בימים האחרונים הצטברו כנראה המון אמוציות בליכוד. הפריימריז מעבירים את החברים על דעתם, וגם נתניהו לא לגמרי רגוע. הוא מכיר את הבטן הרכה של עצמו, זו שמכילה לא מעט גלידת פיסטוק, והוא לא אוהב לספוג בה חבטות. במצב הדברים הבעייתי הזה, שמעון פרס בא להם מהשמיים. הנה צצה לה מטרת דמות מוכרת, מחוררת, זקופה בשטח.

מה בסך הכל פרס אמר? הוא אמר שהמציאות הזאת (שמשתקפת בדוח העוני) היא “כתב אישום שלנו נגד עצמנו”. פרס לא הזכיר את שמו של נתניהו ולא נקב בשם של הליכוד ואפילו לא הממשלה. הוא זרק רמז דק אחד כשאמר ש”לא מאכילים עניים וקשישים בהצהרות לתקשורת”. זה היה רמז אחד יותר מדי. כמעט כולם התנפלו עליו ביחד. פתאום נזכרו בתקציב בית הנשיא בתקופת פרס, שהגיע ל־ 60 מיליון שקל, ו”כמה עניים היינו יכולים להאכיל בו”. שכחו שבשש השנים של נתניהו בשלטון, מי שהחזיק איכשהו את מעמדה הבינלאומי של ישראל על הכתפיים, היה פרס. הילד ההולנדי עם האצבע בסכר הדה־לגיטימציה, היה פרס. האחרון שעוד האמינו לו והקשיבו לו בעולם, היה פרס. ואם זה עלה 60 מיליון שקל, אז יצא די זול.
 
ההודעה שפרסם הליכוד “בתגובה לדברי פרס” הייתה עוד יותר תמוהה. היו בהודעה הזאת שורה ארוכה של הישגים חברתיים ש”השיג נתניהו”. בואו נספור: חוק חינוך חינם מגיל 3. רפואת שיניים חינם לילדים. העלאת שכר המינימום ב־ 2011. שנה אקדמית חינם לחיילים משוחררים מהנגב ומהגליל. הורדת מחירי הסלולר. כל אלה, על פי ההודעה, הם מעשיו של נתניהו, שוחר ה”צדק החברתי” האולטימטיבי שלנו.
 
עכשיו בואו נבדוק: מחירי הסלולר זו הבדיחה הכי מצחיקה. מי שעשה את זה הוא משה כחלון. בעקבות המעשה הזה הפך כחלון פופולרי יותר מדי לטעמו של נתניהו, שזרק אותו מהליכוד. היום כחלון מתמודד מולו. רפואת שיניים לילדים? יעקב ליצמן, זה השם. ההוא מיהדות התורה. זה היה מפעל חיים שלו, שאותו העביר בעקשנות ובהתמדה ובהתעקשות כשר הבריאות בפועל. חוק חינוך חינם מגיל 3? זו תוצאה של ועדת טרכטנברג, בייזום ויישום מלא של שר החינוך גדעון סער, שניצל את הקשר המצוין שלו עם טרכטנברג ותיעל את כל מחאת 2011 לתחום החינוך, שם אפשר להשפיע מהר ובאופן דרמטי. גם סער, אגב, נדחף החוצה על ידי נתניהו ושקל להתמודד מולו.
 

הלאה: שנה אקדמית חינם לחיילים משוחררים מהנגב ומהגליל? מצלצל מוכר. בקמפיין 2009 שודר תשדיר מושקע ומפואר של הליכוד,  מטה הצעירים בליכוד, בהנהגת גלעד ארדן, שבו פורסמה הבטחת בחירות מפוארת לא פחות, “על דעתו של בנימין נתניהו”. ההבטחה, שהוקלטה, צולמה ושודרה ועוד אפשר לראות אותה באינטרנט עם כל המועמדים הצעירים והדגלים והפאתוס, הייתה להעניק לכל חייל משוחרר באשר הוא שנה ראשונה בכל אוניברסיטה בה יבחר, חינם. בפועל, יישמו שברירי אחוז מההבטחה הזאת, כלעג לרש. רק במכללות בפריפריה. הבטחה שהופרה, וכעת מציג אותה הליכוד כהישג חברתי.מה היה הדבר האחרון? שכר המינימום. אגב, זה נכון שהעדכון האחרון של שכר המינימום נעשה ב־ 2011 , תחת כהונת נתניהו. אבל מי שמנסה לייחס את שכר המינימום לנתניהו, עושה צחוק מהעבודה. שכר המינימום והעלאתו הוא מפעל חייו של אחד, עמיר פרץ. הוא זה שפרץ את הדרך, שנאבק, שהתעקש וראה שכר (מינימום) בעמלו. נתניהו המשיך את המגמה.
 
הם בבעיה, החברים בליכוד. הם יודעים שלמרות הכל, מה שמעניין היום את הציבור יותר מכל דבר אחר, זה העניין הכלכלי־חברתי. מפתיע אותם שבימים טרופים אלה, כשרקטה נורית מרצועת עזה לעבר שטח ישראל (!), כשדאע”ש ממשיכים להשתולל במרחב, מחיר הנפט קורס ואיתו הכלכלה הרוסית, ואיראן מנהלת מו”מ עם המעצמות, הישראלים לא מתביישים לדאוג לרמת ואיכות החיים שלהם, ההולכת ונשחקת. על המגרש הזה, יודעים החברים בליכוד,
יהיה להם קשה לנצח.
 
בינתיים, נמשך הקמפיין. יאיר לפיד אמר אתמול בצ’ט מתוקשר שיש עתיד תרוץ בבחירות הקרובות לבד. מעט מדי, מאוחר מדי. יחד עם זאת, הסקרים של לפיד לא רעים בכלל. “פאנלס” נתנו לו אתמול 11 מנדטים. לא רע אחרי מה שעבר עליו. כחלון ממשיך להתרוצץ ולארגן לעצמו רשימה. להבנתי, הוא כמעט סגור עם יואב גלנט (בהצלחה!). לא סופי. ותקומה, שהחליטה להישאר במסגרת הבית היהודי, לא לגמרי שלמה עם החלטתה. היו שם אנשים שגיששו אתמול את דרכם לעבר אנשי אלי ישי, כדי לברר אם הסיכומים עדיין בתוקף. כלומר, אם עוד אפשר להתחרט. מבחינת ישי, אפשר לגמרי. הרי גם אצלו בודקים אנשי דרעי אם עוד אפשר להתחרט.