שמירתו על זכות השתיקה בחקירה על עמותות ברק תלווה את יצחק הרצוג כצל כל חייו הציבוריים ולא תרפה ממנו, כך העריכו מומחים רבים לפני קצת יותר מעשור וחצי. בכישרון רב הצליח הרצוג למזער הנחה זו ומאז כיהן כשר בכיר במספר ממשלות, התמודד לפני כשנה וחצי לראשות הממשלה, ומפלגת המחנה הציוני בהנהגתו זכתה במספר מכובד של מנדטים. האם המסקנה המתבקשת היא שבעת הנוכחית השתיקה היא פלטפורמה מיטבית לקידום האינטרסים שלנו? והאם השתיקה שלנו היא בעצם מסר אפקטיבי שיהווה עבורנו מקפצה לתפקידים טובים יותר, כמו במקרה של הרצוג?  



השתיקה הרועמת בפרשת "חזן"  

אחת "השתיקות הרועמות" מהתקופה האחרונה קשורה, איך לא, לח"כ אורן חזן או ליתר דיוק, לחברי סיעתו. חזן, ח"כ צעיר נמרץ, כריזמטי, נכנס לכנסת בקול תרועה רמה. העובדה כי אביו הוא ח"כ לשעבר יחיאל חזן מ"פרשת המח", הציבה אותו מלכתחילה בעמדת זינוק פחותה ביחס לחברי כנסת חדשים, כאשר הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בזירה התקשורתית. לדאבונו של חזן ובדומה לסרט "עולמו של טרומן", עם השבעתו לכנסת מיד זכה למעקב צמוד של כל מדיה אפשרית וכל ציוץ שלו, הצעת חוק, ויכוח, פוסט או ראיון, תפסו מיד כותרות ראשיות במדיה ואף גרפו תגובות חריפות בקרב הפוליטיקאים מימין ומשמאל... עד השבוע האחרון.
 
במשפט מתוקשר בו תבע ח"כ חזן את הכתב עמית סגל, פסק בית המשפט שח"כ אורן חזן צרך בסמים וניהל קזינו בעיר בורגס בבולגריה, מה שגרר תגובות חריפות מארגוני נשים, וחברי כנסת בעיקר  מהצד השמאלי של הקשת הפוליטית. בניגוד לתפיסה אליה הורגלנו לאורך השנים בה כל מהלך שולי של חבר כנסת זוכה לסיקור תקשורתי נרחב, ציטוטים ומאמרי דעה, נראה כאילו במקרה זה חברי סיעת הליכוד, מפלגת השלטון האמורה לשמור בין היתר על שלטון החוק, נאלמו דום.

למרבה הפליאה, גם שרים רעשניים שלא מפספסים הזדמנות לייצר כותרות דוגמת מירי רגב, גלעד ארדן, יובל שטייניץ ודוד ביטן, הרעיפו את שתיקתם בכל כלי התקשורת. הפחד, לכאורה, של חברי סיעת הליכוד מנקמה של תומכי אורן חזן ברשימת המתפקדים בפריימריס הבאים, הוא זה שהכתיב להם את גל התגובות השקטות. 
 

ח"כ בני בגין, הנחשב לאחת הדמויות הישרות, המוסריות והערכיות בכל כנסות ישראל, בראיון לאחת מתכניות הרדיו הפופולריות ובגמגום לא אופייני, הח"כ הוותיק סרב להתייחס בישירות לפסיקת בית המשפט. גם דנה ווייס, מבכירות העיתונאיות בישראל זכתה ל"דממת אלחוט" כאשר שאלה מספר חברי כנסת מהליכוד מה דעתם על פסיקת השופט והאם הם מגנים אותה.
 

מסר השתיקה לא עובר בארה"ב

אחת ההשוואות המתבקשות היא פרשת הקלטת של דונלד טראמפ, שפורסמה לפני כשבועיים בארה"ב. בפרשה בה הוקלט טראמפ בשנת 2005, תאר את תשוקתו לאישה נשואה בשפתו ה"ציורית". במקרה זה ובניגוד גמור לסיעת הליכוד, בכירי המפלגה הרפובליקנית התנערו מדבריו הבוטים והחלו לבחון דרכים להחליף את טראמפ במועמד אחר. זאת ועוד, גם הציבור האמריקאי והרשתות החברתיות געשו, ואף הוקמו קבוצות תמיכה לנשים שנאנסו.  

להערכתי, המקרים המביכים של טראמפ וחזן ובעיקר התגובות השונות, עוד יילמדו בחוגי תקשורת ויחסי ציבור במהלך השנים הקרובות. מדובר אמנם בסיטואציות שונות אך בעלות דימיון רב, כאשר מעטפת המסרים והתגובות לכל אחת מהן היתה שונה בתכלית. אחת התהיות היא האם מסר השתיקה היה יכול לעבוד גם במפלגה הרפובליקנית וכיצד הציבור האמריקאי היה מגיב לכך? במקביל מה היה קורה לחברי סיעת הליכוד אילו היו נוהגים כרפובליקנים ומגנים בכל תוקף את מעשיו של חזן? האם הם היו נבחרים במקומות ריאלים לכנסת הבאה?
 
הציבור האמריקאי ישיב לשאלה הראשונה כבר השבוע.
 
אתי דהאן היא מומחית לכתיבה ובעלת חברת wewrite כתיבה שיווקית