משה כחלון לא נותן להבדלים בין שוק הסלולר לשוק הנדל"ן לבלבל אותו

דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי ודוח פני החברה של מכון טאוב הוכיחו השבוע שסוגיית יוקר המחייה מהווה עדיין את הנושא העיקרי בסדר היום האזרחי. היא גם זו שתוביל את האג'נדה של מנהיגי המפלגות בבחירות הקרובות.
 

הסיסמה "רק לא ביבי" אולי יפה, אבל גם אם נתניהו ייעלם בעיית יוקר המחייה תישאר. מצד שני, יוקר המחייה לא ירד גם אם ביבי יתגלה כסמכות הביטחונית שתשמור על ביטחוננו ועל ירושלים. את זה מבין היטב משה כחלון, שהקים החודש את מפלגת כולנו. הוא נכנס למשבצת יוקר המחייה במלוא הדרו, ומנסה לדחוק ממנה את יאיר לפיד. כחלון נהנה עדיין מארומת הרפורמה בסלולר ומקבל בדין את הקרדיט הציבורי המגיע לו. 
 

אבל כפי שכבר שנכתב מספר פעמים בטור זה, סלולר אינו בנקאות ובוודאי שאינו נדל"ן. בכנסים שבהם מככב כחלון הוא לא נותן לעובדה זו לבלבל אותו.

השבוע הצפנתי לחיפה כדי לשמוע את גורו הצרכנות בכנס פירמת רואי החשבון PWC. אגב, תוכניותיו הכלכליות של כחלון גובשו דווקא בסיוע סומך חייקין המתחרה. מומלץ לשמוע את נסיך הרפורמות ללא פילטרים ולחוש את האווירה סביבו. חיפה היא נמל הבית של כחלון, שם הוא מתגורר מאז עזב את גבעת אולגה. הוא זוכה לגיבויו הפוליטי של ראש העיר יונה יהב. כחלון לא אכזב את הנוכחים באירוע: את פסטיבל סיפורי הרפורמות דקלם כראוי, וידע להגניב את הבדיחה בנקודה הנכונה.
 

ההרצאה התמקדה ברפורמה בסלולר ובזו הדרושה בנדל"ן. "לאחר הרפורמה חברות הסלולר עדיין קיימות. הן מעניקות תשואה יפה ורווח של 400 מיליון שקל לשנה וכלום לא קרה. עשינו את הרפורמה באחריות. אין כוונה למוטט חברות. המטרה שלי היא לפתוח את המשק בפני כולם ולא רק בפני קבוצות ריכוזיות", הטעים כחלון.
 

שווה לשוב ולהזכיר שלרפורמה בסלולר היו גם מחירים שלא מרבים להזכיר. למעלה מ-10,000 עובדים פוטרו ובניגוד להבטחות כמעט ולא נקלטו על ידי המתחרים החדשים והיעילים להפליא. לא ניתן להתעלם גם מקריסתן של מניות הסלולר ששחקו מיליארדי שקלים מהפנסיות.
 

פתיחת השוק לתחרות, שתועלתה לצרכנים מוכחת, צמצמה את רווחיות החברות הוותיקות וגררה דחיית השקעות נרחבות במסגרת היערכותן לשלבים הבאים של שוק הסלולר. בעוד שמרבית מדינות המערב נהנות מזה שנתיים משירותי הדור הרביעי, אצלנו אפילו לא הושלם מכרז התדרים של משרד התקשורת שיאפשר את הפעלת הרשת המהירה. לרפורמות יש אם כן מחיר, שאסור להתעלם ממנו.

בהמשך דבריו הגיע כחלון כצפוי לשוק הנדל"ן. באותו יום פורסמו נתוני מכון טאוב שהראו שזינוק של 60% במחירי הדיור מ-2007 הפחית את שיעור בעלי הדירות בגילאים 25-34 מ-57% ל-43%.
 

