פוליטיקה חדשה או ישנה? הקמפיין הכלכלי של לפיד יצא לדרך

נובמבר 2014 היה משיאני עונת הגשמים וגם עונת הכנסים. אילת אירחה החודש את כנסי התקשורת, התעשייה, הנדל"ן, עורכי הדין, השמאים, סוכני הביטוח, ועידת הקניינים וגם את כנס שחקני הברידג'. סליחה אם קיפחתי איזה ענף. לאלה יש להוסיף אירועים "שגרתיים" כמו כנס קיסריה (כנס אלי הורביץ), כנס שדרות (לכלכלה ולחברה), ועידת העסקים השנתית של "גלובס" וועידת עדיף. ויש גם מפגשים מקומיים באוניברסיטת ת"א, במרכז הבינתחומי, בכנסת ואפילו בשגרירות איטליה.

האורח המבוקש ביותר במפגשים הוא שר האוצר יאיר לפיד. ראש הממשלה אינו מגיע ובדרך כלל משגר ברכה מצולמת. מפליא כיצד מסוגל שר האוצר להופיע במרבית הכנסים ועדיין להישאר רלוונטי מבלי לסתור או לחזור על דברים שאמר בכנסים אחרים. בדרך כלל הוא עומד במשימת אי המִחזור בגבורה, אבל לא תמיד. כשהחזיר השבוע מחדש לשיח הציבורי ששמו "פעמי הבחירות" את הדיבורים על הפוליטיקה הישנה, שכח שהוא עצמו התוודה באחרונה שהוא מתחיל להתאהב בה מחדש.

בכנס שדרות ובסיעת יש עתיד בכנסת נאם על סחטנות מרכזי המפלגות (הליכוד)  והלוביסטים לעומת הפוליטיקה החדשה (של יש עתיד) הדואגת לזוגות הצעירים וללוחמים שהשתחררו מצוק איתן. האם שכח לפתע כיצד יחד עם האח בנט הוא היה שותף לסחיטה באיומים של ביבי עם הקמת הממשלה?

צודק לפיד שאומר שאת המחלוקות על תקציב 2015 ניתן לפתור בתוך שעה. זה היה קורה לו היה מסכים להעביר את חוק ההסדרים (כולל רפורמות הבריאות וההפרטה) לוועדות הכנסת הרלוונטיות, אבל שרת הבריאות יעל גרמן לוחצת. אגב, שר התיירות עוזי לנדאו הסביר שלשום בישיבת ועדת הכלכלה בעניין תיירות המרפא ש"לא שוחטים תרנגולת 

המטילה ביצי זהב". אולי כדאי להקשיב גם לו.

לפיד הבטיח לעשות סדר בבלגן והוא מציג את תקציב 2015 כחברתי ביותר בשנים האחרונות. מבלי להתבלבל הוא מונה ברשימה את ההצעה השנויה במחלוקת של חוק אפס אחוז מע"מ בדיור. השיא היה כשסיפר בכנס שדרות על אמונו בשוק חופשי ושהממשלה אינה צריכה להתערב בכל דבר. "השוק החופשי" שעליו מדבר שר האוצר כולל את הצעת החוק להגבלת שכר הבכירים בחברות הפיננסיות, ההצעה להחזיר לפיקוח שבעה מוצרי 

מזון, הצעת החוק לפיקוח על מחירי שכר דירה, הפחתת דמי הניהול בחיסכון. הכל, כמובן, בשם המאבק ביוקר המחיה. שלי יחימוביץ' צדקה כשסירבה לאחר הבחירות להצעת נתניהו לכהן כשרת האוצר. למה היא צריכה לשבור את הראש, כשיש שר אוצר המיישם בדיוק את האג'נדה שלה?

