כנראה זה לא נעים שיחשבו שאתה עני. אחרת אין שום הסבר לעובדה שמדד העוני האלטרנטיבי של "לתת", המציג תמונה חברתית עגומה ומדאיגה, נעלם מהתודעה התקשורתית והציבורית בתוך כמה שעות. לא נעים לשמוע שבארץ שלנו חיים כמעט שניים וחצי מיליון אזרחים בעוני - קצת פחות משליש מהאוכלוסייה. גם לא נעים לדעת שמדובר ביותר משליש מהילדים (כמיליון) וברבע מהבוגרים (כמעט מיליון וחצי אזרחים).



על פי הנתונים, רובנו המכריע חוששים לעתידנו, 81.5% מהציבור בישראל סבורים שכל אחד מאיתנו חשוף להידרדרות לעוני בשל פיטורים, מחלה או משבר, אבל אין לנו כבודדים יכולת להכיל את הנתונים המאיימים.



אנחנו, אני וחבריי למגזר השלישי, שצופים זה שנים במציאות החברתית הישראלית, לא מופתעים. בשורות האיוב הנקודתיות של הדוח האלטרנטיבי והדוח הרשמי ונתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה השנתיים מוכרים לנו, הם המראה האמיתית הישראלית, שבה אנו מסתכלים יום-יום. גם מהתגובות לדוח לא התרגשנו יתר על המידה. דוח העוני הפך מזמן לקרדום לחפור בו עבור פוליטיקאים. פתאום כולם שולפים פתרונות פופוליסטיים, ובלבד שיזכירו את שמם כמי ש"חרת על דגלו את המאבק בעוני".



אנשים צריכים לבחור בין ארוחה חמה לבין מלבוש מתאים לקור



מדינת הרווחה, שעל בסיסה התנהלה מדינת ישראל בראשית דרכה, פשטה את הרגל. הפערים בין העשירונים העליונים לתחתונים מתעצמים משנה לשנה, והעוני, שבעבר יוחס לפריפריה בלבד, החל לנגוס בשנים האחרונות גם בערי המרכז ה"בטוחות". מאהלי מחאה צצים פה ושם, ואנשים רבים נדרשים לבחור בין ארוחה חמה לבין מלבוש מתאים לימי החורף הקרים. בעשרות שנות פועלי במתן ארוחות חמות



לילדים נזקקים, במסגרת הבתים החמים של אגודת "יד ביד", ראיתי מקרוב את עיניהם העצובות של מי שביתם היה ריק וקר. ישראל של היום המשתקפת דרך המסכים היא מדינה שבעה ומרוצה מעצמה. אך הרחק מעינינו קיימת מציאות רזה ועצובה. אנו מצויים כיום בעידן של אינדיבידואליזם, שבו כל אחד נלחם על נפשו, וכחברה אנו נכשלים כבר שנים רבות במיגור העוני.



את שקובעי המדיניות כשלו לתקן, לקח המגזר השלישי על עצמו. אנחנו עושים זאת באהבה, אך גם כוחנו יותש יום אחד. גם אנו מידפקים על דלתותיהם של תורמים, ולו כדי להמשיך להתקיים עוד יום ועוד חודש, רק כדי שנוכל לתת מענה לעשרות הילדים הזקוקים לארוחה חמה. את האנרגיות העצומות של כל מי שיכול ורוצה לתרום אנחנו מפנים לאלו שזקוקים לבית חם ולתקווה שהעוני הוא לא גזירת גורל.  כמי שחושבים שיש אלטרנטיבה לעוני, ושהמאבק בו הוא מימוש החזון החברתי – נמשיך להתריע וגם לעשות, עד דוח העוני הבא. 



הכותבת היא הנשיאה והמייסדת של אגודת "יד ביד"