1. האנרג'ייזר
בשבוע המטורף ביותר בקריירה הפוליטית הקצרה שלו, מצא שר האוצר יאיר לפיד את הזמן להשתתף בכנס שגרירי האיחוד האירופי שנערך בבית שגריר איטליה ברמת גן. לפיד הגיע לשם היישר מפגישה עם אבי ניסנקורן מההסתדרות. איזה הבדל באווירה.
לפיד הגיע לבית השגריר כשעה וחצי לפני הפגישה המדוברת עם בנימין נתניהו. שום דבר לא הסגיר את ההתרגשות (אם הייתה) לקראת פגישת "חמשת הסעיפים" הגורלית. לפיד התנהל בנינוחות כשדיבר על ענייני כלכלה וסחר שברומו של עולם. הוא האיץ באירופים שלא להחרים, והתחייב להשתתף בוועידת שרי אוצר אזורית אם וכאשר יוזמן. הבטתי בשר האוצר וחשבתי לעצמי בזמן שהוא מדבר כלכלה, כיצד החמצנו פוטנציאל לאחד משרי החוץ המוצלחים ביותר מאז ימי נתניהו ואבא אבן. אבל לפיד חשק באוצר, והשאר היסטוריה.
השבוע טען נתניהו ששר האוצר שלו נכשל בתפקידו. בתרגום חופשי, נתניהו הצליח במזימתו להכשיל את לפיד, גם אם על הדרך הוא פגע בעצמו (כמי שאחראי לניהול המדינה) וכמובן גם בנו. אני לא מאלה הטוענים אוטומטית שלפיד נכשל כשר אוצר, ומיד אסביר מדוע. בשום תפקיד, כולל יו"ר ועד הבית השכונתי, אי אפשר להצליח בפרק זמן קצר. עוד לא נולד הקוסם שיצליח לשפר את המגמות הכלכליות בתוך שנה וחצי.
בסיום ההרצאה פניתי ללפיד ביציאה מבית השגריר והצעתי את שירותי כנהג. "זה בסדר, יש לי כבר נהג", אמר ונכנס לג'יפ של הלל קוברינסקי יועצו (הלא פורמלי הבכיר). בירושלים הוא לקח את מכוניתו ונהג בעצמו ללשכת ראש הממשלה.
לפיד נכנס לתפקידו בחרדת קודש. זכורה לי מסיבת העיתונאים המהוססת הראשונה שקיים עם מזכ"ל ההסתדרות הקודם עופר עיני. ככל שהזמן עבר הוא התאהב בתפקיד, והדגיש בכל פעם מחדש שחזרתו לעולם התקשורת אינה עומדת על הפרק, ושבתפקידו כשר אוצר הוא מסוגל לשנות דברים שבשום תפקיד אחר לא היה מסוגל לשנות.
לפיד ויתר על הרבה כסף ואורח חיים מפנק להגשמת החיידק הפוליטי, ונראה שלקה בו בצורה קטלנית. הדרך שבה ניהל את האוצר עוד תנותח לעומק, אבל ברור שאת לימוד התפקיד עשה תוך כדי תנועה. בעתידות ה"בזוקה" שלו לא היה כתוב "כשתגדל תהיה שר אוצר". הוא התנהל ללא השקפת עולם כלכלית מגובשת. מצד אחד, דיבר על שוק חופשי, אבל במקביל לא היסס להמליץ על הכנסת מוצרים לפיקוח, לפקח על שכר הדירה ולהתערב בשכר הבכירים.
הוא דיבר ופעל לחיזוק התעשייה יותר מכל שר אחר, אבל לא היסס להדביק את התואר "טייקונים" לאנשי העסקים הנלחמים על זכותם להיטיב עם הפירמות שבניהולם. הוא לא היסס לקדם נשים אבל "ירד" על הנגידה. הוא דיבר בשבחי מעמד הביניים, אבל בתחילת דרכו לא בחל בהטלת גזירות. הטיפול בעוני לא היה בראש סדר עדיפויותיו בתחילת הדרך, אבל בהמשך התחבר לחלק מהמלצות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני. את השבוע קינח בסיוע להצלחת המאבק להעלאת שכר המינימום.
וכמובן, ישנו עניין אפס אחוז מע"מ לרוכשי דירות, שלכאורה בגינו נפלה הממשלה. איני מאלה הפוסלים על הסף את המהלך. שר האוצר מוסמך לקבוע את סדרי העדיפויות גם באמצעות מנגנון המיסוי. לא בטוח שאישור החוק היה מעלה את מחירי הדירות, כמו שסביר להניח שהם לא יירדו בעקבות ביטולו. הכישלון היה בטיב הביצוע, וזה קשור גם לאופיו. לפיד גילה שאננות רבה מדי והיה בטוח שהמערכת הפוליטית מונחת בכיסה של מפלגה עם 19 מנדטים. אפשר לקרוא לזה זחיחות ובמידה מסוימת זלזול בפוליטיקה הישנה שעדיין, כך מתברר, לא פסה מהעולם. ככל שעבר הזמן, ההצעה שלגביה היה בתחילת הדרך קונצנזוס הלכה ונשחקה כמו מעמדה הבינלאומי של ישראל בעולם.
מעלתו הגדולה של לפיד, ועל זה דומה שאין עוררין, היא חריצותו יוצאת הדופן. בעוד חלק משרי הממשלה באים לעבודה, הוא בא לעבוד. סדר יומו המטורף גבה בתוך שנה וחצי שלושה דוברים שהתחלפו. כראש מפלגה וכשר אוצר הוא ניצל את יכולתו לתגמל ולקדם את משרדי הממשלה שבהם שובצו שריו. אפילו אתמול, בשעותיו האחרונות כשר אוצר (עוד לפני כניסת פיטוריו לתוקף) הוא כינס את בכירי משרדו ודיבר על תוכניות נוספות להורדת יוקר המחיה שעמדו על הפרק וטורפדו.
חוץ מלפיד ישנם שרי יש עתיד. כולם מודים ששרת הבריאות יעל גרמן עבדה שעות נוספות לקידום הרפואה הציבורית בישראל. גם המסתייגים משר החינוך שי פירון אינם יכולים להתעלם מפעלתנותו, ומהקצב חסר התקדים של הנפקת רפורמות חינוכיות. פירון התייחס להקדמת הבחירות כאל ניסיון לחסום שור בדישו. הוא ניסה עד לרגע האחרון לבטל את רוע הגזירה, אבל כשזאת התרחשה, הפך לקיצוני מבין שרי יש עתיד בהתבטאויותיו כלפי ביבי, שלקח ממנו את הבייבי. ביש עתיד לא ששו אלי בחירות, מתוך תקווה שהמתנה נוספת תאפשר להספיק לקטוף את פירות חלק מהרפורמות. את זה בדיוק הבינו אנשי נתניהו, שמנעו משרי יש עתיד לשתות מהמים רגע לפני שהגיעו לפי הבאר.
2. שר החלחלה
לפני שבועיים התארח שר הכלכלה נפתלי בנט בוועידת התעשיינים באילת. היו שהתלבטו אם להזמינו, שכן שבשנה וחצי האחרונות הוא תפקד כשר לענייני יוקר המחיה ולא כשר התעשייה. יוקר המחיה ראוי להתייחסות, אך הדבר לא יכול להיעשות תוך כדי מחיקת התעשייה. בנאומו השנה הוא הפך לנופת צופים: "התעשייה אינה הבעיה אלא הפתרון", החניף לתעשיינים. זאת אחרי שבנאום האימים שנשא שנה קודם לכן לא התבייש לציין שהתעשייה אינה בראש סדר עדיפויותיו.
למרות זאת, האיש שבצוק איתן מירר את חיי נתניהו ושר הביטחון שלו יותר מכל שר אחר, ידע תמיד לנחות על הרגליים. השיא היה שלשום, כשלעמוד הפייסבוק צירף צילום שלו עם יו"ר ההסתדרות ניסנקורן ונשיא התאחדות התעשיינים צביקה אורן, תחת הכיתוב הבא: "הבוקר (יום רביעי) ישבנו עם יו"ר ההסתדרות הנמרץ ויו"ר התעשיינים כדי לדון בהסכמים שהושגו ביניהם". בנט? שכר מינימום? מה הקשר? מי שבאמת היה אחראי להישג היה שר האוצר לפיד, שהודר מההסכם.
אפילו בשני בערב, זמן קצר לפני הפגישה המפורסמת עם נתניהו, ישב לפיד עם ניסנקורן לקידום הטיפול במשבר. "אני מאמין לניסנקורן שחרד באמת לגורל העובדים", אמר לפיד. בשלישי בלילה, לאחר שכבר פוטר ולאחר ששרי יש עתיד יצאו מביתו, הוא התקשר לצדדים במו"מ וביקש להתעדכן ולדחוף את המגעים עד כמה שניתן. אז מאיפה צץ פתאום שר הכלכלה וגנב את הקרדיט?
