אפתח בגילוי נאות: מחמת גילי (צעיר עדיין ברוחי, אך מבוגר בגילי הכרונולוגי) אני שב ועוסק בסוגיה החיונית למאות אלפי אנשים בארצנו, שמספרם רק גדל והולך. ציבור המבוגרים - שחש מעת לעת חולשה וזקוק לסעד ולטיפול - אץ ורץ, בכבדות אומנם, לעבר חברת הביטוח שלה שיגר בשקיקה, במשך שנים רבות, את תשלומי הסיעוד. 

או אז הוא מגלה כי בחודשים הראשונים לתשישותו עליו לשלוף את ארנקו מכיסו, בעוד חברת הביטוח מתבוננת בו ממרחק ועוקבת בדריכות אחר צעדיו הרופסים. 

סיפרנו לכם בעבר על הסופרת רבת הכישרון רות בונדי, בת ה־ 92 , שלקתה בשבץ מוחי, מפרק רגלה נשבר והיא ונזקקה לביטוח סיעודי בחברת דקלה. כזכור, היא המתינה חודשים אחדים עד לקבלת הגמלה, בעוד היא נזקקת לשירותיה של תומכת מסורה, שכמובן קיבלה את משכורתה מיד עם תחילת עבודתה. 

לתופעה המרתיחה הזאת יש ספיחים נוספים: רבים הם המטופלים שנזקקים לשירותיהם של מאכערים בעלי קשרים, שמתמחים בסיוע למבוטחים נואשים, על מנת לכרות ברית עם עובדת או עובד סיעודי שמסייע להם בעת חולשה.

# # #
 
לאחר פרסום סיפורה של בונדי קיבלנו תגובה מחברת הראל, שהיא בעלת השליטה בחברת דקלה, וכך נכתב: "קיים זמן המתנה של שלושה חודשים, אשר התשלום עליהם מתקבל רטרואקטיבית עם אישור התביעה". 

חזרנו ועיינו בטקסט ולמדנו כי בתום שלושת החודשים המבוטח זכאי לקבל את כספו בחזרה. אך לא היא. ההבהרה שזכינו לה הייתה חדה וברורה: "תקופת ההמתנה אינה מזכה בתשלום". כלומר, המבוטח שולף את ארנקו ומשלם אלפי שקלים מכיסו. "כך מצוין בפוליסה", קבעה בחומרה נציגת החברה. 

לא השלמנו עם התבוסה. פנינו למפקח על הביטוח במשרד האוצר וביקשנו לדעת: מדוע נאלצים המבוטחים הרבים להמתין שלושה חודשים ולשלם מכיסם עבור הטיפול המסור בגופם? מי הטיל את הגזירה המרגיזה, והאם לא ראוי לבטלה? 

לאחר המתנה ארוכה קיבלנו את התגובה שהעלתה את דמנו לסף רתיחה, ואנחנו מצטטים אותה ככתבה וכלשונה: "ביטוח סיעודי כולל סעיף של תקופת המתנה. ניתן לראות בה סוג של השתתפות עצמית של המבוטח בהוצאה, ובהתאם לכך היא מוזילה את פרמיית הביטוח. כמובן שהגוף המבטח חייב לעדכן את המבוטח בעת ההצטרפות לביטוח". 

ובכן, טרם קיבלתי מחברת הביטוח שלי את העדכון המרגיז הזה, ואני מבוטח שנים רבות. ואתם, קוראים יקרים, האם קיבלתם עדכון, האם אתם יודעים על ההמתנה הזאת ובכמה היא מוזילה את הפרמיה החודשית שלכם? מי יודע את פתרון התעלומה? 

לטעמנו היא מיותרת, מרגיזה, סודית ונעלמה, והגיעה העת לבטלה. כספנו מפליא לעשות במאגרי הזהב של חברות הביטוח, ולראיה משכורות הענק שתופחות למיליוני שקלים, בעוד אנחנו, המבוטחים, זוכים לפירורים. אני משוכנע שהנושא הזה טרם מוצה ונמשיך לעסוק בו ללא לאות, ובהרחבה.