לא במקרה דחה בזמנו נשיא מצרים אנואר סאדאת את האופציה לכרוך את רצועת עזה בהסדר השלום בין ישראל למצרים. סאדאת, שהכיר היטב את קן הצרעות הזה, לא רצה לשמוע מרצועת עזה, שהפכה להיות החטוטרת המכוערת והמכבידה שלנו. סינדרום עזה מלווה אותנו מאז הקמת המדינה. בשנות ה־50 יצאו מעזה הפדאיונים לביצוע פעולות רצח וגניבה בישראל, ומרצועת עזה איים עלינו באמצע שנות ה־60 אחמד שוקיירי, יו"ר אש"ף הראשון, שזרע את זרעי המאבק האלים נגד ישראל להשבת האדמות הכבושות והקים בעזה את הצבא לשחרור פלסטין. מי שחשב שהניתוק מעזה יפטור אותנו מעונשם של אלה – טעה. עזה היא חלק מאיתנו, כפי שהפלסטינים הם חלק מאיתנו. לכן כאשר רע בעזה - זה משליך גם עלינו.
בימינו חשמל הוא עורק חיים ראשי וחיוני, וחיים ללא חשמל במשך 20 שעות ביממה עלולים להפוך לאסון הומניטרי. מכאן שאסור לנו להיות "הגוי של שבת" של הרשות הפלסטינית ולנתק את זרם החשמל בשעה שאבו מאזן מנהל מאבק פנים־פלסטיני עם חמאס. אם ידנו תהיה במעל הזה ונותיר את שני מיליון תושבי רצועת עזה ללא חשמל ומים, האצבעות המאשימות יופנו אלינו; לא לעבר הרשות הפלסטינית שהפסיקה לשלם עבור החשמל, ולא לעבר חמאס, שעושה בעזה רק מה שטוב לו ולאינטרסים שלו ומצפצף על כל העולם.
במקום לתת יד למעשה הלא חכם של הפסקת החשמל לרצועת עזה, עלינו לגייס את כל מי שאפשר כדי לפתור את בעיית החשמל והמים ברצועת עזה כדי שתדע כל אם פלסטינית שעשינו כל אשר לאל ידינו כדי שיהיו לילדיה חשמל ומים ראויים לשתייה. זאת אף שברור שחמאס לא שינה כהוא זה מאמנתו ומתורתו שדוגלת במדינה פלסטינית מהים ועד הנהר בלי יהודים, וכספי המסים והמענקים שמוזרמים להנהגתו מנוצלים להתעצמות צבאית ולבניית מנהרות.
לנטרל את פצצת הזמן המתקתקת
חמאס מצוי בימים אלה באחת מתקופות השפל הקשות שלו, מצב שעלול להצית בקלות עימות נוסף עם ישראל, אף שעל פי כל ההערכות, הוא אינו רוצה או מוכן לעימות נוסף בשלב הזה. חמאס לא הולך ליפול, ונגזר עלינו לחיות עוד שנים רבות עם עזה תחת שלטונו. זה הזמן למצוא פתרון שיביא לשינוי משמעותי ברצועת עזה. לכך אפשר להגיע רק בעזרת גוש המדינות הסוני: מצרים, סעודיה, ירדן, מדינות המפרץ וטורקיה וכמובן, בעזרת סיוע כלכלי מארצות הברית ואירופה. בשלב הראשון הצורך הדחוף הוא לנטרל את פצצת הזמן המתקתקת באמצעות פירוק ופיזור חלק ניכר ממחנות הפליטים הצפופים של הרצועה.
יש לקדם נוסחה שבמסגרתה מצרים תפתח שער מרצועת עזה לכיוון מערב, ובעזרת השקעות ומענקים שיינתנו לה, תאפשר העברת חלק גדול מהפליטים מרצועת עזה לכיוון אל־עריש ורפיח המצרית. באזור הזה יוקמו אזורי נופש וסחר חופשי, שימשכו לגן העדן הלא מנוצל הזה רבבות תיירים מכל העולם ויספקו אלפי מקומות עבודה למפוני מחנות הפליטים. לצד זה יקומו גם מפעלים שייהנו מכוח עבודה זול יחסית. רק מהלך כזה יכול לשנות את המציאות באזור ולהפחית מערכו של חמאס כגורם שלילי בעל השפעה על חייהם של שני מיליון הפלסטינים שחיים בצלו.
מעולם לא הייתה באזורנו הזדמנות כל כך טובה לשנות את המציאות הקשה. עכשיו רק חסר לנו הבולדוזר שידחוף אותו. מעניין מה הנשיא טראמפ היה אומר על זה.