מבחינת כחלון, הריכוזיות הבלתי נסבלת במינהל מקרקעי ישראל היא הגורם מספר אחד ליוקר המחייה בדיור. "אין סיבה שהמינהל יחזיק גם במונופול שיווק הקרקעות וגם בתחום התכנון. צריך להפריט את מתן היתרי הבנייה שבידי הוועדות", אמר יו"ר מפלגת כולנו.
 

אני מאלה שמאמינים שהסיכוי של כחלון להוביל בהצלחה רפורמות טוב מזה של יאיר לפיד. כחלון, כמו חברו גדעון סער, מנוסה במגרש הפוליטי, ומסוגל להוביל מהלכים מסובכים תוך שהוא ממשיך לחייך בהתנצלות. אבל זה לא הוגן למחוק את המהלכים שלפיד הוביל בממשלה האחרונה לפתרון משבר הדיור: הסכמי גג עם רשויות מקומיות, נתיב לדירה (להסרת מכשולי תחבורה), קיצור הליכים בוועדות לתכנון ובנייה ועוד.
 

כחלון אינו טירון פוליטי. הוא מודע לקשיים שמערימים ארגוני הסביבה, שבהם נתקלו השרים בניסיון לקדם לדוגמה את חוק הותמ"לים (ועדת התכנון למתחמי דיור לאומיים). כשר התקשורת לשעבר הוא מסוגל למנות בעל פה את המכשולים שנתקל בהם כשניסה להפריט את בנק הדואר ולהפוך אותו לבנק חברתי. קשיים אלה הם כאין וכאפס לעומת הקשיים בשוק הנדל"ן.
 

בהתייחסויותיו לשוק הנדל"ן מתמקד כחלון בצד ההיצע, ומתעלם לחלוטין, ואולי לא במקרה, מהביקוש, שהוא הסיבה הדומיננטית לטירוף המחירים. והזינוק בביקוש לדיור נובע מהריבית האפסית בחסות בנק ישראל מזה חמש שנים. צבי אקשטיין, המשנה לשעבר לנגיד, העריך שתרומת הריבית האפסית תרמה כ-50% לבועת הנדל"ן. במילים אחרות, הריבית האפסית מהווה מחצית מהבעיה.
 

הפתרון מונח אצל הנגידה קרנית פלוג, שמצליחה בשבועות האחרונים להעלים את ההשפעה ההרסנית של הריבית האפסית על השוק. כחלון מבין שהשפעתו על הנגידה מוגבלת. 
 

הריבית האפסית גררה צרות צרורות גם בשווקים הפיננסיים. בנק ישראל, אבל לא רק הוא, התריע באחרונה מבועת המחירים בשווקים הסולידיים. מחירי אגרות החוב החלו ליפול בגלל הסימנים הראשונים להתאוששות הכלכלה האמריקאית והאפשרות להעלאה מוקדמת מהצפוי של הריבית.

מה שקרה בשוק האג"ח עלול להתרחש גם בשוק הדיור. העלאת הריבית תצנן את הביקוש בגלל ייקור המשכנתאות ומציאת חלופות השקעה סולידיות. כשזה יקרה התהליך יהיה מהיר.

הפיתרון מונח על שולחנה, קרנית פלוג. צילום: רויטרס

 

כחלון אינו סוכן פתרונות הנדל"ן היחיד בשטח. השבוע הצטרפה למגרש המשחקים גם שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני. הופתעתי לשמוע את דבריה הזחוחים בכנס הפיננסים של לשכת סוכני הביטוח. לא רק ששרת המשפטים לשעבר, הדוגלת "בכלכלה חופשית", חברה ללפיד במהלך לפיקוח על מחירי שכר הדירה. אני  תמה איך תשב עם שלי יחימוביץ' מהעבודה, שהשקפותיה הסוציאל-דמוקרטיות הפוכות לחלוטין לאלה של לבני.

בדבריה על שוק הנדל"ן אמרה לבני: "המונופול הגדול ביותר בתחום הנדל"ן הוא מינהל מקרקעי ישראל.  מדינת ישראל לא מסוגלת שלא להסתכל על החור שבגרוש. סדר היום חייב לכלול שיווק קרקעות במחירים מוזלים".
 

