק גם מגן הוקרה לעבריין הנמלט ד"ר עזמי בשארה, ח"כ לשעבר, שחשוד בעבירות ריגול. את המגן קיבל במקומו חבר ממפלגתו. ריח רע נדף מהטקס, אבל זה מה שיש.

בשביל חלק מערביי ישראל, בשארה הוא סמל בדיוק כפי שג'ונתן פולארד הוא סמל לחלק מיהודי ישראל. ההבדל הוא שעזמי עוד לא נתפס. האירוע, שיכול היה להיות שולי (והסתיים ככזה בקנס כספי של 15 אלף שקל לקופת ההתאחדות), גרר את חברי מפלגות הימין לתגובות חמורות.

שר החוץ אביגדור ליברמן דרש לסלק את סכנין מהליגה, והמליץ להעבירה לליגה הפלסטינית; שרת הספורט לימור לבנת דרשה להחמיר במשפט, ועוד כל מיני הגיגים; גם מירי רגב קשקשה משהו לא חשוב.


בשביל חלק מערביי ישראל הוא סמל. בשארה. צילום: פלאש 90. 

כולם האשימו את סכנין בהכנסת פוליטיקה לספורט. אבל כאשר הפוליטיקה מתערבת, זה בסדר בשבילם. במשחק גם הונף שלט על ידי אוהדי סכנין: "ירושלים שלנו". הימין השתולל. מנהיגיו פשוט לא מוכנים לקבל את המציאות שערביי הגליל הם אזרחי ישראל וגם להם מותר, גם אם זה לא פוליטיקלי קורקט. מדוע ליברמן ולבנת לא מגיבים על מציאות שלפיה ערבי ישראלי ומוסלמי מכל מקום בעולם לא יכולים לשחק בבית"ר ירושלים?

מדוע הם לא מתייחסים לנתון המזעזע שלפיו מדובר במועדון הגזעני ביותר בכדורגל המקצועני? מדוע שני השרים ומנהיגים פשיסטים נוספים לא מתייחסים להתבטאויות גזעניות של אוהדי בית"ר? כי זה תמיד פריימריז. יש להם קהל, הם משרתים אותו כל הזמן באמירות חסרות אחריות עם גזענות לשמה.

תארו לכם מצב שבו באמת סכנין הייתה מודחת מהליגה. מה היו אומרים בעולם? כמה קורבנות היינו סופרים במאבקים מזוינים של כוחות משטרה עם ערבים חמושים? אבל אגם הדרעק סטרילי (טוב שכך, הצחנה הייתה הורגת אותנו), ודייריו יכולים לומר מה שבא להם, הם חסינים, ולא רק בגלל החסינות.

עד מדינה

אדם רכוב על קטנוע ירה ביום שלישי על רכבו של עד המדינה בפרשת השחיתות בנמל אשדוד. ברכב היו גם בני משפחתו. זה היה ירי למטרת אזהרה, כי אם היורה היה רוצה לפגוע הוא היה פוגע. יש כאן רשות להגנת עדים, איך זה פועל באמת? כך מקווים ברשויות האכיפה והמשפט לגייס עדי מדינה בפרשיות שחיתות אחרות? על עד המדינה הזה ירו, עד המדינה מהברנוער ברח משומריו, אחרי זה התברר שהוא בכלל הסתלבט על כל המערכת.

ומסביב אנחנו רק שומעים תשבחות של מפכ"ל המשטרה על שוטריו, והשר בכלל מהלל גם את פועלו שלו, אבל מי בדיוק עובד בשטח? מי מגן על מי שצריך להגן? קראתי ראיונות עם השר ועם המפכ"ל,והם אמרו שכיום האזרח הרבה יותר בטוח. אני פוחד לצחוק משטויות כאלה, כי צפוי נזק בסרעפת. מי בטוח? על מה בטוח? הרי חצי מההצלחות זה רק מזל. אבל גם העם הזה חי במזל, אז המשטרה מתאימה לו?.