לאחרונה פורסמו נתונים מתוך אינדקס הטרור העולמי (GTI) שמצביעים על כך שבשנת 2015 מספר קורבנות הטרור זינק במדינות המערב, אך ירד בשאר העולם. בלי לעסוק בשאלות של עלייה או ירידה באירועי הטרור ובקורבנותיו, חשוב להבין כי נתונים אלו, ובעיקר אופן האיסוף שלהם, אינם מספקים תשובות בנוגע לתהליכי רדיקליזציה ולהשלכות של הטרור במערב בכלל ובאירופה בפרט.
הנתונים של אינדקס הטרור העולמי מבוססים על מאגר המידע של GTD - Global Terrorism Database שבאוניברסיטת מרילנד, המאגר האינטרנטי המקיף ביותר שקיים בעולם עד כה, שמאפשר לחוקרים, בין היתר, לערוך השוואה בין קבוצות הטרור לאורך זמן (משנות ה־70 ואילך) ובין פעילותו של ארגון טרור בתוך מדינה ומחוץ לה.
עם זאת, מהנתונים שנאספים במרילנד קשה מאוד להפיק לקחים תיאורטיים או פרקטיים; מרכז החינוך והמחקר מבסס את ממצאיו בעיקר דרך אירועים שמתפרסמים במדיה הגלובלית, ואלגוריתם לא מורכב מסנן את הידיעות וקובע אילו מבין הדיווחים יועברו להמשך ניתוח. כלומר, רק אירועים שאין עליהם צווי איסור פרסום או כאלו שממוסגרים כאירועי טרור ייכנסו להליך הסינון הראשוני. לכן, על פי חלקי הדוח שפורסם קשה לדעת בוודאות אם יחסית לשנה הקודמת, "הזינוק" בהתקפות הטרור ב־2015 הוא תוצאה של יותר דיווחים במדיה או של עלייה ממשית במתקפות הטרור בעולם המערבי, וזה עוד בלי לכלול ניסיונות פיגוע שסוכלו ושהמידע עליהם צונזר.
הבעיה עם מערכת שנשענת על פרסומים במדיה היא במקומות כמו גרמניה למשל, שם לא מדווחים באופן שוטף על התקפות של פעילי ימין קיצוני נגד פליטים או זרים. המידע הנאסף הוא נחלתה הבלעדית של המשטרה הפדרלית, המקבילה לשב"כ אצלנו, ושל מחקרים שנתיים פנים־מפלגתיים בנושא אנטישמיות ושנאת זרים. נוסף על כך, בדיווחים שכן מגיעים לתקשורת אין נטייה גורפת להגדיר פעולות אלו באופן ישיר כ"טרור", וזאת גם אחרי לכידתם של חברי המחתרת הנאציונל־סוציאליסטית (NSU) ב־2011.
בהמשך לפרסום הדוח בשנת 2015 כבש דאע"ש שטחים נרחבים בסוריה ועיראק, ורוב הדיווחים באותה עת התבססו על סרטונים ומידע שהארגון עצמו פרסם, ולכן המהימנות של נתונים אלו לא גבוהה מאוד גם בכל הנוגע למתרחש מחוץ למדינות המערב.
הפרדוקס הוא שהטרור הפונדמנטליסטי שנראה כבעיה של העולם המערבי, ובייחוד של אירופה, אינו האיום המרכזי על יציבותה כרגע. דווקא פוליטיקה משוחררת כל רסן, ספוגה בפופוליזם, שנותנת לגיטימציה לקבוצות ימין קיצוניות שנדחקו לשוליים החברתיים והפוליטיים זה שנים, היא שמאיימת על עתידו של האיחוד. רק באוקטובר האחרון פרסם "דר שפיגל" מאמר על שיתוף הפעולה של המשטרה המקומית עם מפגיני הימין וחוסר הנכונות מצדם לעזור לקורבנות תקיפה של קבוצות אלו. בניגוד לפציפיזם שטיפחה עשרות שנים, המדינה החזקה ביותר בגוש היורו צריכה ללמוד עכשיו איך להתמודד עם רדיקליזציה ואלימות מבית ומחוץ.
ניצחון טראמפ וגילויי גזענות בארצות הברית, שלא נראו כמותם מאז שנות ה־60, רק חודשים ספורים לפני הבחירות במדינות החשובות באיחוד האירופי, יכולים לסמן את הענן השחור שקרב לאדמת אירופה רווית המלחמות ולהפוך לחלום הבלהות של הרוב השפוי, שמעדיף לווסת את ההקצנה, להמשיך לחזק את המטבע ולייצב את הגוש.
הכותבת היא מומחית לטרור ותקשורת, מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה ירושלים, פוסט דוקטורנטית במכון "בוצריוס" לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו