יש לי סימפטיה לשר הביטחון משה (בוגי) יעלון מאז שקיימנו שיחה ארוכה לתוך הלילה במפקדת פיקוד מרכז כשבאתי לראיינו לאחר שהתמנה למפקד אוגדת יו"ש. גם מעידותיו פה ושם לא פגמו בהערכתי כלפיו, והיו לו כאלה, כמו לרוב ה"גנרלים" שעוברים לפוליטיקה ולוקח להם זמן לקלוט את קוד ההתנהגות והדיבור בעולם החדש שנקלעו אליו. אבל פרשת הסתבכותו עם מזכיר המדינה האמריקאי קרי, ובעצם עם הממשל בוושינגטון בראשות הנשיא אובמה, היא כבר יותר מסתם מעידה.
כל הפרשה הזאת החלה ונמשכה ברגל שמאל, וכשאתה משקיף לאחור ומתעניין קצת בפרטיה, אינך יודע אם לצחוק או לבכות. הכל התחיל, כזכור, כששר הביטחון כינה בפורום מסוים את שר החוץ קרי, שהתאמץ להניע את גלגלי המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים, משיחי ואובססיבי, והדברים דלפו.
מחלקת המדינה הגדירה את דברי יעלון כפוגעים, אבל דומה שיעלון, ואיתו גם ראש הממשלה נתניהו, המכיר היטב את האמריקאים, לא העריכו כראוי את גודל הפגיעה ואת השלכותיה. וזה בהחלט תמוה, לפחות לגבי השני.
יעלון ניסה להיחלץ מהסבך בכל מיני הצהרות כלליות והתנצלויות קלושות, שהיו רחוקות מלספק את האמריקאים הזועמים, וגייס לעזרתו גם את "הוצאו מהקשרם" הנודע לשמצה. כך למשל הודיע לציבור שישראל וארה"ב שותפות במאמץ לקידום המו"מ לשלום בין ישראל והפלסטינים "בהובלת מזכיר המדינה קרי". וואלה, ממש גילוי מדהים. קודם ידענו רק שקרי אובססיבי ומשיחי, עכשיו הוא גם מוביל. הלוא דבר הוא! אחר כך עוד שפך שמן למדורה כשביקר את מדיניות ארה"ב כלפי איראן ואת הנשיא אובמה אישית. ונהר הזעם האמריקאי כלפי שר הביטחון גאה.
צילום: פלאש 90
אבל בוגי, ביהירות ישראלית טיפוסית, חשב שהכל בסדר. הכל נשכח ונמחק, והמשבר בינו לבין קרי חלף-עבר. כך גם אמר פה ושם. הוא לא העלה בדעתו שהממשל בוושינגטון לא שכח ולא סלח ורק ממתין ליום פקודה שבו ייפרע מיעלון לעיני כל, בנוסח "כך ייעשה לאיש שהממשל אינו רוצה ביקרו". הוא לא הבין שפחות מהתנצלות פומבית וישירה כלפי ארה"ב וכלפי שר החוץ אישית לא בא בחשבון מבחינת האמריקאים. הוא גם לא לקח בחשבון את המתיחות במערכת היחסים הכללית בין ישראל וארה"ב. אילו הבין ולקח בחשבון, אולי היה נמנע מלבקש לקראת ביקורו בוושינגטון פגישות עם בכירים נוספים על שר ההגנה צ'אק הייגל, וחוסך מעצמו את עביט השופכין שהריק עליו הממשל בסרבו לבקשותיו.
האם גם ראש הממשלה, המכיר לפני ולפנים את האמריקאים בכלל ואת הממשל בפרט ואת הנשיא בפרטי פרטים, לא ידע ולא הבין? קשה לחשוד בו בכך. ואם ידע והבין, מדוע לא מנע מיעלון ליפול למלכודת והפקיר אותו לביזוי אמריקאי כזה? הייתכן שנתניהו רצה שבוגי, היורש בכוח הבכיר שלו, יחטוף קצת על הראש? יכול להיות דבר כזה?
ויש תמיהה מעשית הרבה יותר. נניח יעלון - בתמימותו או בכל כינוי אחר שתרצו - האמין באמת שהכל בסדר, כיצד זה לא היה בסביבתו, בין יועציו ומקורביו, מישהו שאמר: אולי כדאי, לפני שאנו מבקשים את הפגישות הנוספות, לבדוק בדיסקרטיות אם יש בכלל סיכוי שייענו לנו? בשביל מה צריך שר יועצים אם לא למקרה כזה?