שמאלנות היא מחלת הזיות כרונית הגורמת לניתוק מהמציאות. קשה מאד, והמציאות מראה כי אפילו בלתי אפשרי להחלים ממנה - משום שהאסקפיזם, הבריחה מהמציאות, חוסר היכולת להביט במציאות באופן ריאליסטי ובעין נכוחה הוא המאפיין הדומיננטי. השמאל, שיסודו והורתו וההיגיון הקיומי שלו הוא קומוניזם-בולשביזם, מאוהב בחלומות באספמיה, מאוהב במציאות וירטואלית נוגדת ערכי אנוש בסיסיים, מעריץ את יום המחר שהוא בפועל יום האתמול הפרימיטיבי, המכוער, האפל, ואפילו הרצחני. השמאל ההזוי מעדיף את המדבר המוסלמי הפרימיטיבי על השדה הפורח והמשגשג של העולם המודרני הטכנולוגי. רק מחלת נפש יכולה להסביר את הפרוורטיה הזאת. יש אמנם לחולה השמאלני תקופות רמיסיה, של התפכחות זמנית, אך אלה חולפות באופן מדהים למשמע כל מנטרה וסיסמא שבה מופיעה המילה "שלום" ונגזרותיה. זו מילה המהלכת על החולים קסם. ואפילו שהם יודעים שהיא פאטה-מורגאנה, כמו החולות הנודדים של מדבריות המזרח התיכון, הם מיד שוקעים בהזיות אוטופיות עמוקות תוך הינתקות מוחלטת מהמציאות. השמאל מבטא משיחיות הזויה. אין שקר גדול יותר ממנה. צריך להודות: כנראה בלתי אפשרי להחלים ממחלת השמאלנות, משום שאין לה תרופה. סם ההזיה שהיא נוטלת, "השלום," חוסם-מונע כל אפשרות לחשיבה הגיונית והתנהגות רציונאלית. מה צריכים עוד הפלסטינים לעשות ולהצהיר - כדי שחולים אלה יתפכחו? לאיזה רמות גלקטיות יכולים הפלסטינים להגיע בשנאה ובהסתה דמוניסטית, דה-הומאנית, אטוויסטית לכל דבר יהודי בישראל - כדי שחולים אלה יפסיקו לחזות מחזות-שווא? איזה הוכחות נוספות צריכים הפלסטינים להוכיח כי מטרתם היא השמדת עם ומדינה, ולא פחות מהשמדה - כדי שהחולים הללו יתפכחו? ראו, למשל, דברי ברל כצנלסון, אביה הרוחני של תנועת העבודה : "היש עם בעמים, אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי? שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל... וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו... ויטריפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים (כך במקור!), שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח - אל יהא מצפוננו שקט."
כבר בשנת 1935 כתב ש"י עגנון, חתן פרס נובל ראוי: "דברים הרבה מתרחשים והולכים. בכל יום יהודים נהרגים, בצנעה ובפרהסיה. ובכל יום מעוטרים העיתונים בעיטורים שחורים. בראשונה, כשהיינו רואים פס שחור בעיתון וקראנו אדם מישראל נהרג, הנחנו את סעודתנו. עכשיו כשהצרות מצויות, אדם יושב על שולחנו ואוכל את פתו בחמאה ובדבש, קורא ואומר: שוב נהרג יהודי; שוב נהרגה אישה יהודית; שוב נהרג תינוק בישראל. ואנו יושבים בחיבוק ידיים ונותנים עצמנו להריגה ואומרים: הבלגה, הבלגה. הם הורגים, ורוצחים ושורפים, ואנו יושבים ומבליגים. והרשות מה עושה? עושה עוצר. אי אתה יכול לומר שאין אנו עושים את שלנו. הרי אנו מבליגים ומראים לעולם כולו כמה יפים אנו, כמה יפה הוא מוסר היהדות, שאפילו באים עלינו להורגנו – אנו