2014היא אחת השנים המוזרות מבחינת התנהלות המשק ותקציב המדינה. מבחינת תקציבית, 2014 היא שנה ללא התחלה וללא סוף. תקציב 2014 אושר בכלל באמצע 2013, שכן המדובר היה בתקציב דו־שנתי לשנים 2014-2013. שנת התקציב הייתה אמורה להסתיים בימים אלה, עם אישורו של תקציב 2015, אבל אין תקציב חדש. הקדמת הבחירות גרמה לביטול התקציב, שכבר אושר בקריאה ראשונה, והתקציב החדש לא יאושר לפחות עד יוני-יולי 2015.
 
חוץ מבעיות התקציב, הייתה 2014 שנה יוצאת דופן בכל קנה מידה. הרבה מאוד אירועים חריגים התרחשו, במיוחד במחצית השנייה של השנה, והם השפיעו על אורחות חיינו. דומה כי האירוע המרכזי היה מבצע צוק איתן, שפרץ בקיץ האחרון ונמשך 50 יום.
 
השפעתו על הפעילות במשק הייתה דומיננטית: לתושבי הדרום נגרמו נזקים בהיקף הנאמד ב־1.5 מיליארד שקל, ומערכת הביטחון קיבלה תוספת של כמיליארד שקל לתקציב השנה האחרונה, ועבור 2015 היא אמורה לקבל 6 מיליארד שקלים נוספים.
 
אגב, ב־2014 נמשכה הביקורת על תקציב הביטחון המנופח ועל היעדרם של התייעלות ושל קיצוצים. במשרד הביטחון שוב נקטו טקטיקות הפחדה ידועות ועצרו את האימונים. כדי לפתור את שאלת התקציב, הוקמה השנה ועדת לוקר בראשות יוחנן לוקר, ראש לשכתו לשעבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
 
אם צוק איתן שיבש משמעותית את תוכנית העבודה של האוצר, באה הקדמת הבחירות והורידה את כל תוכניות העבודה לטמיון. אלה הפכו את 2014 לשנה אבודה מבחינת תוכניות מקרו־כלכליות: הצמיחה נעצרה, ההשקעות נבלמו, רפורמות חדשות כמעט שלא היו, והמשק עבר למצב של "במקום דרוך!" עם זאת, אסור להתעלם מהרפורמה המרכזית שיצאה לדרך ואשר נוגעת לרשות השידור ולהפרטה ההיסטורית שלו.
 
גם בשירותי הבריאות ובתיירות המרפא תוכננו רפורמות בעקבות המלצות ועדת גרמן, אלא שאת אלה לא הספיקו ליישם בגלל הקדמת הבחירות. האפשרות להקדמת הבחירות הייתה באוויר החל מהרבעון האחרון של 2014, כולם היו תמימי דעים שהבחירות יוקדמו, והשאלה שנותרה הייתה מתי.
 
השנה האחרונה נפתחה דווקא בסימנים אופטימיים. גביית המס הייתה גבוהה בכ־6 מיליארד שקל יותר מהתחזיות, בזכות הטיפול ברווחים הכלואים.
 
היא אפשרה לשר האוצר יאיר לפיד לאפסן את התוכנית להעלאת מס ההכנסה ליחידים, שכבר אושרה בתקציב השנה הקודמת.
 
לאחר שגזירה זו נחסכה, יצא לפיד במסע פינוקים פיסקלי נוסף: הוא ביטל את התקנה המחייבת לחשב בנפרד את המס שיוטל על שני בני זוג העובדים באותו העסק, קיצץ בתוכניות להעלאת דמי הביטוח הלאומי למעסיקים, ובהמשך פינק בכמיליארד שקלים את ניצולי השואה.
 
לאחר מכן הוקמה הוועדה למלחמה בעוני, ועדת אלאלוף, והיא הגישה לקראת אמצע 2014 סדרת המלצות להקטנת ממדי התופעה. חלק מהמלצות אלה אישר האוצר, אבל גם מה שאושר טורפד בעקבות הקדמת הבחירות.
 
