זה כבר כמה חודשים אני מנחה את תוכנית הלילה בערוץ 20, ערוץ המורשת החדש. אותו ערוץ שלאחרונה נשמעות טענות רבות כלפיו. מצד אחד, יש איזשהו עליהום מצד מבקרי הטלוויזיה על ההגמוניה הימנית של תכניו. מצד שני, עולות טענות על כך שהוא מפר את תנאי רישיונו כערוץ המורשת היהודית.
בהקשר של הערוץ, עולה השאלה מהי בעצם מורשת יהודית־ישראלית? מכיוון שזה חילול השם להזכיר את המילה ״מורשת״ בהקשר של טלוויזיה, אמנע מלהיכנס לדיון על הנושא, מה גם שמורשת יהודית־ישראלית היא נושא ששני עמודים לא יספיקו לו.
לעומת זאת, באשר לסוגיית תכניו הימניים של הערוץ, שני עמודים בהחלט מספיקים. אני מסכים עם הטענה הכללית, שיש נימה ימנית שעולה כמעט מכל תוכני הערוץ. בהתחלה זה באמת עצבן אותי. להרגשתי, מתחת לפני השטח חלחלה אמירה מסוימת על כך שכל מה שנמצא בטווח הפעולה של המילים ״מסורת יהודית״ שייך רק לימין. רק לפטריוטים הגאים של הימין. ואין דבר שיותר מרגיז אותי מאשר הטענה הזאת. עוד לא שמעתי רב שהצהיר שקובעים אם הילד יהודי על פי ההשתייכות הפוליטית של הוריו. לפי מה שאני יודע, זה די חד וחלק. מי שאמו יהודייה, הוא יהודי. נקודה. בפועל זה אומר שזהבה גלאון היא יהודייה בדיוק כמו אורית סטרוק. תם הדיון. אין ויכוח. כל טענה אחרת מבחינתי היא התססה למלחמת אחים או סתם אווילות מוחלטת.
כמובן שלא אמרתי שום דבר. אני אדם מבוגר בעל משפחה, ולכן פעלתי בהתאם, וסתמתי את הפה. את דעותי שמרתי לעצמי, פן ארגיז את הממונים עלי ואסתכן בפיטורים. והאמת היא שבהתחלה המצב עוד היה נסבל, אבל אז הפציעה בערוץ תוכנית פאנלים חדשה בשם ״הפטריוטים״ (אחד הסלוגנים של התוכנית אומר: ״הפאנל הכי ציוני בטלוויזיה״). בשבועות הראשונים היא שובצה ממש לפני התוכנית שלי, ובעצם הייתה סימביוזה בין שתי התוכניות. בסוף כל תוכנית ידידי הטוב והשמרן המתמיד אראל סג״ל פנה אלי ואל אלירז שדה באולפן והעביר את השידור. במסגרת אותה סימביוזה, מה שקרה בפועל הוא שאת כל חמש הדקות האחרונות של ״הפטריוטים״ שמענו באוזנייה. זה היה נורא. נשמעו צעקות קרב, זה צועק על זה, והוא צועק על ההוא. הרגשתי ממש כאילו הועברו לנו בשידור חי הקרבות בסוריה. מיום ליום הפכתי ליותר ויותר פוסט־טראומטי. יום אחד אשתי ראתה שאני לא נרדם ושאלה מה הבעיה. ״אני עדיין שומע צעקות באוזניים״, הסברתי לה, ״אני חושב שאני אולי הלום קרב״.
פעם אחת הגעתי בטעות מוקדם יותר לאולפן. ישבתי וראיתי את כל התוכנית. לא הסכמתי כמעט עם שום דבר, וזה גרם לי לחשוב שאולי אני לא מספיק פטריוט. אבל לא אמרתי דבר. שתקתי ושתקתי, עד שיום אחד הייתי בביתי מול המחשב, ושמתי לב שלעמוד הפייסבוק של הערוץ עלה קטע קצר מהתוכנית של שרון גל. מעל לקטע נכתב: ״לראות ולא להאמין - ממה מתלהבת מרצה בישראל״. לחצתי על הקטע ונחרדתי. אותה אישה כתבה מאמר, שבצורה זו או אחרת, תמך בדאע״ש. הבעיה הייתה ששרון גל לא נתן לה לדבר לשנייה, רק הטיח בה האשמות. התחושה הייתה ברורה. היא הועלתה כקורבן במזבחו של שרון גל. בו במקום הרגשתי שאינני יכול יותר להיות חלק ממה שהולך כאן. פרסמתי בקיר הפייסבוק של סמנכ״ל התוכניות של הערוץ את קטע הווידיאו המדובר פלוס הטקסט הבא:
״היי טל, זה נראה לך הגיוני שעמוד הפייסבוק של הערוץ מעלה קטע כזה לאוויר? ועוד תחת הכותרת 'לראות ולא להאמין - ממה מתלהבת מרצה בישראל'. אני ראיתי את הקטע וממש לא הבנתי ממה היא מתלהבת, כי שרון גל לא נותן לה להשחיל מילה. נדמה ששרון גל הזמין אותה לתוכניתו רק בכדי 'להיכנס' בה. בדיעבד, ברור שמוטב אם לא היה מזמין אותה מלכתחילה, אבל אם כבר הזמין אותה, הוא חייב לתת לה צ׳אנס להציג את עמדתה. כפי שזה נראה,שרון גל מעוניין להביא מרואיינים בכדי שישמשו כלי להשמעת הדעות שלו, לא יותר מסטטיסטים במופע הגדול של שרון גל״.
