כשנתיים להיווסדותה של ממלכת הימין, ובארץ תוהו ובוהו. הותרו רסנים. נשברו גבולות האסור ושוחררו רעות חולות. בריונות ובורות מתהלכות היום כמלכות ברחובות הארץ. עזות מצח והיעדר בושה מסתובבים כאדונים וגבירות במרכזי הערים. ומנגד, ליברליזם ודמוקרטיה רדופים נצמדים לקירות הבתים. מוסר ושלטון חוק חיוורים וחבוטים מתרוצצים בין מקלטים.
הימים הם ימי ממשלת נתניהו הרביעית. קואליציה ימנית הומוגנית של שותפות טבעיות. כשנתניהו גרף 30 מנדטים כנגד כל הסקרים, בתודעת הליכוד הוא הפך מלך, הימין המתנחלי האמין יותר מאי פעם שאלוהים קיים, וצעירים משדרות ואופקים נישקו מזוזות והודו לגרבוז. השמאל, לעומת זאת, הפך לסמול סייז בוז'י. ואנשי הכיבוש חשו עצמם כמי שזכו בג'קפוט או בלוטו, ואין מי שיעצור אותם.
ממלכת הימין נראית אולי חזקה ומפוארת, אבל היא חלשה ומבוהלת. היא מתקיימת בתחושת דחיפות חסרת שובע ובתודעה קיומית שבכל רגע משהו רע יקרה. היא חיה בדיסוננס פנימי. בפיצול פנימי. היא זורקת מעת לעת מבטים אל מעבר לעורף, מפחדת שמישהו אורב לה, יחשוף את הסוד, והיא תאבד שליטה ותמצא עצמה שוב על ספסלי האופוזיציה הנוקשים, חורקת שיניים ומקוששת אחר הכרה ולגיטימציה ודועכת לתוך עצמה.
הקריפטונייט של ממשלת הימין הזאת הוא האמת: כולם שם יודעים שאף אחד לא יכול לסנגר על הכיבוש. אף אחד לא יכול להצדיק את הדיכוי, ההרג וההרס, הפגיעה בילדים חפים מפשע, החורבן וההשפלה של מיליוני בני אדם. כל זה מתקיים תחת כוח הצבא והנשק שלנו זה 50 שנה. בממלכת הימין יודעים, אם כן, שאי אפשר לשלוט במיליוני פלסטינים, לשקר כל הזמן ולהישאר בני אדם מוסריים או מדינה דמוקרטית או יראי שמיים. משהו פה חייב להשתנות. לכן הם מסתירים את רוע הכיבוש מאחורי המילה הרחבה "ביטחון". הם מספרים לנו ששליטה בכוח בעם אחר היא הכרח לשם ביטחון. ששלילת חירות וזכויות היסוד ממיליוני פלסטינים – הן חלק מתפיסת הביטחון.
את ההשפעה של הכיבוש על מדינת ישראל אנחנו רואים בכל רגע ברחובות הארץ - באלימות כלפי שמאלנים, ערבים, אתיופים, זרים. במתקפה על התקשורת. בשנאה כלפי אשכנזים. ברדיפת ארגונים כמו "שוברים שתיקה". בכנסת הכיבוש חושף שיניים וקורע חתיכות גדולות מגוף הדמוקרטיה – הקואליציה מובילה חקיקה חשוכה, שכל ייעודה לאפשר לכיבוש להימשך, להתנחלויות לגדול ולפרוח ולציבור בישראל לא לפתח נוגדנים. זו חקיקה שהיא הכרזת מלחמה על מדינת ישראל הדמוקרטית והליברלית: הגבלת חופש הביטוי, גיבוש רשימות שחורות של ארגוני שמאל, איסור כניסה לכל מי שאי פעם אמר BDS או משהו נגד הכיבוש, ההחלטה הטרייה על הגדלת מספר המינויים הפוליטיים במערכת הציבורית – וזו רשימה חלקית.
זה היה פרופ' ישעיהו ליבוביץ שאמר שאם משמעות הקמתה של מדינת ישראל הייתה להיות מסגרת לאומית ועצמאית לעם היהודי, ברגע שהפכנו להיות מדינה כובשת, הפכנו גם את משמעותה ומהותה של המדינה. "זהו ביטול טעם קיומה של מדינת ישראל", הזהיר ליבוביץ. והנה, אכן מדינת ישראל הדמוקרטית והעצמאית הפכה להיות מדינה אלימה וכובשת. זו מהות קיומה כבר 50 שנה.