הסיפור הולך כך. בשלישי בלילה התקשר בנט לאורן והתעניין במצב המו"מ. הוא ביקש להגיע למחרת כדי להתעדכן מקרוב. אורן התייעץ עם ניסנקורן ובלית ברירה בנט הוזמן. הצלם שכבר הגיע לשטח הנציח את האירוע. מבחינת שר הכלכלה, אפילו המאבק ביוקר המחיה הצליח. כיו"ר קבינט יוקר המחיה הוא הכריז על כך בשבוע שעבר בכנסת: "לאחר עשור של עליות מחירים, העליות נבלמו, ועל פי נתוני הלמ"ס הם החלו לרדת".
בערוב הברית עם אחיו (לפיד) הוא לא שכח לשגר עקיצה. בעניין יוזמת לפיד להעברת מפעל הגלידות של אסם לערד מוכת האבטלה, העיר: "אני לא רואה היגיון בהעברת המפעל". את יוזמת לפיד לפיקוח על חלק ממחירי המזון הוא תקף. לפני שבועיים, בעיצומם של חילוקי הדעות על עתיד הקואליציה, נעלם לסין עם 15 מנהלים מתעשיית המים לטקס חנוכת עיר המים הישראלית שליד שנגחאי. במצב הפוליטי הנוכחי, עדיף היה שיעתיק את הביקור לפארק המים בשפיים?
שר הכלכלה הוא ההוכחה המהלכת לכך שהפוליטיקה מתגמלת גם כישלונות בתחום האחריות הישירה של המיניסטר. בפוליטיקה הישראלית, השתלחויות פומביות, הופעות ברשתות הבינלאומיות ומסעות ליליים בירושלים עיר הקודש הם ערובה טובה לגריפת מנדטים.
לתעשיינים אפשר לאחל שבממשלה הבאה ימונה שר תעשייה ולא שר חלחלה. לבנט מומלץ להפנים את דברי מנכ"ל טבע ארז ויגודמן, השבוע בכנס החשכ"ל בירושלים: "למי שעדיין לא נפל האסימון, ישראל תצליח לייצר ערך לתושביה אך ורק באמצעות הגדלת הייצוא. הפתרון הכי חשוב לאורך זמן הוא ליצור תעשיות שמצליחות לנצח בזירה הבינלאומית עם פריון הולך וגדל. זה המפתח במדינה שלנו. אנחנו חיים בעידן המהפכות, וכדי שנהיה מדינה מנצחת אנחנו חייבים לשנות מרכיבים בסיסיים באופן שאנחנו פועלים". הדברים נאמרו על ידי מי שנכנס לניהול הקונצרן בתחילת 2014, ומאז כניסתו ועד השבוע זינק מחיר המניה מ-40 דולר ל-57 דולר.
3. ממלכת בויאנג'ו
זה היה השבוע של החשבת הכללית באוצר, מיכל בויאנג'ו-עבאדי. ביום ראשון - מאז נראה שחלפו שנות דור - הובאה לאישור הממשלה ההצעה להארכת כהונתה בשנה. אומרים שבין נתניהו ללפיד אין הסכמה על שום דבר? אז אומרים. החשבת הכללית היא ההוכחה לכך שגם בין שני יריבים פוליטיים מרי נפש יש לעתים הסכמה נדירה. ביבי ולפיד הביאו לממשלה במשותף את ההצעה להארכת כהונתה.
אני מכיר את החשבת הכללית כ-20 שנה ומדובר בתופעת טבע, "סיביל סרבנט" אמיתית. אף על פי שמונתה על ידי שר האוצר הקודם יובל שטייניץ, היא גילתה נאמנות מוחלטת ללפיד, וזה לא מובן מאליו. היא הפקידה הבכירה היחידה מתקופת שטייניץ ששרדה את לשכת התעסוקה של לפיד. מה שמדהים הוא שבאותו הזמן השכילה כאמור לשמור על קשרים מעולים גם עם נתניהו, וזה בטח לא מובן מאליו אצל האיש הפרנואידי הזה. עובדה ששמה הוזכר בעבר כמועמדת לנגידה וכמחליפה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר, שתקוע עכשיו ברחוב ללא מוצא.
