בכל פעם שאני נתקל בשאלה האמפתית: "תגיד, שבת הוא לא יום קשה עבורכם?" אני ממש צריך להתאפק כדי לא לענות: "שבת הוא יום קשה? חכו שתראו מה זה בשבילנו יום שישי". שישי הוא היום שבו חוץ מכל המטלות הרגילות צריך גם להכין את הבית לשבת: לסדר את החדרים, לערוך את השולחן, לבשל סעודות שבת המוניות, לעשות קניות, לאפות, לקלח את הילדים, לסרק, להלביש בבגדי שבת, להניח את האוכל על הפלטה, לסדר את שעון שבת (ואת זה אני עושה בעצמי), להעביר את המקרר למצב שבת, להשלים קניות, להכין את הפמוטים עם הנרות, להלביש שוב בבגדי שבת את הילדים שכבר הספיקו להתלכלך. ואת כל זה יש להספיק במחצית מהזמן של יום רגיל, כי בחורף השבת נכנסת כמעט באמצע היום, והכל חייב להיות מוכן בזמן לפני כניסת השבת, ממש על הדקה.
על הדקה אמרתי? לא מדויק. כי בעצם השבת נכנסת כשהשמש שוקעת. אך כדי להראות את החביבות שאנו רוחשים לה, אנו מצווים להקדים את זמן הדלקת הנרות בכמה דקות לפני שקיעת השמש ולקבל ולהכניס את קדושת השבת באופן אקטיבי בכוחותינו אנו. כך אנו מקיימים מצוות "תוספת שבת" - להוסיף מן החול על הקודש.
בסופו של דבר נחמד להבין שאנו מסוגלים לקחת כמה רגעים רגילים של יום חול פשוט ואפרורי ולהחיל עליהם בכוחותינו את קדושת השבת ולהפוך אותם לרגעים "שבתיים", קדושים ונשגבים.
מה שנחמד עוד יותר להבין הוא שהרעיון הזה נכון לא רק בנוגע לשבת השבועית, אלא גם בנוגע לשבת אוניברסלית. כשם שהשבוע מורכב מששת ימי החול, שבהם אנו עמלים ומתכוננים לקראת היום השביעי, יום השבת המוקדש כולו לעונג ומנוחה; כך העולם כולו מורכב מ־6,000 אלפי שנים של גלות, שבהן אנו עמלים ומתכוננים לקראת האלף השביעי, שיהיה כולו עידן של גאולה.
כדי לחסוך מכם את החישובים, אגלה שזה יקרה בעוד 222 שנה בדיוק. אבל רגע לפני שאתם מתייאשים, תנו לי להזכיר לכם שבדיוק כמו שאנו מסוגלים להקדים את כניסת היום השביעי, כך אנו מסוגלים להקדים את תחילת האלף השביעי ולהתחיל כבר כעת את עידן הגאולה.
מעבר לכל הנסים והנפלאות שלהם אנו מצפים בימות המשיח, ההבדל הגדול ביותר בין חיינו כיום לחיינו בעידן הגאולה הוא בתחום המודעות. בעוד שכיום אנו חיים במודעות גלותית, שבמסגרתה קשה לנו להבחין בנוכחות האלוקית בעולמנו, הרי שעידן הגאולה יתאפיין במודעות שונה לחלוטין, כפי שמתאר זאת הנביא ישעיהו: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
אך איננו חייבים להמתין לביאת המשיח כדי לדעת את ה'. אנו יכולים להתחיל ולטעום מכך כבר כעת, באמצעות לימוד תורת החסידות, המלמדת אותנו לראות את הנוכחות האלוקית בנשמתנו ובסביבתנו.
היום, י"ט בכסלו, הוא חג גאולת אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד ומחבר ספר התניא. יום זה מכונה בשם "ראש השנה לחסידות", שכן בו ניתן משמים האות להתחיל ולהפיץ את מי מעיין תורת החסידות, כדי לעזור לכולנו לדעת את ה', וכך לא רק להכין את העולם לקראת הגאולה, אלא אף להקדים ולזרז את ביאתה אלינו.
חבר'ה, יש לנו יציקה של גלות על הראש. מצאו את שיעור התניא הקרוב לביתכם, התחילו ללמוד חסידות ועזרו לנו להקדים את כניסת "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".
הכותב הוא שליח חב"ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת סי אנד סאן בתל אביב