האווירה האופטימית התפשטה גם לבורסה לניירות ערך, שעברה ממשכנה הקודם ברחוב אחד העם לבניין החדש והמפואר ברחוב אחוזת בית בתל אביב. 2014 נפתחה בסימן של המשך מגמת עליות השערים. בניגוד למה שצפו האנליסטים, גם שערי אגרות החוב המשיכו לעלות למרות מחירן המנופח.
 
המניות המשיכו לעלות אף הן, ויותר ויותר לקוחות הסתערו על קרנות הנאמנות המשקיעות בבורסה, שצברו עשרות מיליארדי שקלים. אחת הסיבות לכך הייתה הריבית האפסית שהנהיג בנק ישראל במטרה לסייע ליצואנים ולעודד את הצמיחה. המשקיעים רצו לא רק לבורסה אלא גם לשוק הנדל"ן, וסייעו בכר לנפח במהלך השנה את בועת הנדל"ן ב־4% נוספים.
 
אפרופו בורסה, השנה נפתחה בהסדר החוב הגדול שבוצע בחברת אי.די.בי, שבמסגרתו הועברה השליטה מנוחי דנקנר לאנשי העסקים אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה. בהמשך נערך הסדר חוב למוטי זיסר, ואת השנה קינחו בהסדר החוב המסתמן של מירלנד, שבבעלות איש העסקים אליעזר פישמן (בעקבות המשבר ברוסיה).




האווירה האופטימית התפשטה גם לבורסה לניירות ערך (צילום: פלאש 90)
 
נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, שנכנסה לתפקיד חודשיים לפני תחילת 2014, הוכיחה שההמלצה של קודמה סטנלי פישר למנותה הייתה מוצלחת. פלוג בדרכה השקטה הוכיחה את עצמה כדעתנית שאינה חוששת להשמיע את קולה מול הדרג הפוליטי.
 
המחצית הראשונה של 2014 גם עמדה בסימן שקט תעשייתי, שממנו נהנה שר האוצר. בהיעדר בעיות תקציביות ורפורמות מרגיזות, לא הייתה להסתדרות עילה להכריז על סכסוכי עבודה. בתפקיד יו"ר ההסתדרות כיהן עד מחצית השנה עופר עיני, ששיתף פעולה עם האוצר. נוסף לכך, ב־14 ביולי מלאו שלוש שנים למחאה החברתית. הפגנות או אירועים לציון המועד כמעט שלא נרשמו. דומה היה שהמחאה החברתית ירדה לחלוטין מסדר היום. אבל במחצית השנייה של השנה התהפכו היוצרות. מבצע צוק איתן טרף את הקלפים ויצר סדקים ראשונים במבנה הקואליציה. האג׳נדה החברתית זכתה לרוח גבית מחודשת בעקבות מחאת המילקי מברלין.
 
הפוליטיקאים החלו במרתון הצהרות מי מחזיק בהצעות הטובות ביותר לפתרון בעיית יוקר המחיה. אלה כללו הצעות להורדת מחירי המזון, לבלימת העלייה במחירי הדיור ולפתרונות נוספים לסוגיה "איך לגמור את החודש".
 
עם הנתונים קשה להתווכח. מחירי המזון בישראל גבוהים בעשרות אחוזים בהשוואה למדינות ^oecd; מחירי הדיור זינקו מאז 2007 בכ־80%; ובלימת ההתייקרות לא נראתה באופק. דוח של מרכז טאוב שפורסם החודש הצביע על כך ש־80% מלקוחות הבנקים נמצאים באוברדרפט כרוני.
 
ואכן בחודשים האחרונה פוזרו הבטחות לרוב. דובר על פתיחת המשק ליבוא מתחרה, על הורדת מכסים, על מתן רישיונות ליבוא מקביל של מוצרי מזון כמו גבינות, על פתרון בעיות הכשרות ועל הקלה בחסמי מעבר (מכון התקנים). עוד דובר על יוזמות לפתיחת השווקים לתחרות, כמו חוק המזון (שייכנס לתוקף ב־15 בינואר), להגבלת פעילותם של מונופולים באמצעות מעקב אחר רווחיותם ועוד. עם היוודע דבר הקדמת הבחירות התגברו האמירות הפופוליסטיות.
 
