המציאות הסורית הכאוטית מביאה לידי ביטוי את הכשלים של המערב להבין את המציאות המורכבת במזה"ת, עקב "תדמית המראה" המערבית; ותוצאת עיוותי תפישה וכשלי חשיבה של התקשורת, המולכת שולל על-ידי אל-ג'זירה של קטאר, ואל-ערבייה של סעודיה. השליטה של אל-ג'זירה במידע מונעת מאתנו מלראות את התמונה הכוללת, מעוורת ומטמטמת אותנו.
הם מצליחים במניפולציה האינדוקטרינרית: רובנו רוצים בהפלת משטר אסד, כי התקשורת במערב לא חוקרת ולא בודקת. ניתן לדבר על כמה היבטים הסותרים את מה שמעצב את דעת-הקהל וקובעי המדיניות. בסוריה לא פרצה "מלחמת אזרחים" בשנת 2011, והמאבק המתחולל היום בסוריה איננו מלחמה פנימית, המוני העם שמאסו בשלטון בשאר אסד ומורדים בו. המלים בשימוש התקשורת, "מורדים" ו"אופוזיציה" אלו המצאה ומניפולציה, מיתוס המופץ ללא בסיס עובדתי. לסוריה חדרו עשרות ארגונים ג'האד אסלאמיים, מהגרועים שהאסלאם יכול היה לייצר, והם הגורם הדומיננטי במלחמה הפנימית בסוריה. הסיבה: יצירת וואקום שלטוני והפיכת סוריה ל"מדינה כושלת." המטרה: הפלת המשטר העלווי "הכופר" של בשאר אל-אסד, ובכל להחליש את "הציר האיראני."
מה קורה בחלב? ב-2013 השתלטו על חלב הארגונים הבאים, תוך חיסולים שיטתיים של האוכלוסייה: "ג'בהת אל-נוצרא," הזרוע הסורית של אל-קאעדה; "ליווא' אל-תווחיד," ארגון אסלאמי המשתייך לאחים המוסלמים; "גדודי צבא סוריה החופשית," שהוא גוף אמורפי, הנתמך יותר מכל על-ידי קטאר; "קטאאב תורכמניסטן," מסגרת הנתמכת על-ידי תורכיה; "פתח אל-אסלאם," ארגון סלפי המשתייך לאל-קאעדה; "פירקת תוופיק," ארגון אנרכיסטי-חילוני קטן ואלים; "פג'ר אל-אסלאם," קבוצה תכפירית קטנה הפועלת בכפרים סביב חלב; ובעיקר: מאות צ'צ'נים בהנהגת אבו עומר אל-צ'צ'ני. אלה האכזריים והברברים מכולם, אשר הפעילו חטיפות ואונס של נשים, ורצח לשמו של אזרחים. וכולם, כולל הארגונים הג'האדיים, פוחדים מהם.
זו המציאות בחלב, שנהרסה כמעט לחלוטין מאז 2013, ונשלטה על-ידי ארגונים ג'האדיים רצחניים, ואוכלוסייתה היתה נתונה לשלטון טרור רצחני שלהם. לכן מה שנעשה היום הוא שחרור העיר מידי כוחות השחור הג'האדיים ולא "כיבוש" על-ידי משטר אסד. בניגוד למה שנשמע ונקרא ונצפה בתקשורת האיש הרע בחלב איננו בשאר אל-אסד, והתמונה המצטיירת על "טבח נשים וילדים", ו"פשעים נגד האנושות" מזכירה מאד את אירועי "הטבח" לכאורה בכפר ח'ולא, במאי 2013, כאשר התברר כי תמונות הזוועה, מקורם בעיראק מ-2003.
למשל: תחקיר שביצע המודיעין הגרמני (BND) מראה כי בין דצמבר 2011 ליולי 2012 בוצעו 90 פיגועי טרור נגד אזרחים סורים דווקא בידי דח'א וארגוני ג'האד. יש לכך אסמכתא דתית: אחמד עלי גריבו, אחד מהמופתים בדמשק, הוציא פסקי הלכה הקובעים כי מותר להרוג אזרחים בכל האמצעים לשם הפלת משטר הכופרים העלווי. 170 אנשי דת סוריים פרסמו נוסח זה ואישרו אותו.