כל אלה מוכיחים שהגברת התברכה לא רק בתארים (ראיית חשבון ומשפטים) אלא גם בכישורים פוליטיים יוצאי דופן. לא כולם יודעים, אבל בהשקפותיה היא נחשבת כמקורבת לליכוד. למי שעדיין לא הבין, היא האישה החזקה באוצר אבל לא נותנת לאף אחד להרגיש את זה. בחודשים הקרובים גורל תקציב המדינה יונח בידיה. או כפי שלפיד הסביר, היא הופכת לראש הממשלה בפועל. ביום שלישי השבוע, בעיתוי יוצא דופן (יום אחרי הקדמת הבחירות), התקיים הכנס השנתי של החשב הכללי באוצר. מדובר בכנס יוצא דופן באיכותו. בפעם הראשונה שמעתי מה באמת חושבת עבאדי, סרבנית הראיונות, על השכר בצה"ל ועל מצב ניהול גופי הסמך הממשלתיים.
חובה היה לשמוע גם את תובנותיו יוצאות הדופן של מנכ"ל טבע ויגודמן על הכלכלה הגלובלית וכיצד ההנהגה צריכה לפעול. חבל שלפיד (שבזמן הרצאתו דיבר באחד מאינסוף הכנסים) פספס את ויגודמן.
זאת גם הייתה הזדמנות לשמוע את מנכ"ל משרד הביטחון דן הראל ללא הפילטרים של דובריו, ואת תשובותיו של אמיר לוי, הממונה על התקציבים. לוי גילה לנוכחים שוועדת לוקר (החדשה) בכלל מיותרת, ושאת סדרי העדיפויות התקציביים הם יכלו לסגור ביניהם. מהראל ניתן היה להבין שמשרד הביטחון מתנהל ללא "טריקים ושטיקים", ושסוגיית מעבר צה"ל לנגב היא משבר אמיתי ולא ספין תקשורתי.
את מנכ"ל המזרחי טפחות אלי יונס כבר פספסתי. עם כניסתו של לפיד לאולם הוא חלף על פני החשבת הכללית והדביק ללחייה שתי נשיקות. את זה לא פספסתי.
4. בגדי הנגידה החדשים
באוקטובר האחרון סיימה קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל, שנה בתפקיד. המינוי, שנתפס כברירת מחדל, נעשה בתקופה שבה נתניהו עדיין לא התייחס ללפיד כמו לאבו מאזן. נתניהו לא רצה את פלוג, כשם שלא רצה את נשיא המדינה רובי ריבלין ואולי גם את הרמטכ"ל החדש גדי איזנקוט. היו טענות שהיא אפורה, חסרת כריזמה ובניגוד לקודמה הדומיננטי, לא תדע לדפוק על שולחן הממשלה כשצריך.
לפיד בכל זאת המליץ עליה. לאחר שנבחרה הוא הסביר לכל מי שרצה לשמוע שמעכשיו היא אינה חייבת לאף אחד שום דבר. והוא צדק. מסתבר שכולם טעו בפלוג, וגם אני. בדרכה המנומסת, הנגידה ביקרה בחריפות את תקציב 2015 , את הגידול ביעד הגירעון, המליצה להעלות מסים וביקרה את חוק אפס אחוז מע"מ.
בקיצור - היא עשתה הפוך מ"התקציב הכי חברתי בשנים האחרונות" שלפיד קידם. כלפי חוץ לפיד עבר לסדר היום, אבל בישיבות סגורות חטפה הנגידה בצורה לא הוגנת. בפרשת החייל שנהרג בצוק איתן שאמו מועסקת כעובדת קבלן, הוא לא היסס לבקר אותה בפני פקידות האוצר והכפופים לה. השיא היה כשיועצו אורי שני הצמיד לה בראיון שנתן לי את התואר "פקידה". בשלב הזה לפיד הפנים שהגבול נחצה ושההתקפות על פלוג חוזרות אליו כבומרנג. מאז הפכה מערכת היחסים בין השניים לקורקטית.
פירוק הממשלה תופס את הכלכלה הישראלית במצב לא רע במישור הבינלאומי. למרות אזהרת הרווח של פיץ', דירוג המשק לא ירד. יתרות המטבע הגיעו לשיא העולה על 85 מיליארד דולר. הדולר, וזו בשורה ממש מצוינת, נשק שלשום לקו 4 השקלים.
נכון שמחירי הדיור (שאינם באחריותו הישירה של בנק ישראל) גבוהים, אבל להערכתי, ב-2015 , עם תחילת עליית הריבית, הם יתחילו לרדת. לא ברור מי יהיה שר האוצר בממשלה החדשה, אבל בדבר אחד אין ויכוח: בארבע השנים הקרובות יש נגידה בירושלים.