דח'"א, מדינת החליפות האסלאמית, דוולת אל-ח'לאפה אל-אסלאמייה; לשעבר דאע"ש, דוולת אל-אסלאם פיל-עראק ואל-שאם; לשעבר דא"ע, דוולת אל-אסלאם פיל-עראק; לשעבר ג'מאעת אל-תווחיד ואל-ג'האד, חבורת הייחוד והג'האד. דח'"א מהווה מודל מובהק והוכחה למציאות התרבותית הערבית-אסלאמית, ולהתגבשות הוואקום הפוליטי שהתפתח עקב "החורף האסלאמי השבטי והאנרכי," אשר התגבש באחריותו הבלעדית של ממשל אובמה.  
דח'א איננו עוד ארגון טרור אסלאמי מבין המאות הקיימים, אלא תנועה פוליטית וצבאית מתוחכמת, מבוססת, ומצליחה, אשר מושכת המונים ברחבי העולם ויוצרת התלהבות אסכטולוגית בקרב המוסלמים. מעל לכל, דח'א הגיע במהירות מדהימה למיסוד פוליטי, ומתפקד כמדינה דה-פקטו, עם מנהיגות כריזמטית ומערכות ממשל ומנהל אפקטיביות, עקב הקמת החליפות. 
תחילת התופעה היא בהנהגתו הטרוריסטית של אבו מצעב אל-זרקאווי, אשר החל את פעילותו הטרוריסטית באפגניסטן. הוא חזר לירדן, והקים את ג'מאעת אל-תווחיד ואל-ג'האד. ב-28 באוקטובר 2002, חיסל ארגונו את הדיפלומט האמריקני לורנס פולי, בעמאן. אל-זרקאווי, שייזכר כארכי-טרוריסט העולה בחשיבותו על בן לאדן וזוואהרי, נכנס לעיראק לאחר פלישת ארה"ב, במרץ 2003.  

זרקאווי הגדיר את המטרות הפוליטיות של ארגונו, כדלהלן: מטרת העל בחשיבותה, להילחם בשיעים בעיראק כדי למנוע את השתלטותם בחסות איראן. לאחר מכן, להילחם בארה"ב, במטרה לסלקה מעיראק ומהאזור, על-פי תפישת המלחמה בצלבנות. ובאופן מיידי, להפיל את המשטר העיראקי ולפגוע באישי ממשל ובמוסדות המדינה.  האמצעים להשגת מטרות אלה הן טרור בלתי סלקטיבי: פיגועי תופת נגד אוכלוסייה אזרחית, בעיקר שיעים, במסגדים, וחיסול המנהיגים הדתיים והמדיניים. שחיטה באינטרנט של בני ערובה זרים, כדי להשיג הרתעה אפקטיבית באמצעות יצירת פחדים (ארה"ב מצאה קלטות וידיאו שלא פורסמו ובהם 80 כריתות ראשים של תושבי עיראק, שיעים ואנשי צבא). 
זרקאוי הניח את היסודות האדאולוגיים והדתיים המהווים את הבסיס של דח'א. הוא זרע את רעיון המדינה האסלאמית, באמצעות הקמת 'אמירות אסלאמית' אזורית בשלב ראשון. הוא הגדיר וניסח את שלבי "הפרויקט הפוליטי" של הארגון במונחי לוח זמנים מפורט: "קודם נסלק את האויב ונקים את מדינת האסלאם בעיראק [האויב פנימי!]... אח"כ נגיח ממנה לכבוש את מדינות המוסלמים שנכבשו על-ידי הכופרים, כדי להחזירן לחיק האסלאם [כל שטחי דאר אל-אסלאם, כולל אנדלוסיה וישראל]... אח"כ נלחם בכופרים מבחוץ" [דאר אל-חרב]. 
זרקאווי חוסל ב-7 ביוני 2006, ובמקומו עלה אבו איוב אל-מצרי (אבו חמזה אל-מוהאג'ר), יליד מצרים, שהקים את דא"ע (דוולת אל-אסלאם פיל-עראק), ומינה את אבו עומר אל-בגדאדי למפקד הארגון החדש. במאי 2010, עלה אבו בכר אל-בגדאדי, והשתלט על טריטוריות בעיראק ובסוריה, לאחר שב-18 באפריל 2010, חוסלו אבו איוב אל-מצרי, ואבו עומר אל-בגדאדי.
