האיחוד בין לפיד לכחלון לפי עודד טירה: זברה אידיאולוגית, לא סוס דוהר

בפוליטיקה הישראלית התקהו הגבולות האידיאולוגיים. בהפגנות המחאה של מעמד הביניים ששטפו את ישראל ב-2011 נטען כי יעדן להרים את רמת החיים של אלה שאין להם מספיק כסף לגמור את החודש. אנשים שלא מבחינים בדקויות זיהו בהפגנות מגמה לשפר את רמת החיים של כל עם ישראל - ולא היא. מה שלא הודגש במחאה הוא כי יש כאן משחק סכום אפס בין עניי הארץ למעמד הביניים. מעמד זה מבקש הקלות במס ישיר ועקיף על בודדים ופירמות. המעמד העני רוצה תשלומי העברה לסבסוד פעילויות מאחר וההקלות במס לא ישנו לגביו דבר, וכן העלאת שכר המינימום או מס הכנסה שלילי. 
 

יש גם מן המשותף כמו חינוך חינם בגני הילדים, אבל רב השונה ממנו. לכל פעולה שציינתי יש השלכות תקציביות. העלאת שכר מינימום מקטינה רווחים לעסקים ועקב כך גם הכנסות למדינה. כמו כן היא מעלה את סעיף ההוצאה בתקציב המדינה בגין שדרוג השכר במגזר בציבורי.  
 

הקלות במיסוי למעמד הביניים מקטינות אף הן את הכנסות המדינה. תשלומי העברה למען המעמד העני מצריכים אף מקורות שמגדילים את סעיף ההוצאה בתקציב המדינה. תקציב זה שמקורו בעיקר מהכנסות ממסים מתמלוגים מהווה מעין מלאי ביניים של משאבים, שאמור לנתב  את הכנסות המדינה על פי המדיניות שתגובש.
 

כחלון עזב את הליכוד מתוך תחושת שליחות לטובת עניי ישראל. הוא הפחית את עלויות השימוש בטלפונים הניידים ואפשר לכל עני לרכוש מכשיר ולהשתמש בו בתמורה לכמה עשרות שקלים בחודש. לעומתו, לפיד הקים מפלגה למען מעמד הביניים. מדובר בשתי אסטרטגיות כלכליות הנוגדות זו את זו. אם כחלון ולפיד ילכו יחדיו, המהלך יהיה בעבור שניהם בבחינת בגידה באמירותיהם החברתיות בעבר. 
 

בתחום המדיני, הקטבים מרוחקים אף יותר. כחלון ימני מאוד, מהימניים ביותר בליכוד בו היה חבר. עמדותיו קרובות יותר לאלו של דני דנון מאשר לאלו של נתניהו ובוודאי של לפיד. כחלון לא אהב את ההתבטאויות של נתניהו בהקשר לשתי מדינות לשני העמים ואף תמך בחיזוק ההתנחלויות. לפיד מתון יותר. הוא מתנגד להזרמת כספים להתנחלויות ודוגל בהקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967.
 

לאור שני ההיבטים, החברתי והמדיני, השילוב הפוליטי האפשרי בין לפיד וכחלון אינו ראוי. זו גם תהיה זברה אידיאולוגית ולא סוס דוהר.