זו אותה לבני שכיהנה כשרת השיכון לפני עשור. איפה הייתה שמינתה את דורון כהן (שנחשב למקורב פוליטי של אריאל שרון) כיו"ר עמידר והזניחה את הדיור הציבורי? מדוע לא התאמצה אז לשחרור את קרקעות המינהל?

ב-23 בספטמבר 2014 זימנה הנהלת אפריקה ישראל של לב לבייב מפגש תקשורת לסקירת הפעילות ברוסיה. באירוע נכחו סגן יו"ר הדירקטוריון נדב גרינשפן, המנכ"ל אברהם נובוגרוצקי, מנכ"ל אפי פיתוח (המנהלת את הפעילות ברוסיה) מארק גרויסמן ונטליה פירוגובה, מנהלת הכספים.
 

חודשיים לפני המפגש פלשה רוסיה לחצי האי קרים. שבועות ספורים אחריו השלימה אפריקה גיוס הון באגרות חוב. גרויסמן היה אופטימי לגבי הפעילות ברוסיה, ובמיוחד לגבי קניון "אפי מול" ופרויקט המגורים והמשרדים אוזרקובסקייה שבמוסקבה. הנפקת אגרות אפריקה, בהיקף 667 מיליון שקל, הושלמה בהצלחה בריבית מדהימה של יותר מ-5%. אגרות החוב של אפריקה ישראל, שהיקפן 3.9 מיליארד שקל, נסחרו אז בתשואות של 6%-7% בשנה לאחר שדירוג האגרות הועלה.

לאחר מכן גייסה חברת מירלנד שבבעלות אליעזר פישמן, שאף היא פעילה בנדל"ן ברוסיה, 133 מיליון שקל באג"ח בריבית 5.5%.  כעת המשבר הכלכלי ברוסיה טרף את הקלפים ושינה לחלוטין את כללי המשחק. דירוג אגרות מירלנד ואפריקה הפך לשלילי. שווי האגרות צלל, והתשואות של אפריקה הגיעו ל-21% ואלו של מירלנד זינקו לתשואה לפדיון של 130%. מניות אפי פיתוח ומירלנד, הנסחרות בבורסת ה-AIM הלונדונית, איבדו עשרות אחוזים  מערכן.

גיוס ההון בעיתוי המדהים שיחק לידי אפי פיתוח ומירנלד, אבל לרעת המשקיעים. פישמן ולבייב לא יקלעו בשנתיים הקרובות להסדר חוב כפוי, כל עוד יתרות הנזילות ישרתו את החוב.
 

למשקיעים לא נותר אלא לייחל לנס שיגרום לפוטין להתעורר מסיוט הבלהות ולהציל את הכלכלה הרוסית. אזרחי רוסיה יתעוררו לאחר החגים (חג המולד) לינואר קר וקשה במיוחד. לדוגמה, מחירו של אייפון 6 זינק בימים האחרונים בכ-50% עקב פיחות הרובל.
 

שני קוקטיילים קטלניים גרמו לדירדור הכלכלה הרוסית למשבר שגרר את צניחת הרובל והעלאת הריבית ל-17%. התמוטטות מחירי הדלק, והעיצומים שהטילו מדינות המערב על רוסיה בעקבות הפלישה לחצי האי קרים והמשבר באוקראינה.
 

תלותה של רוסיה בהכנסות מדלק עצומה. קריסת המחיר לחבית בתוך חצי שנה מ-105 דולר אל מתחת ל-60 דולר גרמה לאובדן הכנסות של עשרות מיליארדי דולרים. המשקיעים הזרים (בהם חברות ישראליות) לא היו מסוגלים לחזות את ההתפתחות הדרמטית במחירי הדלק, שבשורה התחתונה מצוינים לכלכלת המערב, אך בשורת איוב למדינות כמו רוסיה, איראן או ונצואלה.
 