פעמי הבחירות ניכרים גם בפעילות התזזיתית של שרי יש עתיד. זה היתרון הגדול של מפלגה שהעומד בראשה הוא גם שר האוצר. שריו משתדלים באמת לעבוד עבורנו, עד כמה שהאילוצים הפוליטיים מאפשרים להם. המפקחת על הביטוח הודיעה על יישום הצעת גרמן לפוליסות בריאות (ניתוחים) אחידות בחברות הביטוח ובקופות החולים (שר"פ). האוצר ומשרד הכלכלה בישרו על "מהפכה בשיטת הייבוא לישראל והסרת חסמים". שר החינוך שי פירון הודיע שישנה את הקריטריונים בסל שעות הלימוד, ושיקצה מיליארד שקל לבתי ספר באזורים המוחלשים. כל זה בציר השבוע האחרון בלבד. פירון, שמאז הדיאטה הרצחנית הפך לתזזיתי, העלה את חמתו של סילבן שלום כשתפס את מקומו בסדר הנואמים בכנס שדרות. שלום הנעלב נטש בזעם. שר הרווחה מאיר כהן עוסק עדיין במרץ בגיבוש סל מוצרי מזון בסיסי במחיר מפוקח.

 

לפיד ונתניהו. צילום: מרק ישראל סלם
 

לפיד גם נאלץ להיגרר לאזור מוכה האסון של שכר המינימום ומגבה את פקידיו. הוא תומך בהעלאת השכר, אבל רק לקבוצות המוחלשות. בפגישות השבוע עם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן שאל לפיד: "אתה רוצה לפתור את הבעיה של העובדים החלשים או של העובדים 

החזקים? צריך לבדוק לא את שכר המינימום, אלא את הכנסת המינימום".

יו"ר ההסתדרות שיגר לצוותי המו"מ את נציגיו עו"ד שי תקן (לשעבר היועץ המשפטי  בהסתדרות) ועינב קבלה, ראש המטה שלו. השניים דיווחו שבאוצר מדברים בססמאות אבל לא על מספרים. הממונה לשעבר על השכר אילן לוין (נציג התעשיינים) מתואם עם פקידי האוצר. מועד השביתה נדחה בשלושה ימים, אבל על פי עמדות הצדדים, נראה שהיא בלתי נמנעת.

"כדאי לך לבדוק איך מימן משה כחלון את נסיעתו האחרונה לארה"ב", המליץ בחום אחד ממתנגדיו הפוליטיים של שר התקשורת לשעבר. כחלון טס לפני שלושה שבועות לחופשה משפחתית בניו יורק (לונג איילנד) ולבוסטון עם אשתו ואחותה. בדקתי. מתברר שכחלון שהה אצל חברים וכרטיסי הטיסה מומנו במלואם על ידו. הכל בסדר, אבל כחלון על הכוונת. 

הוא הפך לנמסיס של המערכת הפוליטית הנוכחית. הסיפור מוכיח עד כמה חוששים מתנגדיו מתופעת הכחלוניזם ומפוטנציאל המנדטים שלה.

בינתיים ממשיך כחלון לחמם מנועים. השבוע ערך כנס תומכים נוסף במלון בנתניה שאורגן על ידי אבי גבאי, מנכ"ל בזק לשעבר המשמש כיו"ר המטה. באמצע השבוע הופיע בכנס עסקים קטנים בכפר סבא, ושטח בפעם המי יודע כמה את תובנותיו הניהוליות לגבי העסקים 

הקטנים (מעסיקים 33% מהעובדים במשק אך חלקם באשראי הבנקאי עומד על 3% בלבד), הרגולציה (20 רגולטורים שלא מדברים זה עם זה מטפלים בבקשה לפתיחת עסק) והנדל"ן (המינהל לא משחרר קרקעות ומוכר ביוקר).

כחלון מספר סיפורים מצוין. הוא מבין בדיוק איפה הפאנץ' ונותן אותו בזמן. כמו בדרן מיומן הוא מחובר לקהל ומבין מה בדיוק הוא אוהב לשמוע. במילואים הוא היה ללא ספק כוכב האוהל. ללא הקריירה הפוליטית היה הופך למתחרה של יוסי אלפי בפסטיבל מספרי הסיפורים. לכחלון יש שלוש בעיות: עד לפני שנתיים הוא היה בדיוק חלק מהקליקה שאותה הוא מיטיב לבקר בהומור, כלומר הוא צוחק גם על עצמו. הבעיה השנייה היא  שלעתים הוא עובר את הקו האדום ופוגע בחבריו לפוליטיקה (כמו ההערה על השר הבכיר מהליכוד שלכאורה קיבל שוחד, או הדאחקות על השר "הטירון" לפיד).