״יותר מזה, אני שואל, מדוע בעצם יש אורחים בתוכנית של שרון גל?״, כתבתי, ״הרי לא באמת מעניין אותו לשמוע את דעתם של מי שאולי יש להם דעה שונה משלו... ומכיוון שזהו המצב, אני ממליץ לפעול על פי השיטה הקטארית. בקטאר היה נהוג במשך מאות שנים לערוך מרוצי גמלים. אחת הביקורות כלפי המרוצים הייתה שמאחוריהם מסתתרת תעשיית סחר בילדים, שבשל משקלם הקל, שימשו בתור רוכבי גמלים אידיאליים. לאחר שקולות הביקורת גברו, החליטו בקטאר על מהפכה: במקום ילדים מעתה ירכבו על הגמלים רובוטים, שידמו את תנועות הידיים המזרזות של הילדים ואף יצעקו לדרבון הגמלים. באותו אופן אני מציע שאולי במקום אורחים יגיעו לאולפן של שרון גל רובוטים, והוא יראיין אותם בדרכו הייחודית (כלומר, ייתן מונולוג פרטי בזמן שמישהו אחר נמצא באולפן בתור 'מרואיין'). זה בוודאי יהיה יותר זול מבחינה הפקתית״.
לאחר שכתבתי את התגובה, התכוננתי לפיטורי, אבל הרגשתי טוב עם עצמי. חשתי שעשיתי משהו שהיה חשוב לעשות בשם העקרונות הפרטיים שלי. הייתי מוכן למכה שתגיע, אבל במקום מכה הגיע ליטוף. ״ליאור״, כתב סמנכ״ל הערוץ, ״תודה על ההערה שלך. התוכנית של שרון גל היא תוכנית חדשה, ויש עוד שיפורים שצריך לעשות בה. אגב, אני מאוד אוהב לראות אותך בתוכנית הלילה״. זה נראה לי חשוד, ככה לא מתנהגים מנהלים בטלוויזיה. לא בטלוויזיה שאותה אני מכיר ברשת, בקשת ובערוץ 10. שם אין לך חופש דעה מינימלי. ואילו דווקא כאן, במה שאמור להיות ערוץ סתימת הפיות הגדול, התגלה שיא החופש. באותו הרגע הייתי גאה להיות חלק מהערוץ הזה שנותן לביקורות ולדעות זכות קיום - דבר שלא קיים, בדרך כלל, בערוצים אחרים.
שבועיים אחר כך הגיע רגע נוסף לבדוק את הגבולות. התוכנית שלי איננה פוליטית במהותה, אבל מדי פעם משתחלים אליה תכנים שעוסקים בפוליטיקה. נושא הבחירות הקרובות עלה, ואני החלטתי ללכת עם האמת שלי, ולהוציא אותה מתוכי: שאני הולך להצביע למפלגת העבודה, ושאני מאמין שבוז'י הרצוג הוא האיש היחיד שיוכל לעצור את שקיעתה של מדינת ישראל בבוץ הטובעני של המזרח התיכון. גם אחרי שעשיתי את זה, אף אחד לא ניגש אלי, דיבר איתי, או עשה מזה עניין. ביום השידורים למחרת אמרתי לאלירז שמה שקורה כאן בערוץ הוא לא פחות מנס. בכל כלי תקשורת אחר, אם הייתי עושה את מה שעשיתי, היו מפטרים אותי. ״זה מקום מיוחד הערוץ הזה״, אמרתי לו, ״יכול להיות שבאמת יש אלוהים בשמיים״. מרחוק נפנף לי לשלום אחד מחובשי הכיפה השחורה של הערוץ. נפנפתי לו בחזרה.
•••
*
•••
ואם כל זה לא מספיק, השבוע הנחיתי משדר חנוכה מיוחד, ובחדר ההלבשה פגשתי את התליין הראשי של הערוץ - שרון גל. ״נו שרון, על מי צועקים היום?״, שאלתי אותו, ״איזה שמאלני מעלים היום לקורבן?״. אחר כך אמרתי לו שיזמין אותי פעם אחת לתוכנית שלו, שאני אשמח לדבר איתו על הבחירות הקרובות כשמאלני, מתוך ידיעה ברורה שאיתי הוא לא יוכל לשחק את המשחקים שהוא משחק עם שאר המרואיינים. אני מכיר את האולפן היטב, ובתור מה שנהוג לכנות ״טאלנט״ של הערוץ, הוא לא יוכל לעשות ממני צחוק, כי זה יהיה בעצם לעשות צחוק מהערוץ. אם אני אגיע לאולפן שלו, לא תהיה לו ברירה אלא להקשיב, ולתת לי להגיד את מה שאני חושב.
