ביבילוגים מנוסים סבורים ששובר השוויון שהקדיח את התבשיל הקואליציוני ושינה את הלך הרוח של ראש הממשלה בין לילה לא נמצא במקום שבו כולם מחפשים. לא, לא מדובר בחוק מע"מ 0%, גם לא בחוק הלאום שטורפד אתמול בידי ציפי לבני ויעקב פרי, גם לא התיירות הרפואית, עם כל הכבוד, ואפילו לא זאב אלקין, שמחרחר מדנים מול יש עתיד בניגוד ליריב לוין המפויס.

שובר השוויון, על פי אנשים שמכירים את נתניהו מקרוב, היה חוק "ישראל היום". הסנוקרת שספג נתניהו ביום רביעי האחרון גרמה לו לאבד את שיווי המשקל, את הרציונאליות, את פירור החשק האחרון שהיה לו להמשיך לשבת בקואליציה. הדרך בה עבר החוק היתה משפילה במיוחד מבחינת נתניהו. ההפרש. העובדה שנותר כמעט לבד במאבק, למרות מסע שטיפת מוח אדיר שהביביתון העביר את כולם.
נתניהו, על פי המומחים האלה, איבד את שווי המשקל שלו, הושפל מול הפטרון שלו, נכנס למצב של הלם. נכון, יש עוד אלף ואחת דרכים לעצור את החוק הזה, אבל שאט הנפש של נתניהו גדושה כל כך, עד כי הוא לא יכול להמשיך לחכות. מצידו, נלך עכשיו לבחירות (ובכך מעבר החוק בקריאה טרומית יאבד כל משמעות), ונראה להם מה זה. בינתיים, מגביר נתניהו את הכנותיו לבחירות אפשריות. כרגע הוא מבוצר במרומי העץ.

ממול, במעבה היער, מבוצר יאיר לפיד, בגובה דומה. נתניהו מכיר את מצבו בזירה הפוליטית ויודע שנכון לרגע זה, הוא יכול לסמוך רק על בן אדם אחד. נפתלי בנט שמו. ולכן, הברית הפוליטית של נתניהו עם בנט הולכת ומתהדקת, הולכת ומתחברת. ברית של אינטרסים. לא בטוח שגברת נתניהו מודעת לכל ההתפתחויות הללו. היא כבר תדע בהמשך. נקווה שתאשר, כי אחרת, הכל אבוד.