כחלון הפיק לקחים. הוא התנצל בפני לפיד והבהיר שדברים הוצאו מהקשרם. במקביל ערך סבב טלפונים עם שרי הליכוד הבכירים למזעור נזקים. היום הוא מתנהל הרבה יותר בזהירות. הבעיה השלישית והמרכזית קשורה לאפקט הזמן הפועל לרעתו. גם לרפורמה בסלולר יש מועד תפוגה.כחלון חייב לייצר סדר יום חדש. עד למועד הבחירות עלולה להתרחש מהפכה צרכנית אחרת שתגמד את זו של הסלולר. 

הוא חייב לייצר רלוונטיות כל בוקר מחדש. הוא מרבה לדבר על שוק הנדל"ן, מסביר איך אפשר להגדיל את התחרות בין הבנקים, ומה הפטנט להורדת יוקר המחיה. זה אומנם מטבע שעדיין עובר לסוחר, אבל הוא מסוכן כמו הביטקוין. מכיוון שכחלון אינו מתיימר להיות כלכלן דגול, הוא הקיף את עצמו בכוורת בכירים לשעבר.מדובר בגל הרשקוביץ, הממונה על  התקציבים לשעבר, דרור שטרום הממונה על ההגבלים לשעבר, בארי טאף ראש מחלקת המטבע בבנק ישראל לשעבר, ודורון ארבלי, מנהל רשות המסים לשעבר. כל אלה הפכו לרלוונטיים במיוחד מפרוץ המחאה החברתית.

כדי לפסוע על קרקע בטוחה, הזמין כחלון במימונו האישי (57 אלף שקל) עבודת ייעוץ מקיפה ממשרד סומך חייקין KPMG שבבעלות גד סומך. כלכלני המשרד אינם נרתעים מלדבר על  הצורך ברפורמות במגזרים השונים, כולל בבנקאות. נזכיר שסומך הוא רואה החשבון של כל הבנקאים ()למעט מזרחי טפחות), מצב חסר תקדים בקנה מידה עולמי. ומה מקומו במשבצת של פרופ' מנואל טרכטנברג, שהתחיל לדבר כחלוניזם ("תוכנית מע"מ אפס שווה אפס")? טרכטנברג נפגש בעבר עם כחלון. על פי הפופוליזם הזול שאימץ הפרופסור המכובד, נראה שדרכו לפוליטיקה סלולה.

כחלון. צילום" תמיר ברגיג

יו"ר ועדת הכלכלה פרופ' אבישי ברוורמן נאם בשבוע שעבר בוועידת התעשיינים על מחירי הגז. המוטו המוביל היה הצעתו לפקח על המחיר. ברוורמן דיבר מדם לבו, אלא אם כן מדובר בשחקן תיאטרון מפוספס. יו"ר ועדת הכלכלה טוען שמחירי הגז של המונופול של יצחק 

תשובה ונובל אנרג'י מופרזים, והציע שטייקוני הגז יסתפקו בתשואה של 13% על השקעתם.

"כל הפחתה של דולר במחיר הגז תחסוך למשק מיליארד שקל. הטייקונים מקבלים תשואה מצוינת על ההשקעה ולכן חייבים לפקח על המחיר", הסביר וביקש את תמיכת נשיא התעשיינים צביקה אורן. הוא דרש מאורן, שקשריו עם ביבי מצוינים, לשגר לראש הממשלה נייר עמדה שלפיו התעשיינים תומכים בפיקוח. אורן לא נפל בפח. הוא הבהיר שהוא תומך בתחרות אפקטיבית, ואם זה לא יועיל, הפיקוח הוא אופציה אפשרית.

