האזנה לדיסק, חיבור בלו־טות', קובצי מדיה או ערוצי מוזיקה דיגיטלית - תמיד אעדיף לבחור באחת מהאפשרויות הללו שמציעה לי מערכת המולטימדיה המותקנת ברכבי, רק כדי שלא אכשל חלילה בהאזנה לאחד מערוצי האקטואליה והחדשות המשודרים ברדיו. זה קשה, אבל הכרחי. לא, לא משום שהתקשורת שמאלנית או משהו כזה. מזמן כבר הבנתי שהתקשורת היא לא שמאלנית ולא ימנית. התקשורת פשוט מעצבנת.
אם מישהו מחפש סגולה בדוקה לחטוף עצבים ולקבל כאב ראש, רבע שעה של האזנה לתוכנית אקטואליה וחדשות, ממש לא משנה באיזה גל או רשת, יעשו את העבודה. בין אם אתה ימני או שמאלני, דתי או חילוני, די בכמה דקות של האזנה לרדיו כדי להיחשף לאיזו אמירה קיצונית מקוממת, דעה מתריסה, סילוף מגמתי של עובדה או סתם גישה צינית, צודקת בעיני עצמה או מתנשאת.
תאמרו: זה תפקידה של התקשורת, כלב השמירה של הדמוקרטיה, וככזאת עליה לעסוק דווקא בנושאים רגישים ושנויים במחלוקת. זה נכון, אלא שגם כלב שמירה לא רק נובח כל היום. גם כלב שמירה יודע להעניק כמה רגעים נחמדים של כשכושי זנב והתכרבלות נעימה.
"לשון הרע הורגת שלושה אנשים"
מצאתי את עצמי השבוע, חצי שעה לאחר שכבר החניתי את רכבי במגרש החניה, ישוב עדיין ברכבי, לא מסוגל להתנתק מהתוכניות המרתקות והמרגשות ששודרו לרגל יום הזיכרון. ביום זה האיש הקטן שבתוך המקלט, המשדר בדרך כלל כל כך הרבה ציניות, רוע ופלגנות, בחר פתאום לשדר כל כך הרבה רגש ואהבה, כל כך הרבה ערכים ומסרים חיוביים, כל כך הרבה אחדות. לפתע הבנתי את גודל כוחה של התקשורת, שאינה רק מסקרת את המציאות, אלא בעיקר יוצרת את המציאות ולפחות את האווירה שסביבה. מה שמגביר עוד יותר את התסכול מבחירתה המודעת להשתמש בכוח זה דווקא כדי לבקר, לפלג ולשסות.
"לשון הרע הורגת שלושה אנשים", נאמר בתלמוד. את המדבר, המאזין ואת זה שמדברים עליו. מדוע? הוא הרי לא עשה דבר, הוא הקורבן. "כאשר מדברים על הרע של הזולת, מוציאים כך לידי גילוי את הרע הקיים בתוכו, והדבר עלול לגרום לו נזק. אילו לא היו מדברים על כך, ייתכן שהרע היה נותר כשהוא חבוי בתוכו, ולא היה מביא את התוצאות השליליות", מבאר הרבי. ומכאן ממשיך כדרכו למסקנה המתבקשת: "אם כך באמירת דברים על הרע של הזולת, הרי מכיוון ש'מידה טובה מרובה ממידת פורענות', קל וחומר שאמירת דברי שבח על יהודי מוציאה לידי גילוי את המעלות החבויות בו, והדבר מעניק לו כוח וסיוע בעבודתו לקב"ה. כשמלמדים זכות על יהודי ומדברים על מעלותיו, הדיבור עצמו גורם שמעלות אלה יבואו לידי ביטוי בפועל".
בדקתי ומצאתי: אין חוק האוסר על התקשורת לשדר תוכניות ערכיות ומאחדות בימים שאינם ימי זיכרון. חבל להשתמש בכוחה של התקשורת רק כדי לשדר ללא הפסקה את "מה שבוער" ו"מה שקורה עכשיו". אפשר וצריך להשתמש בתקשורת גם כדי לשדר ערכים ומסרים חיוביים. אין ספק שזה ישפיע עלינו רק לטובה, שהרי "הפרסום ברדיו עובד".
הכותב הוא שליח חב"ד בשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" בתל אביב