אבל לא בטוח משקיעים הזרים ברוסיה היו ערים לסיכון הפוליטי. כששאלתי פעם את פישמן מדוע הוא משקיע ברוסיה, הוא הסביר ששם כמעט ואין בירוקרטיה, לא שואלים יותר מדי שאלות ופורסים את השטיח האדום בפני המשקיעים הזרים.
 

זה נכון כל עוד הכלכלה הרוסית יציבה, ושמצבה של המדינה לא תלוי בשיגעונותיו של איש אחד ששמו ולדימיר פוטין. כאן טמונה רמת הסיכון הגבוהה ברוסיה. הרומן הרוסי אינו מסתיים בטרגדיה בימים כתיקונם, כשניתן להשיג רווחיות יפה על ההשקעה. אבל כשהכלכלה בצרות צרורות, עלולים לאבד את ההשקעה כולה. זה עלול לקרות לפישמן או לישראלים אחרים כמו קנדה ישראל או אלקטרה הבונות בסנט פטרסבורג.  גם לבייב, המבין דבר או שניים בנבכי הנפש הרוסית, אינו חסין.

חברת כלל ביטוח שבניהול איזי כהן שיגרה בשבוע שעבר לאוצר התיישבות היהודים מכתב בדרישה להפחית את מספר חברי הדירקטוריון המונה 15. המכתב נשלח לקראת כינוס אסיפת בעלי המניות בסוף החודש. למהלך קוראים אקטיביזם מוסדי: כלל ביטוח, המחזיקה ב-7.3% מהון המניות של אוצר ההתיישבות, טוענת שצמצום הדירקטוריון יחסוך הוצאות מיותרות (הנאמדים במיליוני שקלים לשנה).
 

דירקטוריון אוצר התיישבות הוא קואליציית אינטרסים פוליטיים הבנויה על איזונים, בדומה לגופים ציבוריים אחרים כמו קק"ל. הדירקטוריון מעוטר בפעילים כמו שמעון שטרית (העבודה), מאשה לובליסקי (עבודה לשעבר), אמיר פלג (יו"ר מכבי לשעבר), איש העסקים שמואל סלאבין (ליכוד לשעבר) ועודד וינר (מנכ"ל הרבנות הראשית).  
 

האחזקה העיקרית של החברה הם 4.95% ממניות בנק לאומי, ששווין על פי מחירי השוק השבוע הסתכם במיליארד שקל. המניות נפלו לחיקה בעקבות מהלך תמוהה שספק אם היום היה עובר ציבורית: ההסתדרות הציונית החזיקה במנייה אחת שהקנתה לה את השליטה בבנק. כדי להשוות את זכויות ההצבעה ולוותר על השליטה (במסגרת הסדר המניות הבנקאיות) היא פוצתה ב-5% ממניות ההון.
 

אוצר ההתיישבות לא תרמה מאז דבר לבנק לאומי למעט קואליציה ששימרה את השלטון הניהולי של המנכ"לית לשעבר גליה מאור.   כדי לקשט את תיק ההשקעות מזרימה אוצר ההתיישבות בקרן תשתית (כמו קרן נוי של פיני כהן או קרן תש"י של יהודה רווה), ובחוות סולריות כמו באיילת השחר או בגזר. אז בשביל מה באמת צריך דירקטוריון מנופח.
 

כדי באמת לחסוך בהוצאות ההנהלה, מן הראוי היה לחלק את אחזקותיה (במהלך המכונה "דיווידנד בעין") לבעלי המניות. כלל ביטוח ואחרים, כמו הפניקס ואקסלנס, היו מקבלים את חלקם במניות ובאחזקות האחרות, והחברה הייתה מתחסלת. 
 

המכתב שהגיע בשבוע שעבר לשולחן הדירקטוריון נפל על אוזניים לא קשובות. הם ניסו להתחמק מהמכתב של כלל ולאחר התייעצות עם משפטנים טענו שהאחריות למינויים נמצאת בהסתדרות הציונית, בעלת השליטה.
 

