בשבוע שעבר הייתה לי הזכות להשתתף במפגש השדולה להשבתם של הדר גולדיןואורון שאול, בהובלתם המשותפת של חברי הכנסת עמיר פרץ ושולי מועלם־רפאלי. העובדה ששני חברי כנסת מימין ומשמאל מוצאים לנכון לשתף פעולה ולפעול יחדיו ראויה לציון, ומעידה הן על האנשים והן על חשיבות הנושא.

מטרת המפגש הייתה להעלות לסדר היום את השבת הבנים ולשמוע מאנשי ביטחון במילואים רעיונות וכיווני פעולה לקידום התהליך. ההסכמה הכללית בין הדוברים הייתה על המחויבות הערכית של מדינת ישראל וצה״ל להשבת הבנים. 
אצילותן של המשפחות והשקט שבו הן מתנהלות מאפשרים מצד אחד לממשלת ישראל ולגורמי הביטחון לפעול בשקט לקידום התהליך, אולם מצד שני השקט עלול להרחיק את העיסוק בנושא מסדר היום הציבורי והלאומי העמוס לעייפה. לצערנו, סדר היום הציבורי במדינת ישראל לא מאפשר את ריכוז המאמצים והקשב הנדרש למשימה חשובה זו, והוא מחייב פעולה ציבורית/פרלמנטרית שתוודא שהנושא לא יירד מהכותרות.

בלי להתעלם ולבטל את פעולת המתאם המיוחד וגורמי הביטחון המטפלים בנושא, אני סבור, על רקע ניסיון ארוך שנים בעניינים דומים, שכדי להביא את הנושא לסיום מהיר ככל שניתן, חשוב שתהיה תוכנית אסטרטגית כוללת לניהול התהליך. תוכנית שכזאת ראוי שתכלול את כל המרכיבים הרלוונטיים, ויתרה מזאת, שתוצג באופן גלוי לצד השני. בבחינת "ראו הוזהרתם". 
לעתים אנחנו מתכננים ובונים שורת מהלכים נכונה וראויה, שמטרתה להציב בפני הצד השני דילמה ולגרום לו לפעול באופן המבוקש על ידינו, אולם לא מביאים בחשבון שיכול להיות שהצד השני פשוט לא מבין את מה שעלול לקרות אם לא ייענה לדרישתנו, ולכן חלק מאפקט הלחץ יורד לטמיון. דוגמה טובה היא הראיון שקיים מפקד פיקוד הצפון דאז והרמטכ"ל דהיום, רב־אלוף גדי איזנקוט, ובו שטח את מה שיקרה לחיזבאללה ולמדינת לבנון במקרה של מלחמה נוספת מול ישראל. אותו נאום, שזכה לכינוי "דוקטרינת הדאחייה", השפיע רבות על נסראללה ועל התנהלותו המאופקת של חיזבאללה בשנים האחרונות, כולל מול פגיעות חוזרות ונשנות באנשיו ואמצעיו, כפי שמפורסם מעת לעת בתקשורת הזרה.

אורון שאול והדר גולדין ז"ל. צילומים: דובר צה"ל, פייסבוק
החלק הראשון בתוכנית ראוי שיעסוק באסירי חמאס הכלואים בבתי הכלא בישראל, נושא רגיש ביותר ובעל השפעה רבה על חמאס. בנוגע לאסירים, היו לאורך השנים ועדות וגורמים רבים שהציעו דרכי פעולה שונות, ומה שנדרש לעשות הוא לרכז את כלל דרכי ההשפעה על אסירי חמאס ומשפחותיהם, החל מביקורי משפחות מרצועת עזה ועד לתנאי מחייתם וכליאתם של האסירים בכלא. מכלל אותם כלים נדרש לבנות תוכנית המפעילה בשלבים את הלחץ בתחום האסירים. 
החלק השני עוסק בלחץ על הציבור העזתי, באמצעות הכלי העתיק והחזק של "מקל וגזר". גם כאן ישנן תוכניות ודרכי פעולה שנכתבו והוצגו, החל במניעת כניסתם של מוצרים מסוימים, יציאת אנשים מרצועת עזה, מניעת אספקת גז וחשמל ועוד, ומאידך גיסא, הצעה של גזרים שיקלו על חייהם של תושבי הרצועה. גם כאן החוכמה היא בגיבוש תוכנית מקיפה ומדורגת שתשלב בין המקל לגזר, והצהרה והבהרה מה נמצא על הפרק. דוגמה לגזר שכזה יכולה להיות הצעה על השולחן ליציאת 40 אלף פועלים מרצועת עזה לשטחי ישראל, בכפוף כמובן לבידוק ביטחוני הולם.
החלק השלישי עוסק בהפעלת לחץ עקיף באמצעות צדדים שלישיים, כאלו שיש להם השפעה על ממשל חמאס ועל הנעשה ברצועה. הכוונה היא גם לגורמים בעולם הערבי, שחלקם מסייעים באופן ממשי לנעשה ברצועה וניתן לומר שממש מקיימים אותה כיום, דרך ארגונים וגופים בינלאומיים המתיימרים לעסוק בזכויות אדם וכדומה.
הרביעי, ואחד החשובים במהלך כולו, פעולה אישית ממוקדת נגד ראשי חמאס, נכסיהם ובני משפחותיהם ברצועת עזה וברחבי העולם. אותם מנהיגים גיבורים בדרך כלל על אחרים אך מתנהלים אחרת לגמרי כאשר הדברים נוגעים בהם עצמם ובסביבתם הקרובה. לחלק מהם יש נכסים, בני משפחה ומקורבים שניתן בהחלט להשפיע עליהם ומולם.
היריעה קצרה מלהכיל וניתן להרחיב ולפרט בכל אחד מהנושאים, אולם הדבר החשוב מכל הוא ההבנה בנוגע לצורך לבנות תוכנית פעולה כוללת, ויתרה מזאת, פרסומה בפומבי כדי שהצד השני ידע מה מחכה לו אם לא יתקדם עניין החזרת השבויים. חשוב להדגיש, לפני שמצהירים, כדאי ונחוץ שהתוכנית תהיה מגובשת, מוסכמת ומאושרת, שהרי אין דבר גרוע מלבלף ולאיים בדבר שאין כוונה ליישמו.
אין בכתיבת דברים אלו בבחינת התיימרות להחליף מי מגורמי המקצוע הפועלים ללא לאות. הדברים נועדו להעלות את הנושא לסדר היום, ולוודא שנזכור את הדר ואורון ונפעל להשיבם במהרה.