זה היה יום מאוד גשום, והמפיקה הודיעה לי שייקח זמן עד שתגיע מונית, כי בתחנה הודיעו לה שבשל הגשם הם נטולי מוניות פנויות. חיכיתי בחדר ההלבשה ופתאום שמעתי את מתאמת ההפקה של שרון גל קוראת לי. ״שרון רוצה שתבוא להתארח אצלו בפאנל הפוליטי בפתיחת התוכנית (ביחד עם עו״ד יעקב ברדוגו)״, אמרה. ״בשמחה״, השבתי וחייכתי. אין ספק שהוא הפתיע אותי.
המלבישה הביאה לי חולצה חדשה. לבשתי אותה והלכתי לאולפן. בזמן שהתמקמתי, שרון ניהל שיחה עם הכתב הפוליטי של ״מקור ראשון״ זאב קם, שעדכן אותו בנעשה בזירה הפוליטית הגועשת לקראת הבחירות. הסתכלתי על המוניטור, שם הייתה דמותו של קם ומתחתיו הוצגה הכותרת המפנקת ״השמאל מסתער על דוח העוני: הצביעות חוגגת בזירה המתחממת״. גל, כמובן, שאל אותו על התגייסותו של שמעון פרס לקמפיין ה״שמאל״ בעקבות דוח העוני, וזאב הזכיר שבתגובת הליכוד הובעה תהייה על הבזבוזים העצומים של פרס כנשיא. שרון גל, שהחזיק עט בידו הימנית, שאל את קם כל מיני שאלות שלא ממש שמעתי, כי בראשי כבר הייתי במקום אחר. חשבתי על זה שיש משהו בטענות של אנשי הערוץ, על כך שבערוצי הטלוויזיה האחרים יש נטייה ברורה שמאלה, ושבעצם הגדולה של הערוץ היא שמדובר בערוץ בעל תוכן ימני מוצהר והוא לא מתבייש בזה. ״כאן לראשונה אתה יכול ללכת בראש מורם״, אמר לי פעם איזה ימני כאן בערוץ.
זה נכון. האנשים שנמצאים כאן, זורחים מרוב אושר. זה מורגש במסדרונות, ואני יכול להבין מאיפה מגיעה השמחה שלהם. אני חייב להודות שאני בהחלט מבין שאדם בעל דעות ימניות יכול להרגיש קצת נבוך בקרב אנשי הברנז׳ה בכלי התקשורת השונים. הרי הדבר שנאמר בשתיקה בברנז׳ה הוא שימנים הם אנשים פחות אינטליגנטיים - אין טעם להסתיר זאת. זו הדעה הרווחת. ואילו האנשים היצירתיים, האינטליגנטיים, אנשי המחשבה והרוח, הם מצביעי השמאל. זו העמדה הרשמית בברנז׳ה. זו עמדה מכוערת ואידיוטית. לכן, מה שאני אומר זה שאולי שווה לעשות כאן עסקת חליפין, במסגרתה יסוכם שאף אחד לא יכול לקבוע ששמאלני הוא פחות יהודי, ישראלי, ציוני (כל עוד הוא מגדיר את עצמו כציוני), ומנגד אף אחד לא יכול לקבוע שמי שהוא ימני טיפש יותר.
״ליאור, אתה רוצה להגיב?״, שמעתי פתאום את שרון גל אומר והתאוששתי. אני לא זוכר בדיוק מה אמרתי, או יותר נכון מה גמגמתי, אני רק זוכר שני דברים. האחד, שאמרתי משהו בסגנון ש״דוח העוני מייצג מגמה של ניוון כלכלי במדינת ישראל, הודות למדיניות ממשלות נתניהו, ולכן מוכרחים להחליפו עוד בבחירות הקרובות״. הדבר השני שאני זוכר, זה שבסוף השיחה, כששרון גל הודה לי, אמרתי לו ש״אני מקווה להגיע יותר, אני הצד השמאלי של הערוץ, אתה יודע, אני הפנים של... של משהו שאני לא זוכר מהו״, אמרתי והשפלתי מבט. בתגובה לדברי, שרון גל חייך חיוך קטן ומבויש, שנעלם מהר מאוד לטובת הפרצוף הקשוח והמאורגן שלו.
״לא כל יום שמאלני מצליח להצחיק את שרון גל, ועוד בערוץ 20״, אמרתי למפיקה שחיכתה לי בחוץ, ״מבחינתי זהו יום חג״.
״אז שיהיה חג שמח״, אמרה המפיקה.
*