עדיין לא ברור איזו סוגיה תהפוך להיות האג'נדה המרכזית בבחירות הקרובות, אבל על פי כל הסימנים, זו תמשיך להיות סוגיית יוקר המחיה. עובדה שנתניהו גילה השבוע מחדש את נפלאות הכלכלה (נפגש עם אבי ניסנקורן, ביקור בוועידת העסקים של גלובס, הבטיח להוריד את המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים ולהכפיל את מענקי השחרור לחיילים). המפלגות (ש"ס, עבודה) מצדן מבטיחות סל מוצרי מזון ותרופות בסיסיים ללא מע"מ.
מנגד, משה כחלון, אבי רפורמת הסלולר, מבטיח רפורמות כמעט בכל תחומי החיים. בהופעותיו הוא טוחן כל פעם מחדש סיסמאות כמו "הבנקאים לא המציאו את האנטיביוטיקה, תרוויחו יפה אבל אל תהיו חזירים". על שוק הדיור הוא אומר: "כמו בסלולר נציע קרקע לבנייה זולה במהירות ללא מחיר מינימום". על התעסוקה בפריפריה: "הגופים המוסדיים ייתנו אשראי למפעלים בפריפריה, והמדינה תיתן כרית גיבוי להחזרת הכסף". אז איך נהוג לומר: "מילים כמו חול אבל אין מה לאכול". הבטחות פוליטיות תמיד פוזרו לפני הבחירות, אבל אחריהן כמעט תמיד הגיעו גזירות.
כדי לדעת מדוע מה שמפריחים הן סיסמאות ריקות מתוכן, אצטט מדברי הנגידה קרנית פלוג שלשום בוועידת העסקים של גלובס. פלוג התייחסה לראשונה לסוגיית יוקר המחיה, אם אכן מדובר בבעיה ומה הדרכים לפתרונה. גם היא ממליצה לנו להיזהר שכן לבעיה "אין פתרונות קסם וארוחות חינם. אין קיצורי דרך ופתרונות של זבנג וגמרנו. יוקר המחיה הוא מושג מורכב, והטיפול בו מצריך מגוון של כלי מדיניות". הנגידה מפתיעה וטוענת שסוגיית יוקר המחיה אינה "אישיו" והיא מוגבלת לעניין הדיור (זינוק של 95% במחירים מ-2007), לשוק הרכב ולתחום המזון (משקאות קלים וחלק ממוצרי החלב). לדבריה, פערי המחירים בישראל המותאמים לתוצר לנפש סבירים ביחס לאירופה. האצת פיחות השקל לעומת הדולר בשבועות האחרונים תסגור את הפערים.
פלוג מבהירה ששורש הבעיה הוא בהיעדר תחרות, הוצאות ביטחון גבוהות הגוררות מיסוי גבוה ושהמשק הישראלי הוא קטן ומבודד גיאוגרפית. היא מטילה את עיקר האחריות למחירים על המדינה (מיסוי גבוה, ביורוקרטיה), אך הסקטור הפרטי (היעדר תחרותיות) אינו יוצא פטור. את הבעיה ניתן לפתור בעידוד התחרות באמצעות הסרת חסמים, הפחתת מכסים, וכמובן השקעות בתשתית והעלאת פריון העבודה. דברי הנגידה שהובאו כאן בקצרה ראויים לשמש מצע כלכלי עבור כל מפלגה שרצה למרחקים ארוכים, אבל אני לא מאמין שזה יקרה. מפלגות האווירה (כחלון) לא יאמצו את הדברים שכן מבחינתן עדיף לשווק את עצמן באמצעות סיסמאות ריקות מתוכן שספק אם יתגשמו.
שר האוצר הפורש יאיר לפיד הגיע לפוליטיקה עם הרבה רצון טוב. הוא גם ניסה לקדם את תוכנית מע"מ אפס שלמרות הטענות על מגרעותיה, הוכיחה לראשונה שהמדינה מוכנה להכניס את היד לכיס למען הורדת מחירים. אבל ללפיד קרתה תאונה עבודה לאחר שגילה כי הוא עדיין טירון במגרש המשחקים הפוליטי. כשכבר ניסה לטפל בכשלי החקלאות ומשק החלב, הוא נבלם על ידי שותפו הפוליטי אביגדור ליברמן שמפלגתו מחזיקה בתיק החקלאות.
כדי שלא ליפול לאכזבה עמוקה מומלץ לקחת את הבטחות הפוליטיקאים בעירבון מוגבל. רק פוליטיקאי אמיץ שיבטיח עבודה קשה והשקעה ארוכת טווח ראוי לאמון הבוחר.