ביום רביעי בשבוע שעבר התקיימה בלשכת ראש הממשלה פגישה מעניינת. היא התקיימה בלשכתו של ראש הסגל, ארי הרו. השתתפו בה ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, מנהלת המטה שלו מיכל שלם, והיועץ האסטרטגי שלו אבי לרנר. הפגישה הזו עמוסה ניגודי עניינים פעוטים - לרנר הוא גם בעלה של פרח לרנר, יועצת ראש הממשלה, וגם גיסו של הרו. אבל לא זה העניין.
במהלך הפגישה ביקש הרו, בשמו של ראש הממשלה, מניר ברקת, לפעול למינויו של אייל גבאי ליו"ר הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י), הנחשב לתפקיד יוקרתי ורב עוצמה במשק. כדי להבין, צריך ללמוד את הרקע: גבאי היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בקדנציה הקודמת של ביבי. כמו כל קודמיו, גם הוא עזב רע (הבא בתור הראל לוקר, שיודיע בקרוב על עזיבתו). אחר כך התחבר גבאי לנפתלי בנט, והיה נציגו במו"מ הקואליציוני האחרון.
בעשותו כן, נמחק גבאי ברחוב בלפור מחיקה סופית. אבל בנט הבטיח לו את הרשות לפיתוח ירושלים. מה עושים? לא עושים, מחכים. בהתחלה, כשבנט ונתניהו היו על סכינים, לא היה על מה לדבר. בחודשים האחרונים, כשביבי הבין שהאופק היחיד שלו הוא נפתלי בנט, החלו היחסים להשתפר. והמשיכו להשתפר. בנט ונתניהו החלו להפגש יותר, לדבר יותר, אפילו באנגלית (!!), מה שמסמן התקרבות אמיתית.
הברית נכרתה אט אט. לפני כמה חודשים דיווחתי כאן ב"מעריב השבוע" שנתניהו הסיר את הוטו שלו אצל ברקת על המינוי של גבאי. והנה, בשבוע שעבר, ראש הלשכה של נתניהו מבקש מברקת באופן מפורש לבצע את המינוי. אין בזה פסול, אגב. ככה זה עובד. מה שזה יכול ללמד אותנו, זה על תחילתה של ידידות אמיצה, בדרך לברית פוליטית.
יצרים של בחירות
יום למחרת הפגישה הזו אצל ארי הרו עשה שלום שלמה, ראש המטה הכל-יכול של בנט, פולו-אפ בלשכת ראש עיריית ירושלים וביקש לקדם בדחיפות, "בהמשך לשיחה עם ארי הרו", את מינויו של גבאי. אם שלום שלמה מבצע מהלכים פוליטיים "בהמשך" לפגישות בלשכת ראש הממשלה, סימן שיש כאן אחווה חדשה. כל מה שנשאר לברר זה אם מישהו השכיל ליידע גם את יושבת הראש האמיתית של העניינים, היושבת ברחוב בלפור ולא מחבבת את בנט מאז ומעולם. את זה נדע בהמשך.
פוליטית, מה זה אומר? זה אומר שנתניהו היה רוצה מאוד לחבור לבנט לקראת הבחירות. כן, בסגנון החבירה ההיא עם ליברמן, שהשאירה אותו קדנציה נוספת בתפקיד. בלי זה, הוא אבוד. בליכוד מעריכים שבמצב הנוכחי ביבי לא מביא יותר מ 18- מנדטים. זה אומר שיהיה לו קשה מאוד להיות ראש הממשלה הבא, גם אם יסיים כמפלגה הראשונה. אבל אם הוא מתאחד עם בנט, הוא מביא מעל 30. זה כבר משנה את כללי המשחק. האם מרכז הליכוד יאשר חבירה כזו? קשה להאמין. דני דנון לא פראייר.
יחד עם זאת, הכוחות המרכזיים שיכולים להוביל התנגדות, נגוזו. גדעון סער בחוץ, כחלון בחוץ, סילבן איבד עניין, ישראל כץ עובד בשביל ביבי. כך שהכל אפשרי. מה בנט יקבל? זכות בחירה ראשונה לתפקיד השר הבכיר בממשלה. עכשיו, תארו לעצמכם שהוא ירצה להיות שר הביטחון. מה יש? למה לא? הוא הרי הוכיח את עצמו עם המנהרות, לא? אני, במקום בוגי יעלון, הייתי מודאג קצת. אבל גם אם לא תהיה רשימה משותפת בשיטת ה"ריצ'רץ'", יש עוד לא מעט דרכים להדק את שיתוף הפעולה.
להצהיר ולחתום מראש על שותפות בקואליציה. לסכם את פרטי התיקים וחלוקת השלל שאחרי, עוד לפני. תסמכו על נתניהו, הוא יודע את העבודה הזו. בשבוע הקרוב נדע לאן פנינו. האם ההסלמה נמשכת, או שהחברים מפוצצים את הכלים בגלל התיירות הרפואית, המע"מ על דירות חדשות והשקיפות בקק"ל. מבחינת יצרים, אנחנו כבר במערכת בחירות. כולם נגד כולם. מבחינה הגיונית, אין סיבה אמיתית להגיע לשם. היום יגיעו כולם לכנסת, יכנסו לישיבות הסיעה שלהם, יצהירו את הצהרותיהם ויצטרכו להחליט, בינם לבין עצמם, אם מדינת ישראל באמת צריכה בחירות עכשיו.