השבוע שוב הותקפו מחסני אמל"ח בסוריה, האחד קרוב לשדה התעופה הבינלאומי בדמשק והשני בדימאס, קרוב לגבול לבנון-סוריה. התקיפה יוחסה, על פי מקורות זרים, למדינת ישראל. הנשק מגיע דרך האוויר לסוריה, בחלקו מרוסיה או מאיראן. הוא מאוחסן לזמן קצר במחסנים קרוב לשדה התעופה ובהמשך משונע למחסני הצבא הסורי בתוככי המדינה.


בעת שמתקבלת החלטה להעביר נשק לידי חיזבאללה, הוא יעבור תחילה לידי "צבא הצללים" הסורי ומשם למחסני חיזבאללה על אדמת סוריה. בעיתוי שייקבע על ידי הארגון, יועבר הנשק ללבנון. במחסן שהותקף סמוך לשדה התעופה היה נשק שאך הגיע לסוריה, ואפשר שהיה מיועד לחיזבאללה. המחאה שהביעה מוסקבה מעידה כי מדובר בנשק מתוצרת רוסית, כנראה טילי נ"מ מתקדמים. המחסן השני בדימאס ככל הנראה שייך לחיזבאללה, וממנו עמדו להעביר את האמל"ח ללבנון. אפשר שבשני המחסנים היה אותו אמל"ח שחלקיו הגיעו לסוריה בשני מועדים שונים. כך או כך, התקיפה מצביעה על מודיעין איכותי וביצוע מדויק.

 
תקיפת האמל"ח לאור יום נבעה ככל הנראה ממניעים טקטיים, שנדרשו לפני שהשיירה תצא לדרך. במקרה שהתקיפה הייתה מתרחשת על אדמת לבנון, היא הייתה מחייבת את חיזבאללה, שנתפס כשומר לבנון, להגיב. עם הגעת הדיווחים הראשונים על התקיפה, העלו גורמים בישראל את האפשרות כי היא בוצעה ממניעים פוליטיים, שכן אנו בתקופת בחירות, ואפשר שהאג'נדה הביטחונית תשרת את מפלגת השלטון.

 
מהיכרות קרובה של המערכת ושל חלק מהאישים בדרג המדיני-ביטחוני, ניתן יחסית בקלות לשלול אפשרות של שילוב מניעים פוליטיים בהחלטה לתקוף. ראשית, בשל האנשים. קשה לראות את הרמטכ"ל משתף פעולה באירוע מסוג זה. שנית, בשל הסיבה הצבאית: פרשיות מסוג זה נמשכות זמן רב ומבשילות ברגע שבו מגיעה ההזדמנות. כנראה שגם כוונת תקיפה זו החלה עוד לפני שהוחלט על הקדמת הבחירות, והבשילה במועד זה.

 



הזווית המעניינת בפרשה היא דווקא האיראנית. חשוב להבין כי במשמרות המהפכה ישנם בעלי תפקידים שקמים כל בוקר עם משימה ברורה: לפגוע במדינת ישראל כדי להשמידה. אחת המשימות של מנגנון משומן זה היא להבריח נשק לידי גורמי הטרור שעוטפים את ישראל, ובראשם חיזבאללה. עם מנגנון ההברחות נמנים בעלי תפקידים מאיראן, מסוריה, מלבנון וממדינות נוספות, והם פועלים תחת פיקודו של קאסם סולימאני, מפקד כוחות אל-קודס שפועלים מחוץ לאיראן. מערך משומן זה אינו בוחל בשום אמצעי כדי להבריח אמל"ח לגורמי הטרור על מנת שיפגעו בישראל. את רוב הברחות הנשק לארגוני הטרור במזרח התיכון מבצע כוח אל-קודס.

 
אין ספק כי סולימאני ואנשיו ביצעו הערכת מצב מפורטת והגיעו לכלל מסקנה שבעת הזאת, לאור המצב הפוליטי בישראל, ייתכן שישראל תתקשה לתקוף. חילופי בעלי תפקידים חשובים בצבא, בהם ראש אמ"ן, מפקד פיקוד הצפון, ובקרוב גם סגן הרמטכ"ל והרמטכ"ל, יחד עם המשבר הפוליטי בישראל, אפשר שנתפסו על ידי האיראנים כחולשה ישראלית וכעיתוי נכון לנסות להעביר את האמל"ח לידי חיזבאללה.

 
במלחמת לבנון השנייה מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, טען כי הצמרת המדינית-ביטחונית הישראלית היא "טירונית". ייתכן כי ההבנה הזאת הובילה אותו לחטוף את החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר. בהחלט ייתכן שגם השבוע בוצעה הערכת מצב בידי סולימאני, שהחליט כי העיתוי הנוכחי נכון.

 
השינויים הפוליטיים בישראל נצפים בידי אויבינו, וחשוב שנכיר זאת. המלחמה בטרור ובהברחות הנשק חייבת להיות רציפה, נחושה ומתמשכת. חשוב שאויבי ישראל יבינו כי המנגנון הצבאי-מדיני פועל כל העת, ללא קשר למצב הפוליטי או לחילופי בעלי תפקידים בצבא ובפוליטיקה. פגיעה במאמצי ההברחה של כוח אל-קודס ושל גורמי הטרור האחרים היא מאבני היסוד של ההרתעה הישראלית. המדינה חייבת להיות נאמנה למדיניותה ולמנוע בכל עת הברחת אמל"ח.


הכותב הוא אלוף במיל', לשעבר מפקד חיל הים