אנו זוכרים גם את תמונות הזוועה שהעבירו אנשי חזבאללה לתקשורת בעולם על פשעי צה"ל במלחמת לבנון השנייה. אני לא אתפלא אם הצילומים המתקבלים היום מחלב הם זוועות, בחלקם לפחות, שביצעו ארגוני הג'האד בעת כיבוש חלב, ומופצים כעת. התמונות ותיאורי הזוועה מקורם באל-ג'זירה, ומופצים על-ידי "ארגוני זכויות אדם" בסוריה. ארגוני זכויות אדם אמיתיים במדינות ערב והאסלאם זו תופעה מרעננת, אך לחלוטין לא מוכרת, לבטח בלתי סבירה.
במקרה הסורי, צריך לשאול: מי הם ארגונים אלה? האם הם נמצאים במקום התרחשות האירועים, או אי-שם בקטאר? מי הקים אותם ומי מממן אותם? ועוד שאלה: אם המשטר הוא כה רצחני כמתואר, והוא מחסל אפילו צוותים רפואיים, האם הוא היה מאפשר ל"ארגוני זכויות אדם" להסתובב בשטח ולצלם את האירועים ולצאת בשלום?
אין בזאת לרגע לומר כי משטר אסד הומני ושומר שלום. המשטר הוא אלים ורצחני כמו כל השליטים בעולם הערבי והאסלאמי. באסלאם מעולם לא היה שליט המושל בחן, בחסד, וברחמים. השלטון תמיד היה ברוטאלי, אלים, ורצחני. משטר אסד איננו שונה. אך הוא רוצה לשרוד. יש על כתפיו אחריות מוחלטת לקיום והישרדות העלווים. כלומר, אכזריותו נובעת מאחריותו לעדה העלווית. נפילתו משמעה שחיטה נוראה של העדה. מעניין, מי יזעק אז על "פשע נגד האנושות." אני מאד ממליץ לשאול את השאלות מאד באשר לסוריה בכלל וחלב בפרט. --האם משטר אסד מהווה באמת איום גדול יותר לביטחון הבינלאומי, מאשר הקבוצות האנרכיסטיות של דח'א ואל-קאעדה? --האם הפלת המשטר הסורי באמת תחליש את איראן וחזבאללה, ובכך תקדם את האינטרסים המערביים במזה"ת, או אולי תגביר את עוצמת אלימותן ונחישותן? --האם העולם החופשי באמת מכיר את אלה להם הוא קורא "אופוזיציה" ו"מורדים"? האם הם באמת קבוצות מתונות החותרות לשחרר את סוריה ולהביאה לדמוקרטיה וחירויות? --האם מישהו חשב מה יקרה בסוריה לאחר הפלת בשאר? מה יהיה גורלם של המיעוטים האתניים-דתיים, העלווים, הדרוזים? הנוצרים, צריך להדגיש, כבר הפכו לזן נכחד. --האם סוריה לאחר הפלת בשאר תהיה יותר יציבה, תקרין סדר ואחריות לכל האזור, או אולי תהווה תשתית לכאוס ואנרכיה פנימיים שיתפשטו סביבה, בשלב הראשון לכיוון ירדן ולבנון. --וכאשר העולם מגנה את בשאר כדיקטטור אכזרי וצמא-דם, ומאשים אותו בטבח עמו, האם הוא באמת מודע למציאות בסוריה, או שהוא נטוע במיתוסים ושקרים תקשורתיים? --והחשוב ביותר: האם מישהו מבין מה יקרה ברמה"ג, לאחר ארבעים שנות שקט מוחלט בהנהגת העלווים של אסד?
אין למצב בסוריה פתרונות אפקטיביים וברי-קיימא, וסוריה לעולם לא תחזור להיות מה שהיתה. מרבית ערי סוריה הרוסות באופן מחריד. מיליוני הפליטים הנמצאים בתורכיה, לבנון, וירדן (הם כלל אינם באירופה). העוני, הרעב, האומללות, והמחלות בהיקפים בלתי נסבלים. בכל תרחיש שיהיה, אי-היציבות הפנימית המשטרית תהיה אקוטית.
