הייתי אחראי לחקירות של דרעי בתחילת שנות ה־90. זה התחיל מביקורת של מבקרת המדינה דאז מרים בן פורת על העברת כספים ממשרד הפנים דרך הרשויות המקומיות לגופים מקורבים בש"ס ולמפלגות דתיות וחרדיות אחרות. העבירו את התיק אלינו דרך היועץ המשפטי, ותוך כדי חקירה קיבלנו מידע רב שהעלה חשדות לעבירות שוחד, מרמה וכו'. אז פתחנו בחקירה גם בכיוונים אלה – וכל השאר היסטוריה.
החוכמה או האסטרטגיה בחקירות כאלה, שבהן מצטבר הרבה מאוד מידע, היא לבדוק בדיקה ראשונית ולברור את אותן פרשיות שמצד אחד מעלות חשדות לעבירות פליליות חמורות, ומצד שני מעלות את הסיכוי למצוא ראיות. לכן התמקדנו בדברים האלה.
לאורך הזמן נתגלו חשדות נוספים, ובעקבותיהם פתחנו בחקירה. הם שהביאו גם להרשעתם של הח"כים יאיר לוי ורפאל פנחסי. אלה דברים שגילינו תוך כדי החקירה של אריה דרעי, אז מובן שהרחבנו את החקירה גם לנושאים הללו, אבל היו עוד נושאים קטנים שהחלטנו שלא לגעת בהם.
כמו שחוקרים נוהגים לעשות, גם אנחנו אספנו מידע ולמדנו על הנחקר כדי לראות איך הוא מתנהל בחקירה. מדובר באדם בעל סמכויות וכוח רב, ברוך כישרונות, שלצערנו ניצל אותם לרעה.
דרעי שתק לאורך שנתיים וחצי, ואחר כך החליט שהוא רוצה לדבר. הוא זומן ל־50 חקירות, כל אחת ארכה כמה שעות, ובסופו של דבר הורשע. הגרסה שלו הייתה מתפתלת מאוד ולא עמדה במבחן בית המשפט - אחרת הוא היה מזוכה. עובדה היא שבכל הערכאות – בית משפט השלום, המחוזי והעליון - דחו את גרסתו, קיבלו את גרסת המשטרה והתביעה, והרשיעו אותו בעבירות שיוחסו לו.
הכותב ניהל בשעתו את החקירה הראשונה של דרעי שבסיומה הורשע ונדון לשלוש שנות מאסר.