1. אני שמח שערוץ 10 נשאר בחיים. גם משום שלתפיסתי ככל שיהיו יותר ערוצי תקשורת פתוחים יהיה טוב יותר. גם משום שיש בערוץ 10 הרבה טלוויזיה טובה. גם משום שיש שם עיתונאים שאני מעריך. גם משום שמעבר להיותו כלי תקשורת, ערוץ 10 הוא מקום עבודה, ואני לא רוצה לראות מקומות עבודה נסגרים ואנשים נשארים ללא פרנסה.
ואחרי כל זה, אי אפשר להשאיר את סיפור ערוץ 10 השבוע ובכלל, בלי כמה הערות שמחייבות מחשבה.
*אילו ישראל הייתה מדינת חוק של ממש - מדינה שבה מכרז הוא מכרז והסכם הוא הסכם וחוזה הוא חוזה, מדינה שמתנהגת כמו שתוכניות תחקירים וסתם עיתונאים ביומיום דורשים - ערוץ 10 היה נסגר מזמן. אם מישהו אחר לא היה עומד בכל מה שסוכם איתו ולא היה מקיים את חובותיו והתחייבויותיו הכספיות והיה מקבל שוב ושוב הקלות, כפי שהיה בערוץ 10, היינו שוחטים אותו בלי משגיח כשרות.
אז נכון שבמקרה הזה צריך לברך על כך ש"יקוב הדין את ההר" איננו הכלל היחיד הנוהג כאן, אבל במקביל אפשר להזכיר לאנשי ערוץ 10 שיש להם מזל ששום ערוץ 10 אחר לא חושף מולם שיניים אכזריות ומזכיר להם מה קורה למי שלא מקפיד על חובות והתחייבויות.
*מה שעשו השבוע עובדי הערוץ בניסיון לקבל רישיון היה סחיטה באיומים, באמצעות קמפיין פוליטי גס נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. הקמפיין הזה היה צריך להיות מופנה כלפי מועצת הרשות השנייה, זו שעיקר טענות הערוץ ומנכ"לו היו מופנות כלפיה, אבל בערוץ 10 ידעו שזה לא אפקטיבי. כי ליו"ר מועצת הרשות השנייה אין פריימריז, כי אין לה על הראש את בוז'י וציפי, כי לא קוראים לה נתניהו והיא לא פגיעה כמוהו, ולכן היה נוח ומועיל יותר ללכת על הראש שלו.
סהדי במרומים, עשיתי הרבה מאמצים כדי לשכנע את עצמי להאמין שהתמונה שנבחרה בערוץ כדי להוביל את המחאה - זו שבה נראה ראש הממשלה בפנים עקומות, מכוערות, זועפות ובלתי מחמיאות בעליל - נבחרה במקרה, כפי שטענו אנשי הערוץ, רק משום שהיא עמדה בראש ערימת התמונות והייתה הראשונה שקפצה ליד. התקשיתי.
*שוטטתי השבוע במרחבי הרשת החברתית, באגף הימני שלה, וראיתי שנאה לערוץ. שנאה ולצדה תפילה שהוא ייסגר ומהר. אז נכון שפייסבוק היא לא מדגם מדעי מייצג ואף אחד גם לא יכול להידרש לכוון את המחוגים שלו לפי הרוח הנושבת ברשת החברתית, אבל פרנסי הערוץ ועורכיו לא יכולים לפטור את עצמם מלשאול איך הם קנו לעצמם את השנאה הזאת. כי השנאה הזאת מבטאת משהו. היא מבטאת את מה שמרגישים המון אנשים, חלק חשוב ורחב בציבור הישראלי, שלא מוצאים את עצמם על המסך. כן, הם רואים שם כמה כיפות, אבל הם לא רואים אותן קובעות סדר יום ומובילות משהו שיש לו תרומה כלשהי לאיזון פוליטי או למתן במה למשהו שמבטא את עמדתם.
אפשר לנפנף את הטענה הזאת בזלזול, וערוצי הטלוויזיה המסחריים עושים את זה כבר שנים, אבל מומלץ מאוד פעם אחת להתמודד איתה ברצינות.
*חלק מבכירי ערוץ 10 היו בין תומכיה הנלהבים של החקיקה שניסתה לפגוע ב"ישראל היום". אחד רצה שהעיתון ישנה את המודל הכלכלי שלו. אחר חשב שראוי שהוא כלל לא יתקיים. הניואנסים לא חשובים כאן. מה שחשוב זה להגיד למי מאנשי ערוץ 10 שטענו השבוע שסגירתו תהיה פגיעה בדמוקרטיה, שבמובן הזה לפחות, "ישראל היום" הוא כלי תקשורת חשוב עשרת מונים מהערוץ שלהם.