באשר לישראל. חז"ל לימדו אותנו כלל נפלא: "סוף מעשה במחשבה תחילה." לצערי, מעט מאד מקרים נהגה ישראל לפי כלל זה. במלים אחרות: להביט בריבוע ה-20, ומשם לחזור לריבוע הראשון; לראות את כל התמונה ואת כל הנסיבות, ולא להיתקע במנטרות שאינן מבוססות. צריך לקבוע מה שהיה ברור כבר בתחילת המלחמה בסוריה: הפלת משטר אסד מהווה נזק לישראל. ארבעים שנה היה שקט מוחלט בגבול, גם לאחר שישראל פעלה בסוריה לשמירת ביטחונה. אסד מבין שלושה דברים מרכזיים באסטרטגיה: עוצמה, הרתעה, ומאזן כוחות. גם איראן מבינה זאת. אך מה ומה ביחס לארגונים האסלאמיים הג'האדיים? התשובה ידועה: אפס הרתעה, ומחויבות מוחלטת לערכים האסלאמיים נגד הכופרים. יותר מכך, הפלת משטר אסד, לא תחליש בהכרח את איראן. אולי להיפך: היא עלולה לחזק את המגמה ההתקפית שלה בכיוון עיראק-ירדן, להפלת המשטר ההאשמי. יותר מכך, דווקא אז איראן תיטה לעסוק יותר בישראל, ולפעול יותר נגדה, ולא רק ב"איומים." צריך להבין כיצד הגענו עד הלום, שאיראן וחזבאללה מעורבות בסוריה ומתערבות צבאית בתוכה.
תחילת מעורבות איראן היא בשנות ה-90 המוקדמות, כאשר ברה"מ פסקה מלהיות הפטרון של סוריה, והתמוטטה מדינית. איראן נכנסה במקומה. אך עד 2015, לא איראן ולא חזבאללה התערבו צבאית בסוריה. מדוע 14-15 שנה לא היתה התערבות צבאית למרות המעורבות הגבוהה? משום שמשטר אסד היה יציב ולא היה חשש לשלטונו. כאשר זה קרה בתחילת 2015, אסד ביקש את סיועה הפעיל של איראן, וזו הציעה גם את כניסת כוחות חזבאללה.
הנה מצעד האיוולת של ישראל. בין 2011 לבין 2015, היא יכולה היתה לסייע לבשאר לייצב את שלטונו. זה היה אינטרס מובהק שלה. ארבעים שנה היה שקט מוחלט ברמת הגולן. האם אפשר היה להמשיך בכך? בהחלט, באמצעות תמיכה מוחלטת בבשאר. ישראל לא עשתה זאת, ואיראן נכנסה לוואקום במלוא העוצמה.
כאן צריך להפריך עוד מיתוס שכה אהוב בישראל: הפלת משטר אסד תביא לקנטוניזציה של סוריה, חלוקה לאזורים: עלווי, בצפון-מערב סוריה; כורדי בצפון-מזרח סוריה; סוני - במרכז סוריה, ודרוזי בדרום סוריה. זהו חלום יפה, חלום באספמיה, צריך לומר. זה לא לבנוניזציה של סוריה, זה יותר אפגניזציה של סוריה, ואנרכיה גרועה יותר מהמצב היום. בפוליטיקה צריך לפעול בהתאם למצוי ולא לרצוי. המציאות בסוריה היא החמצה ישראלית, מצעד איוולת שישראל משלמת ועלולה לשלם בעתיד מחיר גבוה. ועדיין נותרו השאלות האסטרטגיות מהמציאות במזרח התיכון: --האם למדנו את לקחי הפלת צדאם חוסיין בעיראק, שפרקה את המדינה העיראקית, הביאה כאוס ואנרכיה פנימיים, והפכה אותה למדינה כושלת? --האם למדנו את לקחי הפלת מועמר קד'אפי בלוב? המדינה בהתפרקות חבלית (קירנאיקה לעומת טריפוליטניה), מדינה כושלת במלחמה פנימית אכזרית של התמוטטות כאוטית מוחלטת? --האם למדנו את לקחי הפלת עבדאללה אל-צאלח בתימן? התוצאה היא התחזקות דח'א ו-אל קאעדה, השולטים על מחצית המדינה; עליית השפעת איראן ואיום על מעברי באב אל-מנדב האסטרטגיים לישראל; והתערבות סעודיה, שמנהלת שם הפצצות אלימות נגד אזרחים, מבלי שמישהו פוצה פה.