תוצאות הבחירות בהולנד התקבלו בד בבד עם תהליכים פוליטיים בגרמניה, שמחזקים את מועמד הסוציאל־דמוקרטים, ורדיפת התקשורת בצרפת את מועמד הימין פרנסואה פיון בעקבות פרשת השחיתות שהוא ומשפחתו מעורבים בה. שינויים אלו יכולים להצביע על מגמות של שינוי בשיח האירופי ועל האפשרות שהמדינות החזקות בגוש מתחילות לקבל אחריות אמיתית לעתידן ולעתיד האיחוד כולו.
אולם יש לעשות סדר בבלגן, שלא נראה כי הולך לעבור בקרוב. על אף תוצאות הבחירות בהולנד, מועמד הימין הקיצוני העלה את שיעור נציגות מפלגתו בפרלמנט ב־20%. בגרמניה אומנם התקשורת מאוהבת במועמד המפלגה הסוציאל־דמוקרטית (SPD) מרטין שולץ, אך גם שם מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (AFD) קיבלה בבחירות המקומיות בספטמבר 2016 מספר מנדטים דומה לזה של חירט וילדרס בהולנד והפכה למפלגה השלישית בגודלה. אין צורך להזכיר את הפרלמנט הפולני, שמורכב מ־70% נציגים של מפלגת השלטון, ולמעשה, אין אפשרות להפיל אותו, ואת הונגריה, שם הימין הקיצוני מהלך אימים על כל מי שמעז לחשוב קצת אחרת.
כבר לא מאוחדים בשוני
הקבוצות הקיצוניות מתחזקות מבחירות לבחירות ולא להפך. שלא כמו בארצות הברית, שם יש שתי מפלגות מרכזיות, באירופה המצב שונה. גם קבוצות שוליים יכולות להגיע לשלטון. היעלמותן של מפלגות השמאל מהשיח הציבורי היא עדות לחוסר הגיוון הפוליטי באירופה. חוסר הרלוונטיות של אלו מצביע על כך שבבחירות הבאות יש סיכוי טוב שאם לא יהיה שינוי ממשי באירופה מבחינה ביטחונית וכלכלית, המפלגות הקיצוניות יתחזקו עוד יותר. לכן אנחנו צריכים להסתכל על תוצאות הבחירות כמו על זמן שאול, ולא כעדות לכך שהדמוקרטיה או הליברליזם ניצחו. הם לא ניצחו, והם לא נמצאים באירופה כבר הרבה זמן.
“מאוחדים בשוני”, הססמה של האיחוד האירופי, מעולם לא הייתה מסוכנת לעתידו של האיחוד כמו עכשיו. אם המדינות לא יישרו קו ביניהן, ואם מעמדו של בית המשפט בבריסל לעומת מעמדם של בתי המשפט הלאומיים ימשיך לרדת – מה שימנע מהמדינות להטיל סנקציות על חברותיהן, שפועלות בניגוד לרוח הגוש - השוני לא יהיה זה שיאחד את אירופה, אלא יפצל אותה. חוסר המחויבות הגובר של המדינות החברות לעקרונות שבבסיס האיחוד מאיים על פירוק הגוש, שיכול לגרור אחריו משברים כלכליים והקצנה שלא נראתה מאז מלחמת העולם השנייה.
אז האם אירופה למדה את הלקח? התשובה היא לא. התחזקותם של לאומנים קיצונים צריכה להזהיר אותנו מפני הבאות ולפזר את ענן האופוריה. מי שעדיין לא בחר בפוליטיקאי מסוכן כמו וילדרס בחר כרגע במועמד ימין, אומנם יחסית מתון. אבל אין באירופה היום, למעט בגרמניה, מבחר מועמדים בעלי דעות ליברליות וסוציאליסטיות שיכולים לאזן את המפה הפוליטית, וזה מעיד באופן ישיר גם על האוכלוסייה הבוחרת. האירופאים אולי לא בשלים מספיק כדי לקבל אחריות לתוצאותיה של מהפכה לאומנית, אבל הם בחרו להיות ליד.
הכותבת היא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה ירושלים ועמיתת מחקר במכון בוצריוס ובמרכז ללימודי גרמניה ואירופה באוניברסיטת חיפה