לא כי הוא כלי תקשורת טוב יותר. הוא לא. אבל ערוץ 10 לא מספק לדמוקרטיה הישראלית שום דבר שערוץ 2 לא נותן לה. נכון, תמר איש שלום היא לא יונית לוי, ורביב דרוקר איננו אודי סגל, לכל אחד יש היתרונות שלו, אבל אף אחד מאלה לא מוסיף לפלורליזם ולדמוקרטיה משהו שהשני לא הביא. הכל זה עוד מאותו הדבר. "ישראל היום", אפשר לאהוב אותו ואפשר לבוז לו, מכניס לשיח הישראלי קול שלא קיים בשום כלי תקשורת אחר.
ובמובן הזה, אלה מבין אנשי ערוץ 10 שביקשו לפגוע ב"ישראל היום", איבדו את זכותם לזעוק כשמדובר בבית שלהם. דמוקרטים אמיתיים מתנגדים לפגיעה בכלי תקשורת. דמוקרטים מזויפים מחפשים תירוצים לכך שהערוץ שלהם חייב להישאר ושל האחר חייב להיסגר.
2. בתחילת השבוע שמעתי את שר החינוך לשעבר, הרב שי פירון, מתראיין אצל אראל סג"ל ויהודה יפרח ב"גלי ישראל". "בשבוע שעבר, בשידור צהריים ברשת ב'", הזכיר יפרח לפירון, "תקפת את הממשלה שנותנת מרכז מבקרים בשומרון במקום לתת חוג חינם לכל ילד...". כשיפרח הוסיף שזו עלילת דם, פירון יצא מכליו והחל להלום בו אישית: "...למידת האמת יש משקל, אז אני אגיד מה אמרתי בשידור החי הזה, אני אדייק בדברים שאמרתי, כי הרי אתה, שעורך ענייני צדק וחוק ודין, ראוי שתהיה נאמן גם לאמת".
יפרח העיר שהוא מצטט מתוך הטור של חגי סגל. פירון שב במשך כמה דקות ותקף אותו. "אז אני נורא נורא שמח שמקורות המידע שלך הם הטור של חגי סגל, זה מעיד במשהו על הרמה העיתונאית. אני מקווה שלא, כי אני קורא אותך קבוע ונהנה... אתה אמרת עלילות דם, עכשיו בוא נראה מי מעליל דם יותר... אתה צריך גם להיות נאמן לדברים שלך. זה שאתם עיתונאים, לא מתיר לכם לומר דברים מבלי לקרוא. זה שאתה מתבסס על חגי סגל זה לא מקצועי, לא אמין... אתה מחויב לדרוש מעצמך את מה שאתה דורש ממני... אי אפשר לבנות טיעון על סמך ציטוט מכתבה בעיתון. זה לא רציני וככה לא מנהלים מדינה. כל הפוסל במומו פוסל".
האמת, כבר כששמעתי את הראיון הייתי מוכן להתערב שפירון אמר בדיוק את מה שציטט ממנו יפרח. איך ידעתי? ניסיון החיים לימד אותי שלא פעם ההשתלחות והלשון הגסה מחפות על בעיה עם העובדות. בדקתי. יפרח אכן ציטט היטב. זה מה שאמר פירון באותו ראיון ברשת ב': "ממשלה שמאשרת אתמול 13 מיליון שקלים לבניית מרכז מבקרים בשומרון במקום לתת חוג חינם לכל ילד... אני לא נגד מרכז מבקרים, אני נגד סדרי העדיפויות המעוותים שהם פוליטיים, שהם לא רואים את העני בעיניים... שהם לא יודעים שבעצם בעומק לבנות היום מרכז מבקרים זה כמו לנסוע לחו"ל במקום לקנות אוכל".
פירון. למרות ההצהרות, הפך לפני הכל לפוליטיקאי. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
ואם שר החינוך לשעבר יכול להיות דמגוג, אז גם לי מותר. הייתי מת לשמוע מה יש לו להגיד על דוח מבקר המדינה שיצא השבוע ושלימד שבשיפוץ היכל התרבות בתל אביב הושקעו 155 מיליוני שקלים. כי אם ב-12 מיליון של מרכז המבקרים בשומרון אפשר היה לסדר חוג חינם לכל ילד, עם הכסף של היכל התרבות היה אפשר להוציא את הילד הזה עדה יונת. אבל שי פירון נמצא ביש עתיד, וערב הבחירות זה מה שמצפים ממנו לומר.