שותקים. " האם מישהו יכול להסביר הגיונית את הדברים הנוראיים, האנטישמיים, החולניים להלן? " אני מבין את אנשי החמאס, הם מתנגדים לכיבוש. הייתי נוהג כמוהם אילו חייתי תחת כיבוש". (דוד גרוסמן, סופר בישראל). "רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית... אילו הייתה בפלסטינאים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות..." (זאב שטרנהל, פרופסור בישראל). "נתניהו מזכיר לי את מוסוליני והוא תלמיד מצטיין של גבלס. החרדים יונקים מאותם יצרים אפלים שינקה הזוועה הנאצית הפשיסטית. אלי ישי פועל לפי חוקי נירנברג" (שולמית אלוני, שרת חינוך בישראל. אימא של אנטישמים, וסבתא של רוצח). "הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציים" (שלמה גזית, אלוף בצה"ל). "גוש אמונים הוא כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים, שהגיחה... מתוך פינה אפילה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על-מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף" (עמוס עוז, סופר בישראל). "כשאני רואה את החרדים, אני מבין את הנאצים. המחנכים האמיתיים הם כהנא, רפול, וגנדי. תרומתי האמיתית תהיה אם אקח תת מקלע במקום עט ועפרון ואהרוג אותם" (יגאל תומרקין, אמן בישראל). "אנחנו כיפות סרוגות... חיילים בצבא אדוני צבאות ובצבא הגנה לישראל... ואת חג חירותנו יום חג המצות הזה בקדושה ובנענועי גוף מתמכרים נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלשתיניים" (יצחק לאור, סופר בישראל). "כל הכבוד לצבא השחרור הפלסטיני" (דליה רביקוביץ, משוררת בישראל). "החזון שלי הוא שאנחנו הולכים לקראת מלחמת אזרחים בישראל... אני מאמין שערבי ישראל כולם ילכו בקרוב עם השמאל, ואז יתחילו פרעות בישראל" (אסי דיין).
זה המעט של המעט מדברי ההבל המזעזעים. אגב, רובם חתני פרס ישראל. אכן, אמור לי מי חתן פרס ישראל במפעל חיים, בתרבות, ובאומנות, ובתחומים הקרובים, ואומר לך מי הוא. כתבתי רבות על השמאל בישראל - בכתב העת "נתיב." באחת מהכתבות התייחסתי למציאות של השמאל בעימות שהתנהל בין דוד קמחי לבין השר ד"ר עוזי לנדאו, בערוץ הראשון, ב-16 בנובמבר 2003. הנושא היה "הסכם ג'נבה." השר לנדאו שאל את קמחי, האם מפגשים וחתימה על הסכמים של אזרחים פרטיים, לבטח אנשי אופוזיציה, עם נציגי אויב בעת מלחמה יכלו להתקיים בארצות-הברית? וקמחי ענה, בוודאי שלא. האם הם יכלו להתקיים באנגליה? ושוב קמחי ענה, בוודאי שלא. ומדוע אתם עושים זאת בישראל, שאל השר לנדאו, וכאן באה התשובה המצמררת וההזויה של קמחי: "הוכחנו כי יש עם מי לדבר". אתם מבינים, השר לשעבר לנדאו מדבר על קיום חוקים, וערכי דמוקרטיה, והגינות פרלמנטארית, וסדר ציבורי, וקמחי עונה כי הם הוכיחו שיש עם מי לדבר. ומי אלה המדברים אתם? צדקתם: הפלסטינים, אשר מאז ועד היום מוכיחים כל יום מחדש על היותם אנשי שלום. זו מהות השמאל: להם הכל מותר, ואפילו לעשות "סדר חדש" שמשמעו חיסול המדינה היהודית-הציונית.