ברוורמן לא הסתפק בתשובה המתחמקת ובמוצ"ש פנה בבהילות לאלי גונן, יו"ר התאחדות בתי המלון, וביקש את תמיכתו. גונן התחמק ובסופו של דבר התעשיינים שיגרו נייר עמדה מרוכך.ועדת השרים לחקיקה הפילה בתחילת השבוע את הצעת ברוורמן. בלית ברירה הוא שקל להעביר את הדיון לכנסת אבל החליט לרדת מהסיפור. התברר שברוורמן נפגש עם ביבי וראשי משרדו ש"מרחו" אותו והסבירו שלא היו מודעים לבעיית הגז. לחברי ועדת הכלכלה הבהיר שבעקבות הפגישה עם נתניהו הוא משהה את הטיפול הפרלמנטרי. יו"ר הוועדה ירד מהעץ מבלי להודות בכישלון.

אז מה באמת הסיפור מאחורי הפיקוח על מחירי הגז? דלק ונובל אנרג'י, הבעלים של קידוח "תמר" ו"לווייתן", מוגדרים כמונופול, אך מחירי הגז אינם מפוקחים. הממונה על ההגבלים, פרופ' דיוויד גילה, אילצם למכור את מאגרי "תנין" ו"כריש" ליצירת מעין תחרות. גילה הבין שגרירת מפיקי הגז לבית המשפט לשנים של דיונים תגרום למשק האנרגיה נזק בלתי הפיך. הוא הפנים שהפופוליזם בסוגיית פיקוח מחירי הגז עלול להיגמר בבכי, ושבעלי נובל ודלק עלולים להשאיר את הגז במאגר "לווייתן" במעמקי הים עד להודעה חדשה.

זה מה שקרה במצרים (שלמרבה הפלא קונה כיום את הגז מאיתנו), וכך היה בארגנטינה. הזרים עדיין חוששים. בניגוד לצפוי, תגליות הגז המדהימות מול חופי ישראל לא הריצו לכאן את החברות הבינלאומיות. הזרים פוחדים להסתבך עם מדינות ערב ויותר מכך עם רגולציה 

ישראלית.

בכל מקרה, עניינית אין צורך בשלב זה בפיקוח. מפיקי הגז אינם מסוגלים לדרוש מחירי גז ככל העולה על רוחם. המחירים כיום נמוכים בקנה מידה בינלאומי. חברת החשמל רוכשת גז במחיר סביר של 6 דולר ליחידת אנרגיה. הצרכנים האחרים קונים את הגז במחיר גבוה במקצת, אך עדיין נמוך. המשימה החשובה באמת היא לחבר במהירות האפשרית את חברות התעשייה לצנרת. 12 חברות בלבד נהנות כיום מאספקת הגז. שתיים מתוכן 

הצטרפו במהלך 2014. בגלל בעיות בתשתית הצנרת, חלק משינוע הגז (כמו לפניציה בצפון) נעשה באמצעות מכליות בטכנולוגיית CNG.

את האנרגיות האמיתיות בגז חייבים להשקיע בהסרת חסמים ובטיפול בבעיות הרגולציה, ובראשן היכולת לעבור את מחסום "יאשה" (יאשה יורבורסקי, הממונה על בטיחות משק הגז במשרד האנרגיה)."ההבדל בין מפעל המשתמש בגז למפעל ללא גז הוא שאלה קיומית. ללא הגז, פניציה בירוחם שבבעלותנו היה כבר נסגר. ההבדל בהוצאות האנרגיה  מסתכם ב־25 מיליון שקל לשנה", אומר לי משה וקסלר, יו"ר פניציה ירוחם. לדבריו, "רק לאחר מאמץ יוצא דופן ומלחמות בלתי פוסקות מול הרגולטורים השונים הצלחנו להתחבר  לצנרת ולקבל את הגז. ככה לא בונים כלכלה".

השבוע התגברו סימני השאלה על עתיד השליטה בקונצרן אי.די.בי. כישלונה המהדהד של הנפקת חברת הבת אדמה (מכתשים אגן) בבורסה האמריקאית היא המכה האחרונה ברשימה. תאונת עבודה כזאת לא הייתה אפשרית בתקופת נוחי דנקנר, שמערכת יחסיו עם השותפים הסינים הייתה ועודנה מצוינת.

אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה, בעלי הבית החדשים של הקונצרן, פישלו גם בכלל ביטוח. ברוב יהירותם פספסו הזדמנות למכירת השליטה לקבוצה סינית אחרת במחיר מצוין. הם לא היו מוכנים לתת ארכה נוספת להשלמת העסקה, ושלחו את כלל ביטוח להנפקה כפויה 

בבורסה. גם זה לא היה קורה בעבר.

ומה המצב בחברות הבת האחרות? עדיף לא לשאול. שופרסל מחשבת מסלול מחדש והפעילה אסטרטגיה להפיכתה לרשת מוזלת המתחנפת ללקוחות. היא תחזור לרווחיות סבירה רק בעוד שנה. סלקום מתמודדת עם האתגרים הלא פשוטים בשוק הסלולר, הכוללים את שחיקת דמי המינוי, כניסה לדור הרביעי והטלוויזיה באינטרנט. אדמה (מכתשים אגן) שווה כנראה אפס אלא אם כן עד דצמבר יקרה נס חנוכה. ההשקעה האטרקטיבית היחידה היא נכסים ובניין, המנוהלת מצוין על ידי רפי ביסקר וסגי איתן. זוהי החברה היחידה בקונצרן הניתנת למימוש במחיר טוב.

בניגוד לשמועות, אלשטיין ובן משה נחתו בקונצרן ללא תוכנית עבודה מסודרת. יו"ר הדירקטוריון אהרון פוגל, שמונה מטעמם, שוגר לפנסיה לאחר ארבעה חודשים בלבד. בניגוד להערכות המוקדמות גם רואי החשבון לא הוחלפו. בחברי הדירקטוריון האחרים, כמו עמי הראל, נגעו. פה צורף מנהל בכיר לשעבר בחברה קדישא לדירקטוריון שופרסל. בחברה אחרת מונה דובר בנק ישראל לשעבר. אפילו ההנהלה הבכירה מתקופת דנקנר, ובראשה חיים גבריאלי, ממשיכה להוביל.אי.די.בי נותרה אומנם אי.די.בי, אבל ללא דנקנר. בקונצרן המכונה פירמידה חייב לעמוד מישהו המסוגל ליצור סינרגיה בין חלקיו, להתוות מדיניות כוללת ולהפיק את הערך המוסף בחיסכון בהוצאות, בשיווק, בביטוח ובהוצאות ריבית. לאלשטיין ובן משה אין מבחינה זו שום תרומה כבעלים.

התעלומה שעדיין אין לגביה תשובה מוחלטת היא מה חיפשו בן משה ואלשטיין באי.די.בי? מה היה להם כל כך דחוף להתמודד על ראשות הקונצרן, ובהצבעה שנויה במחלוקת באסיפה להדיח את דנקנר ולבזבז מאז סכום הנאמד ב־1.3מיליארד שקל? לגבי אלשטיין התשובה ברורה יותר. הוא איבד ממילא 100 מיליון שקל מהשקעתו בגנדן (בעלת אי.די.בי), ובמסגרת מאמציו לאזן את ההפסדים זרק כסף טוב אחרי כסף רע. לגבי בן משה, רק אלוהים יודע מה חיפש האיש שהגיע משום מקום.

אלשטיין ובן משה זכו באי.די.בי אף על פי שהציעו סכום דומה להצעת דנקנר. המוסדיים ניהלו מסע ענישה ונקמנות והעיפו את דנקנר. אם מול אלשטיין ובן משה היה ניצב בינו צדיק לדוגמה, האם קיים ספק שהוא היה הזוכה? במקום לקבל בעל בית ממוקד, קיבלו בעלי החוב בעלים מסוכסכים שאינם מסוגלים אפילו להסכים באיזה צד של השולחן תונח המאפרה. כל זה חלב שנשפך. בהסדרי החוב הבאים מומלץ שהמוסדיים ישקלו היטב עם מי הם הולכים להרפתקה.