ב-9 באפריל 2013, פרש בגדאדי מאל-קאעדה והקים את דאע"ש, לאחר שאיימן אל-ט'וואהרי, מנהיג אל-קאעדה, תבע ממנו להתרכז בעיראק ולהשאיר את ג'בהת אל-נוצרא כאחראית בסוריה (בהנהגת אל-ג'ולאני). מכאן ואילך, הפך בגדאדי לשחקן פוליטי חשוב ביותר במערכת האזורית. הוא התנער לחלוטין מהנהגת אל-קאעדה; הוא דחה את ארגון ג'בהת אל-נוצרא, כשותף לגיטימי; והגדיר את עצמו כמנהיג הפועל לפי חזון בן לאדן וזרקאווי, ומכאן זכותו להנהגה.  
ב-29 ביוני 2014, הכריז אבו בכר אל-בגדאדי על הקמת מדינת החליפות האסלאמית, והכתיר עצמו כח'ליפה אבראהים. מתוך הוואקום הפוליטי והכאוס האזורי צמחה המדינה האסלאמית, בסיסמא: דוולת אל-אסלאם באקייה ותתמדד, מדינת האסלאם קיימת ומתפשטת. לכן, מעתה ואילך אין יותר דאע"ש אלא דח'"א. שינוי השם איננו סמנטי אלא מהותי ואסטרטגי. יש על כן, להתמקד בהווה, דח'"א, ולא בעבר שאיננו עוד, דאע"ש. המשך השימוש של הפוליטיקאים והתקשורת ב'דאע"ש' מבטא אי הבנה יסודית של המציאות, ומכאן אי יכולת להתמודד באופן נחרץ עם התופעה. 
הכרזת החליפות גרמה להתלהבות רבתי בעולם האסלאמי, בבחינת 'ביאת המשיח' ממש. החזון האסלאמי כבר כאן, וייעודו לשלוט בכל העולם, כנאמר בשריעה. ניתן לסכם את עיקרי דבריו של בגדאדי בהכרזת החליפות: 
ראשית, קריאה לג'האד נגד הכופרים למען אללה, אשר הורה לשליחו, מוחמד, לקיים את מצוות הג'האד, ולהקים את הח'ליפות האסלאמית. רק בכך יוכח כי דתו של אללה היא המנצחת. 
שנית, קביעה כי האומה הערבית שרויה במצב של בערות, ג'אהילייה, ולפיכך נמצאת בשפל גדול. המוסלמים מצויים במצוקה ונתונים לכיבוש של הריאקציה ושליטה זרה. הכופרים גוזלים את משאבי המוסלמים, ופועלים בטרור שאין כדוגמתו לחיסולם. 
שלישית, אללה הפך את הערבים משבטים לאומה אסלאמית. הגיעה העת לחדש את תפארתה. למוסלמים יש מעתה ח'ליפות שתממש את חזון מוחמד: השתלטות האסלאם על כל העולם. 
ב-1 ביולי 2014, הפיץ בגדאדי קלטת שמע שכותרתה: "מסר ללוחמי הג'האד והאומה האסלאמית בחודש הרמדאן." המטרות הוגדרו: לעודד את המוסלמים ברחבי העולם לתמוך בח'ליפות בראשותו; להביע לו שבועת אמונים המסורתית (מבאייעה), כשליט המוסלמים כולם; להצטרף לשורות לוחמי הג'האד בסוריה ובעיראק; לבצע פעולות ג'האד כנגד הכופרים בכל מקום בו נמצאים המוסלמים.
דח'"א הוא ארגון אסלאמי סלפי-תכפירי, הפועל באמצעות ג'האד בלתי סלקטיבי כדי להחזיר את ימי הזוהר של האסלאם הקדום של מוחמד וארבעת החליפים הראשונים (אל-ראשדון). בדרך, הוא גימד לחלוטין את אל-קאעדה והפך אותו לכמעט בלתי רלבנטי. ההוכחה לכך, מרבית הארגונים האסלאמיים הביעו את נאמנותם לבגדאדי כח'ליפה. הוא הקצין את פעולותיו בכל תחום: ג'האד ויזואלי ואלים יותר; שימוש נרחב במדיה החברתית לסוציאליזציה ואינדוקטרינציה פנימית וחיצונית; שימוש במהגרים כשליחים הן לגיוס והן לפעולות טרור.
נא לא לטעות באשר למקורות האדאולוגיים-דתיים של דח'"א. אלה המתכחשים והמתעלמים, אלה הטוענים כי הוא לא מייצג את האסלאם חייבים לצאת מההכחשה הנוראה ולהימנע מהנבערות הממאירה. דח'"א מתפקד בהתאם לפרמטרים האסלאמיים באופן מוחלט, כאשר התנהגותו, פעולותיו, ומדיניותו של מוחמד הן היסודות הקבועים, וחיקוי דמותו של מוחמד הופך להיות מודל-העל. ניהול קהילת המאמינים כמערכת סוציו-פוליטית הוא בהתאם לדפוסי השריעה, תוך מחויבות ליישומה באופן מילולי וללא פרשנות. מכאן השימוש במודלים אסלאמיים מובהקים, ופעילות אלימה להשגת המטרות האסלאמיות, כאשר כל האמצעים לגיטימיים. הקמת מדינת הח'ליפות האסלאמית היא 'חובה שנשכחה במשך דורות' (אל-פרידה אל-מפקודה), ויש לה סמלים מדינתיים מובהקים: דגל, דרכון, מפה, מטבע, וכל אותם פרמטרים של ניהול ממשל מתפקד. 