ואם שר החינוך לשעבר יכול להיות דמגוג, אז גם לי מותר. הייתי מת לשמוע מה יש לו להגיד על דוח מבקר המדינה שיצא השבוע ושלימד שבשיפוץ היכל התרבות בתל אביב הושקעו 155 מיליוני שקלים. כי אם ב-12 מיליון של מרכז המבקרים בשומרון אפשר היה לסדר חוג חינם לכל ילד, עם הכסף של היכל התרבות היה אפשר להוציא את הילד הזה עדה יונת. אבל שי פירון נמצא ביש עתיד, וערב הבחירות זה מה שמצפים ממנו לומר.
אם יש משהו שמצער במה שעבר על האיש המוכשר והאמביציוזי הזה בשנתיים האחרונות, זה שבניגוד לכל הבטחותיו הפך לפני הכל לפוליטיקאי.
3. טענות רבות משמיעים כל העת דוברים חילונים רבים נגד המגזר הדתי על כך שהוא מנכס לעצמו את היהדות. יש בהן, בטענות הללו, צדק רב. אבל הן גם מטילות עול מסוים על המשמיעים אותן, משום שהן מחייבות אותם להגדיר לעצמם היכן הם מתחברים אל החוויה היהודית. לא שומרים שבת? בסדר. תפילין זה רק לדוסים? אין בעיה. אבל מה כן?
לפני כמה ימים הושק מיזם מרתק, 929 שמו, שעוסק מדי יום בפרק אחד בתנ"ך ומאפשר למגוון של כותבים לפרסם באינטרנט פרשנות או תובנה קצרה שלהם לפרק. זהו איננו מיזם דתי. נוטלים בו חלק עיתונאים וסופרים, אנשי אקדמיה ורבנים, משוררים ואמנים, חילוניים ודתיים. אתגר קרת וקובי אוז, מיכאל הנדלזלץ ורינו צרור, הרב יואל בן נון והמוזיקאי דויד פרץ, ועוד רבים וטובים. אין שום הגבלות על התוכן. כל כותב לוקח את הטקסט ומעניק לו את הפרשנות התרבותית שלו, באופן שווה לחבריו. פרשנותו של הרב ופרשנותו של הזמר מקבלות את אותו המקום בדיוק. כולם משוחחים על התנ"ך באותו גובה. קשה לי להיזכר בשנים האחרונות בעוד פרויקט שלקח כך "טקסטים יהודיים" וגאל אותם מידיו של הציבור הדתי כדי להפוך אותם לנחלת התרבות הישראלית כולה,
כשכולם שותפים בה וכולם רואים את עצמם חלק ממנה. כולם חוץ מ"הארץ" ו"דה מרקר", שמאז עלה המיזם אוסרים עליו מלחמת חורמה בוטה ולא ברורה.
מאמר מערכת הזוי של "הארץ" השבוע ("מיסיונרים בשירות המדינה") עשה סלט גדול מהכל. הוא חיבר את 929 למינהלת הזהות היהודית של הרב אביחי רונצקי (אין שום קשר), ארז הכל תחת "אובססיית הזהות היהודית", וסיים בתקווה ש"בבחירות הקרובות יעלו כוחות חדשים, שיבלמו את המגמה הדתית-לאומנית המסוכנת הזאת".
אורי משגב כתב גם הוא על "מיסיונריות, עטופה כמיטב המסורת במתק שפתיים ונועם הליכות". עדי דברת מזריץ, ב"דה מרקר", הדביקה את המיזם הזה לעוד מיזמים לא קשורים אחרים תחת הכותרת "מקדמים את השבת". מה הקשר בין מיזם התנ"ך לשבת, חוץ מזה ששניהם לא אהודים במיוחד בעיתון? לא ברור.
המביכה מכולם הייתה טלי חרותי סובר, שכדי להסביר כמה איומים ענייני התנ"ך הללו, ניסתה לחבר ל-929 את "שישי ישראלי", הפרויקט שמנסה לשכנע
את החילונים לעשות קידוש, אף ש-929 הוא הפוך לגמרי בתפיסת עולמו. "באופן לגמרי מקרי", הוסיפה, "עלה 929 גם בסמוך לדוחות העוני של הביטוח הלאומי וארגון לתת. הדוחות האלה הזכירו לנו שכספי מסים צריכים ללכת למקומות חשובים באמת, נגיד ביטחון תזונתי לילדי בתי הספר, אבל כשרב עומד בראש משרד החינוך, וסגנו אף הוא איש דתי וחשוך, אין פלא שכסף ציבורי מתבזבז על נושאים פחות אקוטיים".