החתרנות האנטי דמוקרטית טבועה במהותו של השמאל. הפוטש נגד הממשלה מבטא את חוסר רצונו לקבל את גזר דינו של הבוחר. התקיימו בחירות בישראל, והבוחר החליט בברור לשלוח את חכמי אוסלו לאופוזיציה - בתבוסה חד-משמעית. אך הם אפילו לא חושבים לקבל את דין הבוחר, בדיוק כמו דברי בן-אהרון בבחירות 1977. השמאל היה ונותר אותם מתנשאים גזענים, הטוענים לשליטה מוחלטת על האמת; אותם שחצנים בחסדי האנרכיזם היודעים יותר טוב מהעם; והם עוד תוקפים את מתנגדיהם בחוסר סובלנות מוחלטת ובסתימת פיות בולשביקית. לאחר רצח רבין נוסף להם כלי פשיסטי מהסוג המובחר: ההאשמה כי מלים מובילות לרצח, כי הסתה הורגת. אמור מעתה, להם יש חיסיון לעשות כאוות-נפשם, להצהיר דברי תועבה ממש, כולל עשיית מעשים בלתי חוקיים בעליל בחתימה על הסכמים, ובעת ובעונה אחת לסתום פיות לאחרים, בהאשמה של "הסתה" ו"מלים הורגות". זהו חיזיון מזוויע: להם מותר הכל: לחתור, להדיח, לקעקע את אושיות המדינה, ולהיות משת"פים של מהרסי ישראל, אך אסור לבקר אותם, כי "מלים הורגות".
כמו פרנסיס פוקויאמה, השמאל טוען כי להיסטוריה יש סוף, הפי-אנד של שלום. אך זו אמונת כזב משיחית מבית מדרשו של שבתאי-צבי, אשר בסופה תתחסל המדינה היהודית. במובן זה, אמרתו של סקיני ("בית התה של ירח אוגוסט"), כי הפורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה, תופשת גם כאן. בבאזל ייסד הרצל את מדינת היהודים, ובתכניות ההזויות של השמאל הוא מקרב אותה אל קיצה. אך יש הרבה יותר. מי שמבקש הוכחה מוצקה ומוחלטת למחלה חסרת המרפא של השמאל, ימצא אותה בקואליציה המופרעת ביותר, אשר נתפשת בלתי אפשרית, הקיימת מחוץ לכל דמיון אנושי, בין השמאל לאסלאם. שני ניגודים מוחלטים, לכאורה. אין יותר מציאות ערכית, נושאית, והתנהגותית של קטבים במהופך מאשר אלה. ובכל זאת, זו הקואליציה המובילה בעולם. מכאן האמרה: "היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?" המציאות הגיאופוליטית והתרבותית העולמית מורה כי האדאולוגיה של השמאל הפשיסטי היא הגורם המעלה את כוחות האופל לניצחון, בעבר היו אלה הנאצים, כיום זה האסלאם. השמאל בישראל ובעולם הם הגורם המרכזי המונע את ניצחון הדמוקרטיות על רודנים אשר מסכנים את שלום העולם. בישראל, השמאל הפשיסטי עושה זאת תחת הכותרת של הסכמי שלום הזויים אשר אמורים לבשר את קץ ההיסטוריה. ואילו במערב, השמאל קורא בגלוי להשמיד את ישראל, ואחראי, יחד עם גורמי האסלאם, לפיגועים האנטישמיים. קואליציה מופרעת זאת רואה בישראל את הגורם למרבית הצרות בעולם, את המחסום לחיים הטובים שלהם: אלה תחת סמי ההזיה, ואלה תחת הדת הטוטליטרית, שתחזיר את האנושות למאה ה-7 הפרימיטיבית שלהם. מי שרוצה להבין את עוצמת השמאל בחסות התקשורת, ילמד מהדוגמא האחרונה: שום דבר על ערער על הכישלון החרוץ של מבארכ חוסיין אוסמה, שהרס כל חלקה טובה במזרח-התיכון (ראו יחסם של מנהיגי מצרים, סעודיה, והמפרץ כלפי אובמה); הרס את מעמדה של ארה"ב בעולם, כמעצמה מאזנת מאזן הכוחות העולמי (ראו עליית פוטין והחוצפה של איראן, צפון-קוריאה, וסין); והעמיק את השנאה והאלימות בחברה האמריקנית (ראו סטטיסטיקות של הרוגים ואלימות).