מערכת ההסברה ויחסי הציבור של דח'"א מבטאת הישגים מדהימים, בדגש על תוצרי אינטרנט. במלחמה על התודעה העולמית דח'"א זוכה להצלחה רבתי. המטרות הוגדרו בהתאם: גיוס לוחמים וכספים; הפצת האידיאולוגיה של הארגון; לוחמה פסיכולוגית. מגזין האינטרנט של דח'"א באנגלית, דאבק, הוא ספינת הדגל להבנת האדאולוגיה והפעילות של הארגון. הוא מעניק הצדקות לפעולותיו הברוטאליות של הארגון, מבטא קריאה למוסלמים לכבוש את העולם כציווי דתי, וקובע כי הח'ליפות היא עובדה קיימת, ובגדאדי המנהיג הלגיטימי של המוסלמים. 
דח'"א פועל בשלבים מובחנים להשגת המטרות האסלאמיות: המטרה המיידית היא הפלת המשטרים הערבים/מוסלמים הכופרים, ולהקים מדינה אסלאמית אחת, שתתנהל לפי חוקי השריעה. מטרת הביניים, לאחר הקמת המדינה האסלאמית, היא החזרת אדמות דאר אל-אסלאם, מהודו ועד אנדלוסיה, לחיק החליפות האסלאמית. המטרה הסופית היא מימוש החזון הקראאני של מלחמת הציביליזציות: דאר אל-אסלאם כנגד דאר אל-חרב. 
אירופה היא המטרה הראשונה. הרב תרבותיות הורסת כל חלקה טובה באירופה, שהפכה לסוס הטרויאני פאר-אקסלנס. סטויאן זיימוב, חוקר דתות נוצרי, הגדיר זאת באופן ברור: "זה רק עניין של זמן עד שאירופה תיכבש: דח'"א מתכננת את הטיהור האתני הגדול ביותר בהיסטוריה, שיכלול חיסול מאות מיליוני אנשים. לאסלאם אין גבולות ואין עכבות, יש רק קווי חזית. ההתפשטות קבועה ומתמדת, ולעולם לא תיפסק." 
יש כמובן יותר מפקפקים מאשר מסכימים למציאות זאת. מדוע המפקפקים בולטים בנפח? עקב הבערות, ההכחשה, אי-הבנת האסלאם ומהותו והגישה האופטימית המאפיינת של העולם החופשי. השליטה של התקשורת והאקדמיה  במידע הנמסר לציבור גורמת למבוכה ובלבול. לכן, תמיד לזכור כי גם על גרמניה הנאצית היו מעטים שהאמינו. ודח'"א גרוע הרבה יותר.
דח'"א הפך להיות השחקן הלא-מדינתי העיקרי והחשוב ביותר במערכת האזורית במזרח התיכון ובצפון אפריקה. הוא פועל בתאם לעקרון הוואקום: הוא תוקף רק במקום בו קיימת חולשה אליה הוא יכול לחדור. מפת הכיבושים מגלה ראייה אסטרטגית בהתאם לעקרון הוואקום: השתלטות על ערים קטנות בעלות חשיבות אסטרטגית, וצירים מרכזיים לשליטה אפקטיבית. אין רצון לכבוש ערים גדולות ובירות של מדינות, כדי להמשיך בתנופת ההתפשטות ולא להתמסד. באזורים הנכבשים השיטה היא הטלת משטר אלים של כפיית האסלאם השרעי על האוכלוסייה, תוך יצירת נאמנות מוחלטת של האוכלוסייה, ובניית מערכות ממשל מתפקד, בעיקר המערכת החינוכית-סוציאליזטורית. 
גורמי ההצלחה של דח'א נובעים מהמנהיגות הכריזמטית של אבו בכר אל-בגדאדי, אמאם, בעל תואר ד"ר בלימודים אסלאמיים, הטוען להיותו מצאצאי הנביא מוחמד, קוריישי, המוכיח חזון פוליטי אסלאמי מנצח, בעל שורשים היסטוריים-תרבותיים. תופעת החליפות מלהיטה לבבות של מיליוני מוסלמים ברחבי העולם. החזון האסלאמי כבר כאן. הוא חוזר למעמד השליט הלגיטימי, וייעודו לשלוט בכל העולם. המסר של המדינה האסלאמית מאד ברור – הגיבור הערבי המנצח, והביצוע המזוויע הוא אפקטיביות של הטלת אימה וטרור, ושחיטה של האויבים. 
