למה ישראל צריכה להתערב בנעשה בסוריה? ישראל לא יכולה לעמוד מנגד כשאסד מקים משרפות למתנגדים פוליטיים. כדי שהדורות הבאים לא יאשימו אותנו בשוויון נפש ובצביעות וכדי שלקחי השואה יוסיפו להיות עבורם בעלי משמעות גם בעתיד - עלינו לפעול, היום. בדצמבר 2016, כשהעיר המרכזית בסוריה, חאלב, נכתשה לעפר ואפר על יושביה, הזדעזענו וגייסנו תרומות בגדים ומזון. כשדו"ח אמנסטי מפברואר האחרון, הנושא את הכותרת "בית המטבחיים האנושי", דיווח על הוצאות להורג המוניות של אסירים פוליטיים בבתי הכלא של אסד-13 אלף בארבע שנים, וכ-50 בשבוע, שתקנו. בחודש שעבר, כשאסד תקף בנשק כימי עיירה בצפון סוריה והרג כשבעים בני אדם, חלקם הגדול ילדים, ראש הממשלה שלנו גינה זאת בחריפות ואמר שמדובר בהדגשת ה"ציווי הגדול [..] להגן על עצמנו בכוחות עצמנו מול כל אויב". ומה תהיה תגובתנו עכשיו?
מחלקת המדינה אמריקנית האשימה את המשטר הסורי בביצוע פשעים מחפירים נגד אסירים פוליטיים, הכוללים עינויים במכות ובחשמל והוצאות המוניות להורג בתלייה. בתדריך לעיתונות העריך עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח הקרוב, סטיוארט ג'ונס, כי המשטר הסורי הקים בכלא המרכזי סידנאיא, הסמוך לדמשק, משרפה על מנת להיפטר ביתר קלות מגופות האסירים, מבלי להותיר ראיות. ג'ונס טען כי ההערכה מבוססת על מידע שנאסף הן מארגוני זכויות אדם וארגונים בינלאומיים והן ממקורות מודיעיניים, לרבות תצלומי אוויר שנחשפו לראשונה בתדריך.
החשיפה האמריקנית הגיעה בעיתוי רגיש, פחות משבוע לאחר ביקורו של שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, בוושינגטון. לברוב הגיע כדי לדון עם בכירי הממשל, בהם הנשיא טראמפ ומזכיר המדינה טילרסון, ביוזמה שהניח הקרמלין ליצירת "אזורי הרגעה" בסוריה, במטרה להנמיך את עוצמת הלחימה, לאפשר העברת סיוע הומניטארי לאזורי הקרבות ולהניח את היסודות לחזרת פליטים למדינה.
בוושינגטון הביעו תמיכה ביוזמה, לצד הסתייגות עמוקה מהתפקיד הרשמי שניתן לאיראן וקריאה לרסן את אסד ולהביא להפסקת הפגיעה באזרחים. אפשר שחשיפת הזוועות בכלא סידנאיא וההפצרה של הממשל האמריקני ברוסיה ואיראן לשים קץ לפשעים נגד האנושות שמחולל אסד בסוריה, נועדו לשיפור עמדת המיקוח של ארצות הברית שלא הייתה צד בהסכם ולהשגת "עסקה" טובה יותר. מדובר באיום מפורש ואמין, שכן רק בחודש שעבר הוכיח ממשל טראמפ שהוא נכון לפעול כאשר שלח 59 טילי טומהוק לעבר בסיס חיל האוויר הסורי ממנו יצאה התקיפה בנשק כימי על ח'אן שיח'ון.
דבר אחד ברור והוא שמדינת ישראל אינה יכולה לעמוד מנגד כאשר רודן ערבי מקים קרמטוריום לשריפת מתנגדים פוליטיים, רק כמה עשרות קילומטרים מעבר לגבולותיה. על אף שמדובר ככל הנראה בהערכה אמינה ומקצועית, על ישראל לבדוק אותה ולבסס אותה על מקורותיה. בהנחה שישראל תאשש את ההערכה האמריקנית, עליה לתקוף ולהשמיד את מבנה המשרפה בכלא סידנאיא. בראש ובראשונה, זהו המהלך הנכון מבחינה מוסרית והיסטורית. שנית, יתכן שמהלך זה הוא גם מהלך "בעל הבית השתגע" היכול לסייע לשיפור העמדה הישראלית בתהליכי ההסדרה לעיצוב עתיד סוריה.
עם זאת, על כל מהלך ישראלי להיות בתיאום עם הממשל האמריקני, תוך שמירה על היחסים הטובים עם הנשיא הצפוי לבקר כאן בשבוע הבא. אם אכן מדובר בחלק ממהלך רחב יותר שמקדמת וושינגטון להשגת רגיעה במלחמת האזרחים בסוריה, בתנאים המכבדים את "הקווים האדומים" של ישראל (בלי איראן ובלי חזבאללה ומיליציות שיעיות בגבול), הרי שיש להתחשב בתמונה הגדולה יותר ולבחון את תקיפת המשרפה על פי ההקשר הזה. אם הדברים יגיעו לכדי כך שארצות הברית תשקול תקיפה נוספת בסוריה, על ישראל לדרוש להוביל את התקיפה, או לכל הפחות להשתלב בה באופן סמלי - שילוב מטוס חיל האוויר או סיוע מודיעיני ולוגיסטי (לדוגמה, יציאה מבסיס חיל האוויר בישראל).
עד היום מדינת ישראל ישבה בחיבוק ידיים למול הפשעים נגד האנושות המתבצעים בסוריה, ובמקומות רחוקים יותר בעולם. את לקחי השואה לקחנו למקום הלאומי והפרטי שלנו, משום שהעם אשר נשבע "לעולם לא עוד" הוא מאוים ונרדף כשלעצמו ואיננו מסוגל להרשות לעצמו לעמוד כמגן מפני עוולות נגד עמים אחרים. מדינת ישראל היום היא חזקה ומרתיעה ואינה יכולה עוד להתבונן בשוויון נפש בנעשה בבוטות ובאכזריות מעבר לגבולה. כדי שהדורות הבאים בישראל לא יאשימו אותנו בעמידה מנגד וכדי שלקחי השואה יוסיפו להיות עבורם בעלי משמעות גם בעתיד - עלינו לפעול, היום.