ראש הממשלה הציע לבטל את המע״מ על כמה מוצרי יסוד מפוקחים, אלא שהנגידה פלוג שוללת את מה שהיא כינתה "פתרונות של זבנג וגמרנו". הנגידה סבורה שאסור לקדם החלטות חפוזות, אלא להמשיך במאמצים לבצע שינויים ארוכי טווח שיספקו פתרונות שורש לבעיות.
 
בשבועות האחרונים הציבור מתחיל להרגיש את ההאטה. כבר מורגשת התמתנות בהיקף קניות המזון ברשתות. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על סימנים ראשונים לירידת מחירים. ירידות המחירים יגרמו לכך שבתום שנת 2014 תהיה אינפלציה שלילית של כ־1%.
 
פערי המחירים לעומת אירופה ממשיכים להיות גבוהים, אבל אין ויכוח על כך שעיקר בעיית יוקר המחיה הוא במחירי הנדל"ן. שר אוצר לשעבר העמיד את עצמו בראש קבינט הדיור בניסיון לפתור את הבעיה. במסגרת תפקידו הוא יצא בסדרת מהלכים מגוונים, ובמרכזם חוק מע"מ 0%, שנועדו להגדיל את היצע הדיור ולהוריד מחירים. לפיד לא הספיק לקטוף את פירות מהלכים אלה לאחר שבהמשך הדרך נבלם על ידי נתניהו והודח מהממשלה. הצעדים הנוספים שתוכננו באוצר לפתרון בעיות יוקר המחיה ירדו לטמיון בעקבות הקדמת הבחירות.
 
המחצית השנייה של 2014 נפתחה בסימן מינויו של אבי ניסנקורן כמזכ״ל ההסתדרות. בהתאמה, יחסי העבודה במשק החלו להתחמם. הפרטת הדואר גררה עיצומים שהביאו להשבתתו לימים אחדים. ועדי הנמלים החלו להתמרד בעקבות הרפורמה, שכללה פתיחת נמלים מתחרים. יו״ר ועד העובדים של נמל אשדוד, אלון חסן, נחקר במשטרה והושעה מתפקידו.
 
את המאבק המהותי ביותר בנושא העלאת שכר המינימום הוביל יו״ר ההסתדרות החדש. לקראת סוף השנה הכריז האחרון על סכסוך עבודה ועל שביתה כללית אפשרית אם לא יועלה שכר המינימום. ימים ספורים לפני פיטורי שר האוצר הושגה הסכמה בין ההסתדרות למעסיקים על העלאת השכר ל־5,000 שקלים.
 
ואולם הניסיון להרחיב את ההסכם לגבי כלל העובדים במשק נכשל בשלב זה, שוב, בגלל הקדמת הבחירות. כיצד כל זה השתקף במצב הכלכלי היום־יומי?
 
בחודשים האחרונים החלו לצוץ סימנים שלהאטה כלכלית, וברבעון השלישי של 2014 נרשמה צמיחה שלילית. הקונים החלו לסגור את הכיסים, והתופעה ניכרה בירידה בהיקפי הקניות ברשתות המזון. חברות הדירוג הבינלאומיות החלו לשגר אותות אזהרה שאם המצב יימשך, הם ישקלו את הורדת הדירוג. על רקע ההאטה הכלכלית והצמיחה הדועכת, החלו הדיונים על תקציב 2015. הכנת התקציב לוותה בוויכוח קולני בין בנק ישראל לאוצר.
 
שר האוצר קבע שכדי לממן את מבצע צוק איתן חייבים לפרוץ את מסגרת הגירעון שנקבעה מראש ולהעלותה ביותר מ־3% תוצר. במקביל התעקש לפיד שהמסים לא יועלו, מה שהעצים עוד יותר את הוויכוח על התקציב.
 
עמדת לפיד ניצחה, והתקציב אושר בכנסת בתחילת נובמבר בקריאה ראשונה. מלכתחילה לא היה נתניהו שלם עם התקציב ועם המהלכים הכלכליים סביבו. השיא היה כשהחליט לפטר את לפיד.
 
בימים אלה מתנהלת המדינה ללא תקציב מאושר. מי שהפכה להיות ראש הממשלה הכלכלי בפועל היא החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי־בויאנג׳ו, ומתברר שהיא מתנהלת בצורה אחראית ושקולה יותר מכל פוליטיקאי.