צבא עיראק הכריז כי סיים את שחרורה של מוסול, העיר השנייה בגודלה במדינה, מידי ארגון דאעש. כיבוש העיר, שהושג לאחר כמה דחיות, מהווה את אחד המסמרים האחרונים בארון הח'ליפות של דאעש, שאיבדה כבר כמעט את כל שטחה. אך זה חודשים רבים שהגורמים השונים הנאבקים בדאעש כבר עוסקים בכלל ביום שאחרי, ובעתידו של השטח המדברי – אך האסטרטגי ביותר - בו שלט הארגון. בעולם הערבי העיניים נשואות בדאגה לעבר איראן, מחשש שנפילתו של דאעש תהפוך לניצחון מכריע בתוכניתה לשינוי פני האזור.
כבר לפני יותר מעשור טבע עבדאללה מלך ירדן את המושג "הסהר השיעי", בהתייחסו למאמציה של איראן השיעית ליצור רצף טריטוריאלי תחת השפעתה, שנמתח מעיראק, דרך סוריה ולבנון, ועד לאורך חופו המערבי והדרומי של המפרץ הפרסי. השאיפה הזו, שיש לה קשר הדוק לרעיונות "ייצוא המהפכה" של המשטר האסלאמי בטהרן, מבוססת על יצירת קשרים ובריתות עם האוכלוסיות השיעיות במדינות ערב היושבות לאורך הציר הזה, אשר הן באופן מסורתי עניות, מקופחות ומודרות מהשלטון במולדתן, דבר המהווה כר פורה להזדהות דתית עם איראן השיעית, לעיתים על חשבון הנאמנות הלאומית לארצותיהן. במקרה של סוריה ועיראק, ממשלותיהן הן בעלות בריתה של איראן וזקוקות נואשות לסיוע צבאי וכלכלי מצידה. בכך מקווה איראן ליצור זרוע ארוכה הרחק מגבולותיה, המאיימת על ישראל, על הנוכחות האמריקאית באזור וכמובן על מדינות ערב הסוניות.
המשטרים הערביים הסוניים עוקבים בחרדה אחר ההתפתחויות הללו, מחשש שהמעורבות האיראנית בשטחם תפורר את האיזון העדתי העדין, ובכך גם את שלטונם. אם לא די בכך, "הסהר השיעי" חולש גם על מרבית משאבי הנפט והגז של המזרח התיכון.
נראה שהאיראנים בלתי ניתנים לעצירה
אם לאורך השנים הייתה המעורבות האיראנית חשאית, מתחת לפני השטח והתמקדה בעיקר בארגון חיזבאללה בלבנון, מאז תהפוכות "האביב הערבי" ב-2011 נותץ הסטטוס-קוו האזורי ונדמה שהתמנון האיראני מגיע לכל מקום, ואף ללא מאמץ להסתיר זאת. איראן מייחלת לכך שהמלחמות האזוריות, בעיקר בסוריה ובעיראק, יסתיימו עם נוכחות קבועה שלה ושל ושליחיה בשטח של אותן המדינות. על התוכנית השאפתנית הזו מנצח כוח קודס ("ירושלים") של משמרות המהפכה האיראניים, האמון על הפעילות האיראנית מחוץ לשטחה, ומפקדו קאסם סולימאני (אשר מקפיד לפקח מקרוב על זירות הקרב). היא כוללת שליחת יועצים צבאיים וחימוש מאסיבי למיליציות שיעיות מקומיות ולכוחות הממשלה של סוריה ועיראק, שליחת לוחמים שיעים שמגייסת איראן ממדינות שונות כגון אפגניסטן ותימן, ובשנה האחרונות אף נצפית נוכחות ישירה כוחות צבא איראניים בשטח.
מנגד, בעולם המערבי מנסים לבלום את ההתפשטות האיראנית: ארה"ב הגבירה את נוכחותה הקרקעית בסוריה והפציצה לאחרונה שיירות של מיליציות שיעיות שהתקרבו לגבולות עם ירדן ועיראק, זאת בתקווה ליצור חיץ בין הגורמים הפרו-איראניים. בהסכם הפסקת האש בדרום סוריה, שנחתם לא מכבר בחסות ארה"ב ורוסיה, דרשה ישראל את הרחקת משמרות המהפכה האיראניים מאזור הגבול בגולן. מדינות המפרץ הסוניות דנו עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במהלך ביקורו בסעודיה על רעיון להקמת "נאט"ו ערבי", ברית צבאית משותפת למדינות ערב בגיבוי ארה"ב, בתקווה להרתיע את האיראנים מלפעול בתחומן.
אך למרות הכל, בחודשים האחרונים נראה שהאיראנים בלתי ניתנים לעצירה. מוסול וצפון עיראק (שהם אזורים סוניים) נכבשו בידי הממשלה העיראקית ובידי מיליציות שיעיות הנתמכות בידי איראן - בכך השלימו את החוליה החסרה בציר שבין איראן לבין סוריה ולבנון. בסוריה, הישרדותו של משטר אסד הפרו-איראני הפכה לעובדה מוגברת ובימים האחרונים אף דווח כי באופן חסר תקדים איראן מתכננת להציב בסיסי צבא וחיל אוויר במרכז המדינה, ובסיס ימי בטרטוס – בכך לראשונה תשיג גישה לים התיכון. בלבנון חיזבאללה נוטל חלק בממשלה, ואיראן מקימה מפעלים לייצור טילים ונשק בשטחה. במפרץ – בעיקר רועדים מפחד.
אילן זלאיט הוא אנליסט מודיעין, כותב בנושאי מזרח תיכון