הקמפיין של "הארץ" נגד 929 הוא אמירה. כי כשהעיתון נלחם נגד חוק הלאום או נגד חזון ארץ ישראל השלמה, הוא מכריז על עצמו שיש לו עמדה פוליטית. כשהוא נלחם בלימוד תנ"ך לדתיים ולחילונים בגובה שווה, ביחד, עם פתיחות לכל פרשנות, הוא מכריז על עצמו שיש לו בעיה עם כל דבר שמדיף ריח של יהדות. וזה כבר סיפור אחר לגמרי.
4. חיים לוינסון, איש "הארץ", שיגר השבוע בדף הפייסבוק שלו עקיצה כואבת לעיתונאי הימין, אלה מהם שמרבים למתוח ביקורת על התקשורת, בעקבות הדרך שבה כיסו את פרשת מעצרו של ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה.
לוינסון, עם כל הצער שבדבר, שם את האצבע על נקודה כואבת. "מקור ראשון", כור מחצבתי, הוא עיתון אהוב עלי. כך גם "בשבע". עורכיהם הם אנשים שאני מעריך, מחבב ומכבד. דווקא משום כך התקשיתי להבין את מה שעשו בשבוע שעבר. ב"מקור ראשון" פורסמה ידיעת חדשות גדולה, שעסקה כל כולה בדברי חנופה לראש המועצה העצור והעניקה לחבריו במה נרחבת להלל ולשבח אותו. אחד סיפר ש"הוא צדיק שחי בצניעות" ו"בוכה יחד עם תושבים וחברים שלו שנקלעים למצוקה", אחר העיד שהוא "איש משפחה ואדם מסור" ש"לעולם לא יעשה משהו שלא כשורה", ו"גורמים במועצה" אמרו שהוא "איש של אמת".
דגש ניתן גם לעובדה שלפיה פרקליטו של מסיקה קיבל את אישור המשטרה לכך שהאיש לא חשוד שלקח את הכספים לכיסו, אלא הכל היה לטובת ההתיישבות. ובמה חשוד מסיקה שזיכה אותו בכל העיסוק התקשורתי הזה? "שמו נקשר בפרשת השחיתות שנחשפה", נכתב. זהו. מהידיעה לא ניתן להבין מה מיוחס לו, ואפילו לא שבית המשפט שלח אותו למעצר של שישה ימים בעקבות חשדות חמורים לביצוע שורה של עבירות של שחיתות ציבורית.
עיתון "בשבע" נהג באותה דרך בדיוק. הידיעה שלו שעסקה בנושא הזכירה ש"בין המעוכבים לחקירה גם דמויות בכירות בהתיישבות ביו"ש ובתוכן ראש מועצת שומרון גרשון מסיקה". חצי מהידיעה, אגב, הכילה את תגובתם של "צוות יועצי התקשורת של מסיקה". במה חשוד האיש? גם כאן אין שום פרט שיכול לרמז. הגיליון הבא של "בשבע", זה היוצא היום, מגדיל לעשות כשהוא מפרסם ידיעה שלמה המגוללת את טענותיו של מסיקה על זכויותיו שנפגעו במעצר, יחד עם אזכור לכך שהשופט מתח ביקורת על ניהול החקירה בידי המשטרה, וזהו.
זכה לאהדת התקשורת הימנית. מסיקה. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
קוראים דתיים שמתנזרים מהעיתונות הכללית וניזונים רק מהעיתונות הדתית לאומית, סיימו לקרוא את עיתוני השבת שעברה בלי שיש להם מושג ירוק על מה, לעזאזל, עצרה המשטרה את ראש המועצה של השומרון.
לפני ההתנתקות, כשהמחנה הלאומי ניסה לבוא בטענות אל אנשי השמאל ולהטיח בהם שהם משתפים פעולה עם ראש ממשלה מושחת, הוא נענה בצחוק מלגלג. "איך כל זה לא הפריע לכם, כשהוא היה איתכם במשך עשרות שנים", לעגו לנו. בצדק לעגו. ויש גם מוסר השכל מהסיפור הזה. אין מושחתים טובים. אלה שגונבים בשבילנו רעים כמו אלה שגונבים בשביל אחרים. ייתכן שמחר ייסגר התיק נגד גרשון מסיקה והמשטרה תכתיר אותו לאביר איכות השלטון. בינתיים הוא חשוד בעבירות חמורות של שחיתות ציבורית, ואת זה אי אפשר לטאטא.