לעומת זאת, ראו את התגובה לכניסת טראמפ לנשיאות, את ההפגנות ההמוניות, את דברי השקר והסילופים המתועבים המיוחסים אליו. שום דבר לא יערער את המסר שלהם כי אובמה מוצלח וטראמפ אסון. זהו הפשיזם הבולשביקי בהתגלמותו. וכמה מיליוני אנשים תמימים ונבערים ממשיכים להאמין לעזות המצח המחוצפת של התקשורת ושקריה? טראמפ לא לבד. יש מי שלא שכח מה השמאל עשה לבוש-הבן בהפגנות סוערות בהיקפן באירופה. אלה ביטאו שנאה של שמאל הזוי, אשר בדיוק כמו היום, מובל על-ידי ערבים ומוסלמים פנאטיים, המבטאים את האנטישמיות בהתגלמותה. הונפו תמונות של בוש עם שפם של היטלר, בכתוביות: "בוש - היטלר", ו"בוש - פושע מלחמה". רבים נופפו בדגלי אש"פ, וקראו קריאות בזכות השמדת מדינת ישראל. במקום להבין כי העולם המודרני עומד בפני מתקפה ללא תקדים של האסלאם, ההונים החדשים המבקשים להרוס את החברה המודרנית, במקום זאת, הם הפגינו בשנאה כי בוש וישראל הם המסוכנים לשלום העולם.
והיום זה טראמפ וישראל. ממש אין חדש תחת השמש. בסקר כלל ארצי, קבעו 40% מאזרחי בריטניה כי הנשיא בוש טיפש. כנראה שהם רוצים לחזור למסלול הכניעה נוסח מינכן, תחת הסיסמה: "שלום לדורות:" אז בחסות גרמניה הנאצית, "הרייך של אלף השנים," והיום בחסות האסלאם, המבקש לכבוש את העולם כולו. בוש לא הגיב. לעומתו טראמפ, בעל חסינות נפשית וחוזק ערכי, מגיב בעוצמה . צריך לברך אותו על כך. זו הדרך: לתקוף ולא להתגונן. השמאל מבטא את אינטרנציונל השנאה הפשיסטי החי במערב, התומך בכוחות השחור, וקורא בגלוי להשמיד את מדינת ישראל. ביוני 2006, פרסם דניאל ג'ונסון מאמר בכתב בעת קומנטרי. לטעמו, האנטי-אמריקניות השוררת היום, בעיקר באירופה, היא המשך ישיר של האנטישמיות באמצעים אחרים. מבחינה מבנית, שתי השנאות אטומות לטיעונים הגיוניים או לראיות היסטוריות. בשתיהן הדעה הקדומה מתפקדת כמצע לתיאוריות קשר כוללניות, ומחליפות את החשיבה הרציונאלית. שתיהן נשענות על פנטזיות של כוח והשפעה ומתעלמות מעובדות סותרות.
כיום האנטישמיות לבשה צורה של אנטי-ציונות. כיצד זה קרה? חברו בברית בלתי קדושה שני שותפים זרים זה לזה: האסלאם והשמאל. באירופה, האנטישמיות היהודית מתחברת עם האנטי-אמריקניות. מדוע? כי אירופה לא היתה הופכת מטרה לטרור האסלאמי ולהגירה האסלאמית אלמלא היתה מקושרת ל'צלבנים ולציונים.' אנטי-אמריקניות מזכירה יותר ויותר את התעמולה הנאצית האנטישמית. האנטישמיות נמצאת בהוויה של הקואליציה המופרעת הזאת.
