הקמת תאגיד השידור הציבורי גוזרת את גורלן של שלוש קבוצות עובדים. על שתיים מהן - עובדי רשות השידור ועובדי התאגיד – מדברים כל הזמן. את עובדי הטלוויזיה החינוכית שכחו.
הטלוויזיה החינוכית נקלעה לשקשוקת השידור הציבורי כמעט במקרה. בספטמבר 2013 מינה מי ששימש כשר התקשורת דאז גלעד ארגן את ועדת לנדס "לבחינת המתווה העתידי של השידור הציבורי בישראל". במהלך דיוני הוועדה, שבדקה בעיקר את הנעשה ברשות השידור, נזרקה פנימה גם הטלוויזיה החינוכית - יחידת סמך השייכת למשרד החינוך. שי פירון, מי ששימש כשר החינוך, התיישר לפי הקו שהוביל יו"ר סיעתו יאיר לפיד, מי ששימש כשר האוצר ודחף לסגירת רשות השידור. כך הוחלט לוותר על הטלוויזיה החינוכית ויצירתה המפוארת, ובדרך להיפרד מ־180 עובדים, מהם 110 נשים, מרביתן אמהות חד־הוריות.
מאז ועדת לנדס נפתלי בנט, שהחליף את פירון בתפקיד שר החינוך, הצליח לדחות במעט את רוע הגזרה, אבל החרב עדיין מונפת, והוא שותק. העובדים ממשיכים לספק טלוויזיה איכותית, שקוטפת לא מעט שבחים מצד הקהל, המבקרים והאקדמיה הישראלית לטלוויזיה (שהעניקה לנו בטקס האחרון שבעה פרסים), ועושים זאת בתוך חוסר ודאות מקצועי ותעסוקתי. על פי חוק השידור הציבורי הישראלי, החינוכית תיסגר 15 חודשים מיום קום התאגיד. עוד לפני כן, בעוד פחות מחודש, אמורה להיסגר מחלקת תוכניות האקטואליה וענייני היום של החינוכית, מיד עם תחילת שידורי התאגיד. למה? כי כך נקבע בחוק. בינתיים, שלשום פורסם כי תאגיד השידור מנהל מגעים ראשונים עם עובדי הטלוויזיה החינוכית בנוגע להעסקתם כספק תכנים מרכזי לשעות היום.
הזדמנות לעשות מעשה
אם אכן החינוכית תיסגר, "ערב חדש" ו"תיק תקשורת" הוותיקות, לצד תוכניות אקטואליה לנוער כמו המגזין "23 דקות", המוגש על ידי בני נוער, ו"ערב חדש לילדים" – ייעלמו מהמסך. זאת אף ש"תיק תקשורת" ו"23 דקות" הן תוכניות שמהוות חלק מלימודי תקשורת וחינוך לדמוקרטיה ולשוויון במסגרת מערכת החינוך. זאת מלבד התמהיל המקצועי של המגישים מכל גוני האוכלוסייה והקשת הפוליטית ובעיקר למרות העבודה היעילה והעובדה שכאן, בחינוכית, עובדים מתחת לתקן.
בכל זאת, קולו של השר הממונה עלינו לא נשמע. גם כשאנחנו העובדים פונים אליו, גם כשאנחנו משיטים את הספינה המפוארת של הטלוויזיה החינוכית. אילו בנט היה קובע איתנו פגישה, היינו רוצים לומר לו שאנחנו רוצים להישאר, על המסך, ללא תוספת תקציבית, עם הצוות המקצועי והנאמן, עם "שיחת נפש", "חוצה ישראל" ו"העולם עצוב אז צוחקים", לצד "ערב חדש", "תיק תקשורת" ו"23 דקות", והמיתולוגיה שכולנו גדלנו עליה, כמו "מה פתאום?!", "זהו זה" ו"קרובים קרובים".
זה מתסכל, זה מעציב וזה מכעיס. כי אנחנו יודעים ששר החינוך בנט ומנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב מבינים ומכירים בערכנו התרבותי והתקשורתי. הם גם מבינים איזה ערך אנחנו יודעים להעניק באמצעות המסך לילדי ישראל. הטלוויזיה החינוכית היא עדיין הבית שלהם. אנחנו נמשיך לבקש להיפגש עם בנט ועם אבואב כדי להסביר להם שתיקון חוק התאגיד הוא הזדמנות יוצאת מן הכלל לעשות מעשה, להחריג את הטלוויזיה החינוכית מהחוק ולהותיר אותה כיחידה שיכולה להמשיך ולתרום לחינוך, לתרבות ולשידור ציבורי נקי מהתערבויות.
הכותב הוא העורך הראשי של "ערב חדש", מנהל מחלקת ענייני היום ויו"ר ועד העיתונאים בטלוויזיה החינוכית