לפני כחודשיים פגשתי באקראי את דביר בנדק, הפרזנטור של בנק מזרחי טפחות. בנדק, שהסתבך בעבר עם הבנק בשל התבטאויות שנויות במחלוקת בנושא המתנחלים (שאיימו בתגובה לסגור חשבונות בבנק), למד את הלקח והבטיח לסתום את הפה. הוא סיפר לי שהוא מתאפק ומחזיק בבטן את תחושותיו לגבי מבצע צוק איתן. להדגמת דבריו הוא העביר בתנועה את אצבעות ידו על פיו הסגור כדי להוכיח שאין סיכוי שהוא יפתח את הפה. במאזן בין פרנסה לחופש הביטוי, בחר בנדק בפרנסה.
כך נהגו גם הפרזנטור של רשת השיווק "מגה" יעקב כהן, גיבור הקרב על המילקי אקי אבני ואחרים. כשהתבקשו להביע את דעתם על מחאת המילקי, הם העדיפו לשתוק וביקשו לפטור את עצמם מתגובה. לעומתם, מי שנפלה בפח הייתה הפרזנטורית של "מנו ספנות" - אורנה בנאי. בנאי, שלטענת הנהלת החברה "העבירה מסרים הפוגעים בחלק מהציבור" ("מתביישת להיות ישראלית"), שילמה את המחיר ועבודתה הופסקה מיידית. התנצלותה או דברי ההלל לקפטן סטובינג מספינת האהבה לא סייעו לה להשלים בהצלחה את הפלגת הנופש.
אגב, ב"מנו ספנות" אמרו לי השבוע שבנאי לא פוטרה, אלא שחוזה ההעסקה שלה, שאמור היה ממילא להסתיים בתוך שבועות, הופסק. הם לא שללו את האפשרות שלקראת עונת הנסיעות הבאה, בתחילת 2015 , תחודש העסקתה.
ארז טל ואורנה בנאי. הוא לא יבקר את הריכוזיות במערכת הבנקאית. צילום: רפי דלויה, יח"צ
לתוך מלכודת ההתבטאויות המיותרת נפל בשבוע שעבר גם השחקן מנשה נוי, כוכב מסע הפרסום של מחלבות "טרה". נוי לא הסתפק בתחפושת לגיבור הסרט "לב אמיץ" של מל גיבסון, הקורא לקהל הנוהה אחריו לחשוב מחוץ לקרטון ולרכוש את מוצרי "טרה". כדי לקדם הצגה או סרט כלשהו דחוף היה לו להביע את דעתו בעיתון "גלובס" גם על אירועי צוק איתן, אביגדור ליברמן והיחס לערבים.
עדיין לא ברור כיצד "טרה" תגיב, אבל ברור שכיסא הפרזנטור של מי ששיחק בחן רב בעבור "טרה" את הרפתן השורשי - מתנדנד. נוי אינו הראשון וסביר שגם אינו האחרון שעלול לשלם את המחיר. חברת המזון "ויטה" לא היססה לפני כמה שנים להפסיק את העסקת השחקנית תיקי דיין, לאחר שזו הביעה את דעתה על טיבם של בוחרי הליכוד.
ההסכם בין החברות המסחריות לפרזנטורים הוא ברור ושקוף. השחקנים מסייעים במכירת המוצרים באמצעות יכולת המשחק או התדמית שבנו לעצמם, והחברות משלמות להם בכספן. וכמו שלא שותים אם נוהגים, כך לא מתבטאים אם מפרסמים. כל עוד הידוען נושא באמתחתו את תפקיד הפרזנטור, אסור לו להיכנס לשדה המוקשים של הפוליטיקה.
ברגע שכוכב הפרסומת מתבטא בנושא שנוי במחלוקת בצורה שעלולה לפגוע ברגשות הצרכנים ובעקיפין במותג, הוא פוגם בתדמית הסחורה הנמכרת. את דעותיו בענייני חברה, דת, מדינה וכלכלה הוא חייב לשמור לשיחות ליל שישי או לאחר סיום החוזה, אם הוא מעוניין להבטיח את פרנסתו.
סביר להניח ששחקן כמו גידי גוב, שבנה את מערך הפנסיה העתידי שלו על "בזק", לא יתקוף את חברות הסלולר, כמו שאיש תקשורת כמו ארז טל (בנק הפועלים) לא יבקר את הריכוזיות במערכת הבנקאית.