לפני כ-70 שנה החליטה עצרת האומות המאוחדות לחלק את השטח שממערב לירדן לשתי מדינות - ערבית ויהודית. שטחה של המדינה היהודית אמור היה להיות מצומצם ביותר, קטן בהרבה משטחה כיום בגבולות הקו הירוק – אבל הערבים, כשמם אז, לפני שהם אימצו לעצמם את הנרטיב הפלסטיני, דחו את תוכנית החלוקה על הסף. הם גייסו לעזרתם שבע ממדינות ערב - ויצאו למלחמת שמד נגד היישוב היהודי בתקווה להביס אותו ולעשות בו שפטים.
באותו אופן הם נהגו גם כעשר שנים לפני כן, כאשר ועדה מיוחדת (שנקראה “ועדת פיל” על שם העומד בראשה) הציעה לחלק את הארץ לשתי מדינות. היהודים, כשנתיים לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, הסכימו מיד להצעה, שהקצתה להם שטח קטן בהרבה מזה שהוצע להם בהחלטה 181 – שמה הרשמי של תוכנית החלוקה משנת 1947 - שכן הם ראו בה הזדמנות להציל מיליוני יהודים שעמדו, כך זה נראה כבר אז, בפני שואה איומה.
אז עתה אני שואל את כל מי שמנסה למכור את האשליה שאם רק ניסוג לגבולות שהיו ערב מלחמת ששת הימים, שנולדו על רקע הסכמי שביתת נשק שהושגה בתום מלחמת השחרור שלנו, ירד עלינו “השלום”. הערבים לא הסכימו להצעה נדיבה ביותר בשנת 1947 והם לא הסכימו להצעה עוד הרבה יותר נדיבה כעשר שנים קודם לכן – אז מדוע שהם יסכימו עתה להרבה פחות ממה שהוצע להם אז?
ואת זה חייבים להבין גם בוושינגטון, כשמדברים שם על הסכסוך היהודי־ערבי. הערבים, לכל היותר, יסכימו להסדר מדיני כלשהו שיבטיח להם מדינה בגבולות כלשהם, אבל הם לעולם לא יסכימו להודות שבכך תמו תביעותיהם או שהם מוכנים להכיר עתה בביתו הלאומי של העם היהודי. זה לא קרה בעבר - וזה לעולם לא יקרה.
צריך להיות ריאליים. הערבים לא יוותרו לעולם על הדרישה לשלוט בכל השטח, ולשם כך הם עומדים על זכות השיבה למקומות שאותם איבדו במלחמה שיזמו.
וגם זה לעולם לא יקרה. גלגלי ההיסטוריה נעו קדימה, ועתה יושבים יהודים במקומות שהיו פעם בידי הערבים. גבולות החלוקה – ואגב, מי שיסתכל במפה שהוכנה אז על פי החלטה 181 פשוט יתפלץ למראה השטח שהוקצה למדינה היהודית - לא ישובו עוד לעולם.
דוד בן־גוריון הרחיב את גבולותיה של המדינה היהודית צפונה ונגבה, ימה וקדמה, ומיד הורה על סיפוח כל השטחים שנכבשו בידי צה”ל למדינת ישראל. הכנסת לא חשבה אז שצריך את חוק ההסדרה, כדי להכשיר את ההתיישבות היהודית במקומות שהיו פעם בשליטה או בבעלות ערבית. הכפר הערבי שייח’ באדר, למשל, פונה מיושביו בידי אנשי ההגנה, וכל השטח נקרא כיום גבעת רם. בית המשפט העליון נבנה שם.
ובכן, יכול להיות שתושביו יבואו יום אחד וידרשו את האדמות שהיו פעם בבעלותם. מה יעשו אז שופטי בית המשפט העליון? כלום גם אז הם יגלו את אותה נדיבות שהם מפגינים כיום לנוכח הדרישות לסילוק מתיישבים יהודים מבתיהם ביהודה ובשומרון?
וכבר אמר השופט אדמונד לוי שאם נכשיר היום דרישות לפינוי יהודים משטחים שנכבשו ב־1967, איך נוכל בעתיד להתנגד לדרישות דומות שיתייחסו לשטחים שנכבשו ב־1948; ועל הרפיסות האידיאולוגית הזאת של היהודים, הערבים בונים כעת.