מחיר הבנזין ירד שלשום בחצות ל-6.9 שקלים לליטר (בתדלוק עצמי), וחזר לרמתו מלפני ארבע שנים. האם לנהגים יש סיבה למסיבה? ממש לא! מכל שקל בתדלוק, 59 אגורות מועברות לקופת האוצר.
המדובר במס קנייה (בלו) ומע”מ המוטל גם על המחיר שלאחר מס הקנייה. המכונית היא פרת מזומנים גם בעת קנייתה. בעל הרכב מחויב במס קנייה, מע”מ ומכס מהגבוהים בעולם. המחיר לצרכן במכונית משפחתית באולםהתצוגה כפול מהמקובל בארה”ב וגבוה בעשרות אחוזים מהמחיר באירופה.
פקידי האוצר לדורותיהם מנפיקים שלל תירוצים לאבסורד שכבר אינם רלוונטיים. כך למשל, המכונית היא מוצר מותרות וסממן של עושר, ולכן זה המוצר שצריך למסות ללא רחם. נימוק נוסף הוא התרומה השלילית של המכוניות לזיהום האוויר. וכמובן קיימת התואנההמנצחת: אם אחזקת הרכב יקרה, סעו בתחבורה ציבורית. כאמור, המדובר בסדרת תירוצים מפוקפקים.
המכונית כבר מזמן אינה מוצר מותרות, והנסיעה בה אינה לוקסוס. נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש קבעה לפני שנתיים בפסק הדין האחרון שנתנה קודם לפרישתה, שבעלות על רכב אינה עילה אוטומטית לביטול תשלום הבטחת הכנסה (על פי הקריטריונים של הביטוח הלאומי). מכונית משפחתית היא מוצר צריכה בסיסי, כמו שהלפרין הבן אומר לגבי המשקפיים. המדובר בחתיכת פח עם ארבעה גלגלים. במגרשי המכוניות המשומשות בארה”ב ניתן לאתר גרוטאה ב-1,000 דולר ולהתגלגל בכבישים.
גם התרומה השלילית של מכוניות לזיהום האוויר היא נכונה בחלקה בלבד. שלטונות המס קיצצו את הטבות המיסוי למכוניות קטנות (המזהמות פחות). לפני שהמדינה נכנסת לכיסי הנהגים בתואנה שהעשן מהאגזוז הורג אותנו, בואו נראה מה המדינה עושה למען המלחמה בזיהום האוויר וכיצד היא אוכפת את החוק על מפרי תקנות איכות הסביבה.
התירוץ המרגיז מכל הנוגע לעניין התחבורה הציבורית הוא אגדה. הרי ברור שלו הייתה תחבורה ציבורית זמינה, איכותית וידידותית כמקובל באירופה, רבים מהנהגים היו משאירים את המכונית בבית ולא מבלים דקות ארוכות בפקקי הבוקר המרגיזים. מה המדינה עצמה עושה לקידום התחבורה הציבורית? אסתפק בהערה שבימים האחרונים מסתמן שפרויקט הרכבת הקלה בת”א צפוי להידחות לפחות בשנה (מעבר לשנת 2020), בגלל החלטת פקיד באוצר לפסילת אחד
המכרזים.
הסיבה האמיתית למיסוי הגבוה היא הצורך במילוי קופת האוצר הנקובה. ההכנסות ממיסוי בנזין נאמדות ב-18 מיליארד שקל בשנה. ההכנסות ממיסוי מכוניות נאמדות ב-15 מיליארד שקל לשנה. שני אלה בלבד מהווים 13% מאומדן ההכנסות ממסים לשנת 2014 (254 מיליארד שקל). המיסוי חסר הרחמים מהווה הפרה מהותית של החוזה הלא כתוב בין האזרח למדינה.
במדינה מתוקנת אסור היה ששיעור המס העקיף (מע”מ, מכס בלו) כמו המס הישיר (מס הכנסה) יעלה על 50%. אסור היה שהמדינה תשלח את ידה לכיסינוותפקיע את מרבית עמלנו. יוקר המחיה מתמקד כיום בשלושה תחומים עיקריים: דיור, מכוניות ומחירי המזון. הכתובת המרכזית ליוקר המחיה בשוק הדיור והרכב היא הממשלה. בעוד שבשוק הדיור מוכן שר האוצר יאיר לפיד לפעול כמיטב יכולתו ולהכניס את היד לכיס בניסיון להוריד מחירים, בשוק המכוניות מסתפקים בדיבורים על יבוא מקביל ופטפוטי סרק.