גיל הפרישה בצה"ל נחשב לאחד הנושאים הכי מרגיזים ומעוררי מחלוקת בציבור. כשמערכת הביטחון נדרשה לצעדי התייעלות, שני נושאים עיקריים עמדו על סדר היום: העלאת גיל הפרישה וצמצום הנציגויות בחו"ל.
הפרישה המוקדמת לפנסיה בגיל 42 עוררה תרעומת רבה, במיוחד כאשר גיל הפרישה לאזרחים מהשורה הועלה לפני כעשור מ-65 ל-67 . זאת ועוד, אין סיבה שגיל הפרישה לאיש קבע קרבי ולמשרת בעורף יהיה אחיד.
לפני ארבע שנים נחתמה מעין עסקת חבילה שכונתה אופק שירות. כחלק ממנה סוכם שבתמורה לתוספת שכר לקציני הקבע ולנגדים, גיל הפרישה יידחה עד שיגיע בהדרגה (בשנת 2029) ל-50. אולם במערכת הביטחון טוענים כי האוצר לא מילא את חלקו בהסכם, ולכן גם הם יחזרו בהם מההבנות על דחיית גיל הפרישה. בינתיים, עד היום, זה לא קרה.
במערכת הביטחון טוענים שדחיית גיל הפרישה מעל ל-45 גורמת לשחיקה בכושרם של אנשי הקבע וביכולתם המבצעית. יש גם היבט נוסף. בעבר, כשאיש קבע פרש לפנסיה אחרי גיל 45, הוא היה מסודר בתעסוקה חלופית. אולם כיום שוק התעסוקה סגור בפני אנשי הקבע מסיבות של גיל ושל הכשרה מקצועית. נוסף על כך, טוענים במערכת הביטחון, דחיית גיל הפרישה תצופף את שרשרת הפיקוד, תפגע בתחלופת הקצינים ותמנע את הצערת הצבא.
ההעלאה המחודשת של סוגיית גיל הפרישה נעשית משום שבצבא מנסים לשבור את הכלים. בעקבות המחלוקות החריפות עם האוצר, כמעט בכל נושא, הם מנסים לחשב מסלול מחדש. אלא שההיגיון המבצעי-תעסוקתי של אנשי מערכת הביטחון אינו עובר את פתח מפתנם של אנשי האוצר.
באוצר דוחים על הסף כל אפשרות לשינוי מסלול הפרישה, שעל פי הערכתם יהיה כרוך בהוצאה נוספת של מיליארדי שקלים. גם אם יש היגיון תעסוקתי בטיעונים של אנשי מערכת הביטחון, בזמנים של מתן תוספות של מיליארדי שקלים לתקציב הביטחון, אין סיכוי שהצעה כזאת תאושר.
החלטה על שינוי גיל הפרישה אינה יכולה להתקבל חד-צדדית במערכת הביטחון. נציגי המערכת מוזמנים להגיע לוועדת לוקר, הדנה במבנה התקציב, ובמסגרת זאת להעלות את טיעוניהם בנושא. זאת המסגרת המתאימה ביותר.