ללא מוצא: מדוע סוגרים את רחוב המעון של ראש הממשלה?

איני שייכת למסדר המצקצקים. שגרת יומי אינה מתחילה ב"אנחנו במדרון חלקלק" ומסתיימת ב"משטרים אפלים". קראתי לא מעט ספרי סטלין, כדי לדעת שאנחנו בשום אופן לא שם. ובכל זאת, תפס אותי היסוס כשבאתי לכתוב את הטור הזה. הרי רק בשבוע שעבר פורסם כי מאבטחי מעון ראש הממשלה בירושלים עיכבו למשך שעה וחצי אזרחית בת 66 שצילמה מרחוק את המבנה. לשם מה אני צריכה להסתבך?

זה יותר משנה רחוב בלפור, שבו שוכן מעון ראש הממשלה, סגור לתנועת העוברים ושבים במשך שעות ארוכות כמעט כל יום, לאחר שבמשך שנים נאסר על כלי רכב לעבור שם. מבחינה גיאוגרפית, נמצא הרחוב במיקום מעולה, שמחבר בין רחביה, טלביה, קטמון והמושבה הגרמנית. מי שרוצה לרדת אל השכונות הללו נאלץ לרדת את קרן היסוד ולחזור או לעקוף דרך ארלוזורוב, רחוב צר ולא נעים לחצייה או להליכה. אך מעבר לחוסר הנוחות הגיאוגרפית, יש לתושבים רבים תחושת פחד. החיילים מקשיחים עמדות ונותנים תשובות שקפקא היה גאה לשבץ בספרים שלו. נדמה שכל מי שחולף ברחוב נחשד אוטומטית כפושע פוטנציאלי.

אני טוענת שאולי זה לא מקרי וחוששת שמדובר בפרנויות של ראש הממשלה. קשה להבין את הטוענים שמדובר במניעי ביטחון: הרי אם הפמליה של הוד רוממותו הייתה עוברת בשקט, אף אחד לא היה שם לב בכלל שהיא חולפת ברחוב. 

לא מזמן, בשעת לילה, נהגתי לירושלים בנתיב הימני בכביש כמעט ריק. לפני גינות סחרוב עברה הפמליה והורתה לתנועה הדלילה להיצמד לימין. בעיני, זה מעודד תחושות פחד בקרב האזרחים ומעיד על אטימות. הרי גם ככה לא חסרים אירועים שבגללם נתונה העיר במצור: מברכת כוהנים בפסח ועד מרתון.

כדאי לראש הממשלה לחשוב על הדברים הללו, מפני שפרנויות ופחד מצטרפים לחשבונות מנופחים ותמוהים, והמשוואה הזאת איננה, בלשון המעטה, מאהיבה אותו על הציבור. ראש הממשלה אמור לשרת את הציבור, ועליו להבין שהרחוב הוא מפלטו האחרון של אותו ציבור שלא נוהג לנסוע בפמליה מנקרת עיניים וקורעת אוזניים.