כפרפרזה ל"מע"מ אפס", ניתן לומר שיחסי ישראל והקהילה היהודית בארצות הברית יהיו נושא-אפס במערכת הבחירות בישראל. באווירה רוויית יצרים ועם שלל המצוקות והמחלוקות הפנימיות, לנושא החשוב הזה אין סיכוי לעורר עניין כלשהו ולקבל את תשומת הלב הראויה. אבל זה הדדי. התפזרות הכנסת ופתיחת מערכת הבחירות בישראל לא הגיעו לפי שעה אפילו לתחתית רשימת הנושאים שמעסיקים את השיח הציבורי בקהילה היהודית באמריקה.
שמות כמו נפתלי בנט או יאיר לפיד לא אומרים הרבה לרחוב היהודי, בוז'י הרצוג הוא דמות כמעט אלמונית, ואם תשאלו עשרה יהודים בקווינס איזה תפקיד בממשלה מילאה ציפי לבני, תשעה מהם ישיבו בשאלה "מי זאת ציפי לבני?". גם התהילה שהתלוותה פעם לשמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו נשחקה, והיא מעוררת כיום יותר אדישות מאשר התפעלות.
גם אם בשבועות הקרובים מערכת הבחירות תטפס למקום טוב באמצע סדר היום היהודי, העניין האמיתי בהתמודדות יהיה מוגבל לקבוצה קטנה של ראשי ארגונים ועסקנים, ששומרים ומטפחים קשרים אישיים עם שרים ועם צמרת השלטון בירושלים. ניסיונות לקבל תגובות מגורמים יהודים בכירים בקהילה לקריסת הקואליציה נתקלו השבוע בחומת סירוב והתחמקות. "בבקשה, אל תזכיר אפילו שפנית אלי", התחנן עסקן חשוב בניו יורק המעורב בתחום היחסים עם ישראל. גם ארגונים שמגלים בדרך כלל חריצות וזריזות בהפצת הודעות לעיתונות שמרו על שתיקה.
ההתחמקות מתגובה פומבית להתפתחות פוליטית שעשויה להיות קריטית וגורלית לעתידה של ישראל לא צריכה להפתיע. היא בעצם ביטוי לתחושה הרווחת בקרב הקהילה - שהממשלה היוצאת הזניחה לגמרי את היחסים עמה. במשך כמעט שנתיים לא זכור מאמץ משמעותי מצד ראש הממשלה או מצד שרים בכירים לחזק את היחסים ולהדק את הקשרים. אמת, גם ממשלות קודמות לא הקדישו תשומת לב מיוחדת לנושא; אולם ההבדל המהותי הוא שבשנים קודמות התחום לא דרש טיפול מיוחד.
הוא איבד מהתהילה שלו והיא לא ממש מוכרת. נתניהו ולבני. צילום: מרק ישראל סלם
הדור הקודם של יהדות אמריקה, זה שזכר את תקופת הקמת המדינה וחווה את מלחמת יום הכיפורים, לא היה זקוק למחוות התקרבות מצד פוליטיקאים כדי לחזק את קשריהם עם העם בציון. הממשלות האחרונות, בראשות הליכוד, כשלו באופן שיטתי ומביש בתחום היחסים עם הקהילה. ההזנחה הזאת איננה אחראית להיקף הגדל ומתפשט של ההתבוללות בקרב יהודי אמריקה, אבל האדישות שגילתה ישראל בשנים האחרונות מול הקהילה, היעדר התייחסות משמעותית לבעיותיה וחוסר הרצון לסייע לה בהתמודדות עם משבר הזהות הפוקד אותה בוודאי לא הועילו.
הסוכנות היהודית, בהנהגתו של נתן שרנסקי, נטשה באופן רשמי את הפעילות להעלאת יהודי אמריקה ארצה כיעד עיקרי, והצהירה כי המטרה המרכזית היא לחזק ולהדק את הקשרים בין הקהילה לישראל. אך דווקא מאז ההכרה הרשמית בחשיבות הקשרים התחיל להסתמן תהליך התרחקות מישראל בקרב חלקים גדולים בקהילה, בעיקר בקרב הצעירים ובקמפוסים ברחבי ארה"ב.
לפי סקרים ומחקרים שפורסמו בשנה האחרונה בארצות הברית, חלקים גדולים ביהדות אמריקה מסתייגים באופן חריף ממדיניותה של ישראל בראשות נתניהו בתחום המדיני והיחסים עם הפלסטינים. ב"ניו יורק טיימס" פורסמו כתבות תחקיר על הלכי הרוח כלפי ישראל בקרב אינטלקטואלים ואקדמאים יהודים, שכללו התבטאויות קשות ובוטות נגד מדיניות ממשלת נתניהו.
למרות מורת הרוח, בכירים בקהילה הבהירו כי הבחירות הן עניין ישראלי פנימי, ושבכוונתם להישמר שלא לומר משהו שיתפרש כהתערבות. באותה נשימה, בכירים ועסקנים יהודים מביעים תקווה - לאחר שהובטח להם כי שמותיהם לא יוזכרו, כמובן - כי בעקבות הבחירות תקום בישראל "ממשלה לא כל כך ימנית, שתנקוט מדיניות מתונה ומפויסת יותר מזו של הממשלה היוצאת".