שלא ישקרו אתכם ושלא יסיטו אתכם מהאמת. מי שהורס ומנתץ מצבות בבתי עלמין בעשרות השנים האחרונות ומצייר צלבי קרס, ומפעיל אלימות כי זו האדאולוגיה שלו, זו הקואליציה של האסלאם והשמאל באירופה וכיום בארה"ב. נא לא לטעות. מה שקורה היום בארה"ב זו האנטישמיות הקלאסית של השמאל עם השנאה האטוויסטית של האסלאם: אנו מתוסכלים כי טראמפ עלה – הכו ביהודים . השמאל הפך מפעל מדהים בגודלו של פס יצור של שנאה לארה"ב וישראל. הקואליציה עם האסלאם מבטאת חתרנות מרושעת נגד כל החירויות וזכויות האדם של המערב, ו נגד אושיות מדינת ישראל. זוהי פעילות אנטי דמוקרטית אינטנסיבית, תחת מסכה של מוסריות וערכיות מזויפות. זהו הסוס הטרויאני של כוחות השחור, "חברת הערצה הדדית" בחסות תקשורת מתמסרת, שהופכת מי-אפסיים של חבורה פוליטית שולית, למדינאים ענקים הגדולים מהחיים. לדברים הללו של ג'ונסון, חובר הניתוח הטוב ביותר אודות הקואליציה הבלתי קדושה של השמאל והאסלאם, בדברי אוריאנה פלאצ'י, בספרה: כוחה של תבונה (206-204): השמאל באירופה היה מאוהב בסטאלין ובחומייני, כשם שהוא מאוהב היום בבן לאדן ובערפאת. השמאל הוא חילוני. הייתכן שהוא מדבר על מהפכה בהקשר האיראני? השמאל מדבר על קדמה. זה מאה שנה הוא מעלה על נס את אוטופיית 'שמש העתיד.' הייתכן שהוא נואף עם האדאולוגיה המדכאת והנחשלת ביותר עלי-אדמות? השמאל צמח במערב. הוא שייך לציביליזציה המפותחת ביותר בדברי ימי האנושות. הייתכן שהוא מזדהה עם עולם מפגר ומדכא נשים? שהורג ורוצח כי הוא נעלב ?
לשאלה, מדוע השמאל הנמצא בצד האסלאם, נותנת פלאצ'י שלוש תשובות: (1 השמאל מצדד בעולם השלישי, והוא אנטי-אמריקני ואנטי-ציוני, לכן הוא בעל ברית טבעי עם האסלאם. 2) עם התמוטטות ברית-המועצות ועליית הקפיטליזם בסין, השמאל איבד את נקודות האחיזה שלו, ולכן הוא נתלה באסלאם כבגלגל הצלה. 3( באירופה לא קיים פרולטריון, ושמאל ללא פרולטריון הוא כמו חנווני בלי סחורה. ולכן, המוסלמים בשביל השמאל הסחורה של החנווני. עם זאת, טוענת פלאצ'י, השאלות שגויות, משום שהנחות היסוד עליהן הן מבוססות שגויות. ראשית, השמאל איננו חילוני. הוא אדוק, משום שהוא נגזר מאדאולוגיה הדוגלת באמיתות מוחלטות. מצד אחד הטוב, ומד שני הרע. שחור ולבן. מצד אחד שמש העמים, ומצד שני שחור משחור. מצד אחד המאמינים ומצד שני הכופרים. שנית, השמאל הוא כנסייה, כמו האסלאם. אלה גם אלה רואים עצמם מבורכים בחסדו של אל האמון על הטוב ועל האמת בלבד. הם לעולם אינם מודים בעוונות ובטעויות שלהם. הם תמיד צודקים ולעולם אינם מתנצלים. הם שואפים לעולם העשוי בצלמם ובדמותם, לחברה המושתת על פסוקי קארל מארקס ומוחמד. שלישית, כמו האסלאם השמאל משעבד את חסידיו. מטיל עליהם מורא. מטמטם אותם גם כשהם חכמים. כמו האסלאם, השמאל איננו מוכן שתחשוב באורח שונה הוא מכפיש אותך, שופט אותך, מעניש אותך. ואם הקוראאן או