דח'"א מטיל אימה ופחד על הכל. המשמעות: טרור פנימי מגבש, וטרור חיצוני מרתיע. ככל שאנשי דח'א מבצעים עוד מעשה זוועה הגורמים לבחילה בעולם החופשי, אלפים מצטרפים לארגון בהערצה. זו מגמה סוציו-פסיכולוגית המוכיחה את תרבות הגיבור במערכת הערבית-אסלאמית. 
התוצאה: אין מצליח יותר מההצלחה. מרבית ארגוני הטרור האסלאמיים בעולם הביעו נאמנות לדח'"א ופועלים בשמו. הדגל מהווה סמל, מותג מנצח, המתנופף בכל מקום, ומשווק בהצלחה ברחבי העולם. השימוש במדיה חברתית הוא מעשה אומנות מבריק המבטא תחכום תקשורתי מדהים. המוקד העיקרי של הפעילות הוא התמקדות בלימודי דת ובהכשרת הלבבות, להפצת הרעיון האסלאמי, וליצירת חברה אסלאמית על-פי השריעה. 
מכאן, הבעיה: ה"דור שלישי" המוסלמי, שנולד, גדל, והשכיל במערב, דווקא הוא הגורם הקיצוני והאלים ביותר הפועל בשורות האסלאם האפוקליפטי, והם הוא המושפע ביותר מההשראה של דח'"א. מדובר באויב שיכול לחתור תחת תת-המערכות הקיומיות של מדינות המערב. מאחר ומדובר באזרחים ילידים, איתורם, הפיקוח עליהם, והבאתם לדין סבוכה יותר.
להבדיל מהעידן הנאצי והקומוניסטי, שהסתירו את הג'נוסייד שביצעו, המוסלמים עושים זאת בריש גלי לאורך כל 1400 שנות קיום האסלאם: כיבושים אימפריאליסטים-קולוניאליסטים ברוטליים, בשלוש מגמות תפעוליות: כיבוש טריטוריות; אסלום ו/או שערוב של האוכלוסייה הנכבשת; ג'נוסייד של אוכלוסיות שלמות, תוך פרימיטיביות ברברית. לזה נוסף גם סחר העבדים הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית: 120 מיליון שחורים מאפריקה בלבד, חטיפת ילדים (דוושירמה), סחר בנשים לצורכי מין, ודיכוי של החירויות וזכויות האזרח. 
שתי מגמות רווחות ראוי להזכיר בקצרה מפאת קוצר המקום: אלה הסבורים כי דח'"א משמעו טריטוריה ברת שליטה בעיראק ובסוריה, וכאשר יפסיד את הטריטוריה, הוא ייעלם או ייחלש מאד, כלל אינם מבינים את המהפכה שחולל בגדאדי, בהכרת החליפות. גם מותו של בגדאדי לא ישנה הרבה מבחינת ההתלהבות האסלאמית עקב קיום החליפות. בנוסף, קיים איזון: היחלשות דח'"א משמעה עליית אל-קאעדה חזרה לבולטות עולמית בזירת הטרור הבינלאומי.
      
מנהיגי העולם החופשי אינם מוכנים להתמודד עם התופעה האסלאמית, ותוך נבערות והכחשה הם מסרבים להגדיר את האויב ולחבר את הנקודות הכל-כל ברורות. העולם החופשי נמצא בעימות ציביליזציוני עם האסלאם, המשתמש בשלושה אמצעים במקביל כדי לנצח: ג'האד של טרור; דעווה של תעמולה להונאת הכופרים; והג'רה, הגירה המונית ושינוי דמוגרפי מסיבי. למרות זאת, למרות שהכל ברור, השקר הגדול וההכחשה הפחדנית של מנהיגי העולם החופשי נמשכים, כאילו אין לאלה קשר לאסלאם, בהיותו "דת של שלום." ג'והן קרי, אחד הכישלונות הקולוסאליים של מנהיגות, קבע כי "האסלאם הוא דת שוחרת השלום מכל יתר הדתות". לא פחות. 
העולם החופשי נמצא בעיצומה של מלחמת העולם השלישית, מבלי להכין את העמים שלו למציאות זאת, ומבלי להתכונן לעימות הציביליזציוני.  

ד"ר דוד בוקעי הוא מזרחן. עוסק במחקר ובהוראה בנושאי המזרח התיכון בן-זממנו והאסלאם.