בימים שבהם זוג אחד מתוך שלושה בישראל מתגרש, סכסוכי גירושים הפכו לנורמה חברתית, עד שכבר הפכנו אדישים לכך, גם כשהסכסוך מכוער במיוחד. אבל מאחורי כל שמועה שעוברת לידינו ללא תשומת לב מיוחדת על זוג מכרים שהתגרש, מתחוללת דרמה משפחתית, שפעמים רבות הופכת לדרמה משפטית.
סכסוכי גירושים מגיעים לפתחם של בתי המשפט חדשות לבקרים, ולא פעם במרכז הסכסוך עומדים הילדים, שטובתם היא החשובה ביותר ועומדת לנגד עיני כולם, אך בפועל הם הופכים פעמים רבות, בעל כורחם, לכלי ניגוח בידי הוריהם להשגת מטרותיהם. בית המשפט ער לכך ומשמש כמגן עבור הילד, אלא שדווקא הרצון להגן על הילדים מוביל לעתים לפגיעה בהם.
בימים אלו אנו עדים יותר ויותר לזימון ילדים לעדות במסגרת הליך הגירושים של הוריהם, מתוך רצון של בית המשפט לשמוע את הילד באופן בלתי אמצעי, לאמוד את טובתו ממקור ראשון וכך, לכאורה, להביא אותה בחשבון בעת קבלת החלטה בסוגיות המשמורת והסדרי הראייה. האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, שעליה ישראל חתומה, מחייבת את המדינה לאפשר לילד להשתתף בכל הליך שבו מתקבלת החלטה הנוגעת אליו, ומטרתה בין היתר לשמור על זכויות הילד ולשמוע את קולו. אלא שהדרך לגיהינום רצופה גם במקרה זה בכוונות טובות, וספק אם יישום האמנה באמצעות שמיעת קולו של הילד בבית המשפט אכן שומר על זכויותיו וטובתו.
נוסף למעמד הקשה עבור הילד, עולה השאלה עד כמה הופעתו בפני שופט הנה יעילה. האם שופט השומע ילד למשך חצי שעה מסוגל באמת לכלכל את טובתו? האם אפשר לדעת שהילד לא מדבר מפיו של אחד מהוריו? האם אפשר לברור היבטים עקרוניים מכעסים רגעיים של הילד על אחד מהוריו? שאלות אלה ורבות אחרות צריכות להטריד את בית המשפט בבואו לזמן ילדים לעדות במסגרת הליכי גירושים.
הרי ממילא במסגרת ההליך המשפטי נאלץ הילד להיפגש עם אנשי מקצוע שונים שבודקים מהי טובתו ומהם צרכיו, בין אם עובד סוציאלי לעניין סדרי דין ובין אם פסיכולוג, ונראה כי די בחוות דעתם כדי להוות תשתית לבחינת טובתו של הילד הספציפי גם בלי להידרש לגרירתו לסיטואציה מורכבת ומלחיצה, שמשמעותה עבורו היא קביעת "גזר הדין" של הוריו.
ילד להורים הנמצאים בהליך גירושים נמצא, על פי רוב, במצב נפשי לא פשוט, בין אם מדובר בסכסוך מכוער ובין אם בפרידה בהסכמה וברוח טובה. מחקרים מצביעים על תופעות כמו חשש מאובדן הורה, האשמה עצמית ועוד. כאשר גוררים את הילד לתוך ההליך המשפטי ומציבים אותו בפוזיציה בעלת משקל רב בהכרעה השיפוטית, הופכת המעמסה על כתפיו הקטנות לקשה מנשוא. הילד מוצא עצמו במצב בלתי אפשרי, בעודו יושב בפני שופט ונאלץ לספר לו על אודות התכונות של הוריו ותחושותיו כלפיהם, כשהוא מבין כי "החיים והמוות" בידי לשונו.
דווקא ביום המשפחה, שבו אנו חוגגים את התא המשפחתי ומוקירים את בני משפחתנו, חשוב לשים דגש על נושא רגיש זה, שבמרכזו עומדים אותם ילדים, שהמשפחה כפי שהם הכירו כל חייהם השתנתה. חובתנו היא לשמור עליהם באותה מסירות נפש, כפי שעשינו עוד בטרם התא המשפחתי השתנה.
עדות ילד בהליך גירושים של הוריו צריכה להיעשות בזהירות ובמשורה, אולם נראה כי לאחרונה הטפטוף הפך למבול. לפני שהמבול יהפוך לשיטפון, יש לעצור רגע, להקדיש שוב מחשבה לנושא ולהקפיד לעשות שימוש בעדות ילדים רק כאשר להליך זה אין חלופה פוגענית פחות.
הכותבת היא מומחית לדיני משפחה, בעלת המשרד שינפלד עורכי דין