מסתמנת מערכת בחירות בין “רק ביבי” ל”רק לא ביבי”. לאמיתו של דבר, זוהי מערכת בחירות שלא תכריע רק בענייני המנהיגות, אלא צומת דרכים להכרעה היסטורית באשר לזהות שלנו ולעתידנו. ראש הממשלה היוצא עשה לנו שירות חשוב כשחידד לאחרונה את עמדותיו הימניות, עם קורטוב של משיחיות דתית, בשתי סוגיות יסוד - הרחבת ההתנחלויות וחוק הלאום. משמעות מדיניותו היא מדינה דו־לאומית משיחית, ללא שוויון זכויות לערבים, ללא הסדר מדיני; מדינה משיחית בסכסוך דתי עם העולם הערבי.
זהו נתניהו ללא מסכה, עם עמדה לגיטימית מבית אבא, שיש לה תומכים רבים במדינה. על כך התפרקה הממשלה, ועל כך הבחירות המוצדקות. האלטרנטיבה לישראל היא דבקות במגילת העצמאות; ישראל דמוקרטית עם שוויון לכל, השואפת להסדר מדיני על חלוקת הארץ עם מדינה פלסטינית, והיא חברה מקובלת במשפחת העמים. גם בעמדה זו, מבית מדרשו של בן־ גוריון, דוגלים רבים וטובים. ההכרעה היא אפוא בין שתי תפיסות עולם בין שני מחנות. הבחירה הזו עומדת בפנינו עוד מקום המדינה, אך היא לא יכולה עוד להידחות, כי הסביבה והעולם תופסים את מדיניות הממשלה היוצאת כאימוץ תפיסת העולם הלאומנית. מחנה מגילת העצמאות חייב להתלכד, כי רק בהליכה משותפת יש סיכוי להביע את הרוב לערכי מגילת העצמאות שכנראה עוד קיימים בתוכנו.
ההליכה המשותפת של העבודה והתנועה היא תשובה הולמת למחנה הלאומני. בהמשך יש לקוות להרחבת גוש השמאל־מרכז ואף יצירת ציר עם מפלגות ימין פרגמטיות כגון מפלגת “כולנו” של משה כחלון מול אבירי הרפובליקה מימין. מבחינה פרסונלית, האיש שצריך לעמוד בראש מחנה דמוקרטי הוא יצחק הרצוג. הוא איש שלום מובהק, משפטן הדוגל בערכי שוויון, איש העולם הגדול, עם קשר למורשת ישראל ועם ניסיון חברתי כשר רווחה לשעבר. בוז’י הוא לא רמבו ולא בוגר סיירת. אך הוא איש אמין, נבון, מנוסה, שיודע ליצור קואליציות.
הוא יכול להציל את ישראל מהתלקחות דתית על ידי הבנות פרגמטיות עם אבו מאזן, תוך תיאום עם ברק אובמה. מעל לכל, הוא איש נורמלי, עבור פוליטיקאי אפילו סימפטי. על כן זה ביבי או בוז’י (ביחד עם ציפי), התנחלויות או תהליך שלום, חוק לאום או מגילת עצמאות; כלכלה מוחרמת או קשרים לעולם, שותפות מול אנוכיות. אם חייזר הבא מהמאדים היה קורא שורות אלה, הוא היה מסיק כי הרצוג יהיה בוודאות ראש הממשלה הבא; ובכן, זה לא המצב. לנתניהו סיכוי טוב יותר, אך לא ודאי. הוא מנגן בכישרון על מיתרי הפחד של אומה מבוהלת ממשקעי ההיסטוריה. אך הגיע הזמן להתרפא, הגיע הזמן לנורמליות.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת “יאללה - מנהיגים צעירים"