אתמול היה היום האחרון לאבל על מותם של פאדי צרצור ומחמד עמאר. רק נחתמו ימי האבל והתבשרתי על אובדן חייו של דודי, מחמוד פריג’, מפצועי הטבח בכפר קאסם ב־1956. הלילה הביא עמו בשורה מרה נוספת, מותו על ידי מאבטח משטרה של מוחמד טהא, קרוב משפחה של אשתי.
זה היה לילה שבו הכל התפוצץ. התסכול, חוסר האונים אל מול הפשיעה, אל מול הקלות הבלתי נסבלת של אובדן חיי אדם, הסתיימו בלילה ארור שגבה את חייו של טהא בן ה־27. צעיר, שזה עתה התחתן ורצה להתחיל את חייו, שנגדעו בפתאומיות מירי המאבטח האזרחי של תחנת המשטרה בכפר קאסם.
במקום לעודד את המשמר האזרחי, המשטרה נלחמה בו
אין כל הצדקה לאלימות. אסור להשלים איתה. אסור גם לטמון את הראש בחול וזה מה שעשתה משטרת ישראל. 15 רציחות בכפר קאסם ואפס פענוחים. הציבור, שכמה למעט ביטחון אישי, הקים משמר אזרחי. והמשטרה, במקום לעודד את היוזמה האזרחית, הגיעה בכוחות מתוגברים כדי להילחם בה. לא להילחם במשפחות הפשע, ברוצחים, בנשק הלא חוקי, אלא דווקא בתושבים שמנסים להחזיר מעט ביטחון אישי לכפר.
נולדתי, גדלתי ואני מגדל את ילדי בכפר קאסם. אני אוהב את המקום, את האנשים והאווירה, אבל אני גם פוחד לשלוח את בני הצעיר כמאל לשחק בגן השעשועים. ברחוב ליד ביתי נפצע כבר נער צעיר פציעה קשה מכדור תועה, והכדורים תועים לא מעט בכפר קאסם.
מותו של מוחמד טהא חייב להיחקר באמצעות ועדת חקירה ממלכתית. המשטרה לא תוכל לחקור את עצמה או את המאבטחים האזרחים. מי שירה יצטרך לתת את הדין ולאחר מכן טוב יעשו מפקדי המשטרה אם במקום להיאבק בתושבים המנסים לשמור על ביטחונם, יפעלו יחד איתם כדי למנוע את הרציחות הבאות ולפענח את אלו שהיו, על מנת שהרוצחים יקבלו את עונשם.
הכותב הוא ח"כ בסיעת מרצ ותושב כפר קאסם