לאחר פרסום הדוחות הכספיים בתחילת השבוע נדע יותר לאן מועדות פני הקונצרן. אם יתברר שאי.די.בי נגררת להסדר חוב, הדבר הטוב ביותר עבור הנושים הוא מימוש נכסים ומכירת החברות למרבה במחיר. מומלץ שההליך יבוצע באמצעות בית המשפט. 

הוא הוקם לפני 40 שנה בהובלת עו"ד מנחם גולדברג. כשפרש ב־1982 ונבחר לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, עו"ד פיינברג לקח את המושכות, וכיום נחשב משרד עו"ד פיינברג למוביל ביחסי העבודה ומתמקד בייצוג מעסיקים כמו הבנקים.

סוגיית שכר המינימום והשביתה הכללית תפסה בשבוע האחרון את הכותרות. צוותי המו"מ המשותפים לאוצר, להסתדרות ולמעסיקים אמורים היו להגיש אתמול את המלצותיהם כדי למנוע את השביתה הגדולה במשק המתוכננת ליום חמישי הבא."ההתחממות ביחסי העבודה היא נקודתית ונובעת מכך שבאוצר לא העריכו נכון את כוחה של ההסתדרות בכלל ושל היו"ר אבי ניסנקורן בפרט", אומר עו"ד פיינברג.

"בתהליך סגירת רשות השידור ההסתדרות כמעט לא שותפה בתהליך ורק בסוף הדרך דיברו עם ניסנקורן. עופר עיני היו"ר הקודם היה דומיננטי מאוד, ואף אחד לא חשב שאפשר לדלג עליו. חייבים לספור את היו"ר הנוכחי כשותף מלא. לו בממשלה היו מבינים את זה, לא היה סכסוך עבודה. אבי הוא איש שיודע לקבל החלטות נכונות ובעל אחריות חברתית וכלכלית. דחפו אותו לפינה ולא ספרו אותו. אני מאמין שבהידברות פתוחה הוא ירגיש ששומעים את קולו וכל העסק יקבל תפנית אחרת".

"לגבי חלק מהמקומות שקיבלו הודעות על סכסוך עבודה, כמו המוזיאונים וחברות האשראי והסלולר, אין להסתדרות עילת שביתה. מה הקשר בין שכר המינימום או העסקת עובדי קבלן לחברות עסקיות שאינן קשורות לעניין? אם המו"מ בין הצדדים יהיה רציני, לא תהיה שביתה. 

שביתה כללית בדרך כלל לא מעשית, ואם תהיה היא אינה יכולת להימשך מעבר לכמה שעות. לפיד, שיודע לקרוא את המפה, ימצא עם ניסנקורן שפה משותפת".

על שכר המינימום מוסיף עו"ד פיינברג: "עובד לא יכול לחיות מ־4,300ואולי גם לא מ־5,000 שקל, אבל יש להעלאת השכר השלכות לאומיות, והפתרון צריך להיות מאזן שמביא בחשבון את כל האינטרסים".

"המשותף לכל הבנקים הוא שחייבים לשפר את יחסי העבודה ולהגיע להסכמים שיובילו את הבנקים קדימה. ההסכמים הקיימים מובילים את המערכת הבנקאית למקום לא טוב. הוועדים בבנקים מאוד חזקים וזה הקושי. צריך להתקדם בהבנה מבלי לשבור את הכלים במלחמות. לבנקים קשה לספוג מלחמות. אני מאמין שההנהלות והוועדים מבינים טוב יותר את המגבלות ובכל מקרה אסור שההתנהלות תהיה כוחנית".

עו"ד פינברג. צילום: שחף הבר

האם אתה תומך בהצעות לצמצום כוחם של בתי הדין לעבודה?

"ארגוני העובדים קיבלו מבתי הדין לעבודה כוח המאפשר להם להפיץ חוזרים נגד המעבידים, לגרש את הלקוחות ולסגור שערים. בתי הדין אסרו לפטר חברים בהתארגנות גם אם עשו עבירות משמעת חמורות. צריך להשאיר את הייחודיות של בתי הדין לעבודה אבל לבקש רשות ערעור לא רק כעתירה לבג"ץ אלא גם כזכות ערעור לעליון בהליך משפטי רגיל, כמקובל 

בבתי משפט אחרים".