המפלגה, מצווה עליו להוציא אותך להורג, הוא יוציא אותך להורג. כמו האסלאם הוא אנטי ליבראלי, אוטוקרטי, טוטליטארי, גם כשהוא מאמץ את כללי המשחק הדמוקרטיים. וכמו האסלאם הוא מעל לכל אנטי מערבי. ציטטה המאפיינת את נהנתנות והטיפשות השמאל נמצא בעיתון הבריטי טיימס, מ-15 בדצמבר 1938: מחרחרי המלחמה הללו (צ'רצ'יל ותומכיו), המוכנים לצאת למלחמה. אותם יש לשפוט, להעמידם אל הקיר או לתלותם...מעולם בהיסטוריה של אנגליה לא היה ראש ממשלה דוגמת צ'מברלין, שהשיג בתשעה חודשים הישגים כה רבים עם צ'כוסלובקיה, איטליה, ועם היטלר במינכן. ולדברי הבל פושעים אלה הגיב צ'רצ'יל: בחרתם בקלון מפחד מלחמה, קיבלתם את הקלון ואת המלחמה יחדיו. ואכן, יאן מסריק יכול להעיד על כך מהמקרה של צ'כוסלובקיה: אומה אשר גווה שבור, לא תינצל, אפילו שלכל אחד מאזרחיה יהיה טנק בחצר, ומטוס על גג ביתו. באפריל 1993, כתב טומי לפיד: כלי התקשורת הם שטח המחיה הטבעי של השמאלנים. הם השולטים בהם והם המכתיבים בהם את הטון. כמס שפתיים לדמוקרטיה, הם מוכנים להעניק לאנשי הימין את זכות הדיבור, מתוך ציפייה לדברי איוולת המבוטלים בחיוך סלחני מהול בגועל. הם מנהלים את מלחמת בני אור בבני חושך. מה שיפי הנפש הללו אינם מוכנים לו הוא שלתוך שטח המחייה שלהם יחדור מישהו החושף, בחיוך סלחני מהול בגועל, את צביעותם המתחסדת, את הסנוביזם האינטלקטואלי שלהם, ואת הזלזול התהומי שהם חשים כלפי ערכיו ורגשותיו של יהודי מן הישוב. חדירה כזאת מעוררת אצל השמאלנים את האינסטינקטים הלוחמניים... כל האמצעים כשרים נגדה. האדאולוגיה של השמאל מבטאת תבוסתנות צרופה, כניעה מוחלטת לרודנות וטרור, אליה התייחס המצביא דאגלס מק-ארתור: התבוסתן עיוור להיסטוריה וללקח הנלמד ממנה. היא מורה בברור כי התבוסתנות מובילה למלחמה קשה ואכזרית שבעתיים. אין מקרה אחד בהיסטוריה האנושית שבו התבוסתנות הביאה לשלום, שלא היה אלא תרמית גמורה. ושוב עולים דבריו החכמים של הפילוסוף הצרפתי, ראבל: הלוליינות הדיאלקטית באמצעותה מטהר השמאל כל שרץ פוליטי ורוצח המונים, מסטאלין ולנין עד הנקר וקאסטרו, הגיעה לשיאה הגרוטסקי בתמיכה בערפאת. השמאל במערב ובישראל עדיין לא הפנים כי מזה שנים מתנהלת מלחמת עולם שלישית, מלחמת הציביליזציות בין האסלאם לעולם החופשי. אנשי השמאל, שטופי נהנתנות פציפיסטית וטיפשות תובנתית, מאשימים דווקא את מדיניות ישראל וארצות הברית במציאות הזאת. בפסיכולוגיה יש לזה שם: "העתקה": לא האסלאם ולא הפלסטינים הם האשמים, אלא ישראל וארצות-הברית, אם רק יתנו לפלסטינים מדינה (יש להם כבר אחת בעזה; ועוד אחת לא פורמאלית בשטחי A ו-B ביהודה ובשומרון, בהם מעל 90% מהאוכלוסייה המקומית חיים את חייהם העצמאיים; ועוד אחת שתושג בעתיד, לאחר חיסול ישראל – ירדן). אכן, הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים, כי קואליציית השמאל-האסלאם היא הבל.