המנכ"ל ראובן גרסטל (בעלה של השופטת הילה גרסטל) לא מצא לנכון להשיב לפנייתנו ולהסביר מה מטרות החברה ומה התכלית להמשך קיומה. סוגיית הרכב הדירקטוריון תידון באסיפת בעלי המניות ב-30 בדצמבר.

מכון התקנים חנך השבוע מעבדה לבדיקת מערכות אוורור וסינון אב"כ בחדרי הממ"ד שייבנו. מזה ארבע שנים התנאי לקבלת טופס 4 על פי החוק הוא התקנת המערכות במרחבים המוגנים או בממ"דים.
 

את הבשורה על הקמת מעבדת הבדיקה, כמו על הפעלת תקן חדש לאופניים חשמליים שהפכו למגיפה תחבורתית, התבשרתי בביקור במכון בהזמנת המנכ"ל דני גולדשטיין ויו"ר הדירקטוריון כהן (שהיה שר המשרד שנקרא פעם התעשייה והמסחר).
 

מכון התקנים הוכתר בחודשים האחרונים על ידי שר הכלכלה נפתלי בנט כאחד ממחוללי יוקר המחייה. בדוח טרכטנברג הומלץ לבטל את מונופול המכון ולאפשר לגופי תקינה נוספים להיכנס לשוק. "אנחנו יוקר המחייה?", תמה גולדשטיין ומשיב בעצמו: "יוקר המחייה זה הדיור, המזון ואולי ענף הרכב". 
 

מכון התקנים מונה 1,000 עובדים העוסקים בבדיקות מוצרים. הבדיקות הקפדניות של מוצרי הייבוא גוררות טענות קשות על סחבת המונעת הורדת מחירים.

"אנחנו גוף לא מתוקצב. ההכנסות מסתכמות ב-400 מיליון שקל לשנה והרווח של כ-10 מיליון שקל מיועד להשקעות", מסביר היו"ר רן כהן.
 

חוק התקנים מעניק למכון את הבלעדיות בתחום התקינה. שרי הממשלה מוסמכים לקבוע את התקנים בתחומי אחריותם כמו רכב, תחבורה, תרופות, מזון, מכשירים סלולר ועוד. היקף ייבוא המוצרים מסתכם ב-60 מיליארד דולר בשנה.
 

למוצרי היבוא נקבעו 3,000 תקנים, מתוכם 550 מוצרים המוגדרים כמסוכנים (על פי הגדרות משרד הכלכלה). היקף יבוא המוצרים המסוכנים מסתכם ב-8 מיליארד דולר, ואלה נדבקים במכון התקנים תמורת תשלום שנתי של 40 מיליון דולר. "40 מיליון דולר, שהם 160 מיליון שקל, זה כל מה שאנחנו מקבלים. האם זה באמת מה שיציל את המאבק ביוקר המחייה?", תמה מנכ"ל המכון.
 

"ישראל זה לא אירופה עם תרבות ומסורת ארוכת שנים של פעילות ייבוא. אצלנו המנגנון הפיקוח מסתכם באיש אחד שהוא הממונה על התקינה במשרד הכלכלה", מסביר כהן, "כבר הורידו לנו מהגדרת 'מוצרים מסוכנים' 60 מוצרי ייבוא כמו אלה שמתחום הקרינה האלקטרו מגנטית. הלכנו צעד נוסף וחתמנו על הסכמי שיתוף פעולה עם 8 מעבדות בינלאומיות. יבואן שמביא אישור מהן יהיה פטור מבדיקה. גם יצואנים מישראל שיהיו פטורים מבדיקות בחו"ל ירוויחו".

על הטענות על יוקר בדיקות המוצרים משיב גולדשטיין: "מאז 2007 לא העלנו מחירים. בנינו מסלול ירוק שבו סומכים על הצהרות היבואנים והעלויות יורדות בשליש עד מחצית. בייבוא מקביל האישורים הניתנים לייבואן הרשמי טובים גם עבורנו. את יוקר המחייה צריך לחפש במקומות אחרים".