משמעותו של פסק דין מהבוקר בנושא רה"מ בנימין נתניהו נגד העיתונאי יגאל סרנה היא פשוטה: דין כתיבה בפייסבוק או בכל רשת חברתית כדין פרסום בכלי תקשורת מסורתיים, כלומר ידע כל מי שכותב בפייסבוק כי עליו להוכיח את נכונות דבריו במידה ויידרש לכך. סיכויי הערעור של סרנה קלושים, אם כי יתכן שסכום הפיצוי יופחת.
בפסק דינו של כבוד השופט עזריה אלקלעי, מבית משפט השלום בתל אביב, לפיו על העיתונאי לשלם לזוג נתניהו פיצוי על סך 100 אלף ש"ח בשל סטטוס אותו כתב ברשת הפייסבוק, עולה השאלה העקרונית מהו מעמדם של דברים הנכתבים ברשתות החברתיות, ומהו, אם בכלל, השוני ברמת האחריות של הכותב בין דברים המתפרסמים במדיה המסורתית לדברים המתפרסמים ברשתות אלו.
באי כוחו של סרנה, בהובלתו של עו"ד אביגדור פלדמן, טענו, כי פרסום העולה ברשתות החברתיות, מעצם טבעו, הוא רציני פחות ופזיז יותר מפרסום בכלי תקשורת "כבד ראש", וכי קהל קוראיו של פרסום שכזה לא מצפה למצוא בו שיקוף מדויק של המציאות, אלא הגחכה שלה, הגזמה, וכי מדובר במדיום לו "כללי ז'אנר" שונים מהעיתונות המסורתית. לכן, לטענת באי כוחו של סרנה, לא ניתן להחיל על פרסומים ברשתות החברתיות את אותם הכללים המחמירים החלים על פרסומים בכלי תקשורת מסורתיים.
בפסק דינו דחה בית המשפט את הטענה הזו בשתי ידיים. בית המשפט קבע כי אין מקום ליתן לפרסום ברשת הפייסבוק יחס שונה מפרסום בעיתונות המסורתית, משום שפגיעתו של פרסום זה, ותפוצת פרסומו, לא נופלות מאלו של כלי תקשורת אחרים. אדרבה - לפרסום ברשתות החברתיות ישנו פוטנציאל להפוך לפרסום "ויראלי" ולהגיע, תוך זמן קצר, לתפוצה רחבה מאוד. כמו כן, דחה השופט אלקלעי את הטענה כי לפרסום ברשתות החברתיות אורך חיים קצר יותר מפרסום במדיה המסורתית, וכן דחה את הטענה כי קהל הקוראים מייחס אמינות שונה לפרסומים אלו על פני פרסומים אחרים.
לאחר קבלת פסק הדין הצהירו באי כוחו של סרנה כי בכוונתם להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. ערעור, מעצם טבעו, עוסק בהכרעות המשפטיות עצמן ולא בשאלות העובדתיות אשר הוכרעו בפסק הדין המקורי. משכך, ערעור שכזה, אם אכן יוגש, לא יעסוק בעצם האמת שבפרסום, אלא בשאלה העקרונית שהוצגה לעיל, דהיינו, האם יש להשוות את מעמדם של פרסומים ברשתות החברתיות לפרסומים במדיה המסורתית.
עם עליית חשיבותן של הרשתות החברתיות בחיינו וירידת כוחה של המדיה המסורתית דומה שחשיבותה של הכרעה בעניין זה היא קריטית להבנת המותר והאסור ברשתות אלו. ניתן להעריך, כי לאור השפעתו של האמור ברשתות החברתיות על דעתו של הציבור, ולאור נטייתם של בתי המשפט לבחון את הדברים בפן המהותי ולא בפן הטכני, פסיקה בערעור לפיה פרסום בפייסבוק אינו נופל בגדרי לשון הרע אינה סבירה. עם זאת, יתכן, שבמסגרת הרצון לשמור על חופש הביטוי ברשתות החברתיות, יבחר בית המשפט של הערעור להפחית במידת מה את הפיצוי הכספי שנפסק כנגד סרנה.
הכותב הינו עו"ד במחלקת ליטיגציה אזרחית-מסחרית בפירמת עורכי הדין דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, צדרבוים ושות'.