בגיל 35, לאחר שהשלמתי תואר ראשון ושני, החלטתי לעשות הסבה מקצועית לתחום ההוראה ולענות לעצמי על הצורך באתגר מקצועי המשלב ערכים ותרומה לחברה. אחרי שנים שבהן עבדתי בתחום ההייטק בתפקידי ניהול במגזר הציבורי - עשיתי את השינוי שהיה טבעי עבורי. הופתעתי. נראה שעד שאתה לא נכנס לתוך המערכת אתה לא באמת יכול להבין עם איזו מציאות יומיומית עובדי ההוראה מתמודדים. בשנתיים האחרונות אני חלק ממגזר העובדים השקופים – עובדים שבאופן קבוע ומתמיד לאורך השנים, כך מתברר, מנוצלים, מושתקים, נפגעים ומותקפים.
לאט־לאט התברר לי שהכאוס, חוסר היחס והזלזול הוא בדי.אן.איי של המערכת ושני איגודי העובדים הוותיקים. עניין שבשגרה. כולם מסביבי כבר רגילים שלא משלמים להם שכר מלא בזמן. שמוסיפים להם מטלות ללא תגמול. שחותמים על הסכמים פוגעניים. שטועים בחישוב השכר וגובים חובות. שמותקפים על כמות החופשות. שבשביל לקבל מתנה לחג צריך לשלם עליה תשלום שני, ושאת הקפה הסוכר והחלב צריך להביא מהבית – וכל זה קורה בהסכמה ובגיבוי של שני ארגוני המורים הוותיקים.
תוך כדי מאבק השכר, הכרתי עובדי הוראה עמיתים, חברים, שיחד החלטנו להקים עמותה לארגון העובדים, "יציגים" (חדר מחנכים), הפעילה בשטח באופן רשמי מאז נובמבר 2016, ובימים אלו פועלת לקבלת הכרה מבית הדין לענייני עבודה כארגון עובדים רשמי. זאת, במטרה לאחד את כלל עובדי ההוראה לבית אחד שייצג אותם בישראל. נאחל קיץ מהנה ובטוח לכולנו ובתקווה לעתיד מקצועי וכלכלי טוב יותר.
הכותב הוא ממובילי מאבק עובדי ההוראה וממייסדי עמותת יציגים. מחנך ומלמד בבית ספר תיכון בתל אביב.