בהיפוך גמור לתשובה הפרימיטיבית והחשוכה של משרד הרווחה לבג"ץ שבו עתרו להט"בים לאפשר להם לאמץ ילדים, כמו לכל אוכלוסייה אחרת בישראל, החלטת בית המשפט העליון אתמול בעניין שוויון בין בני זוג שהתגרשו ושילדיהם בני ה־6 ומעלה נמצאים בחזקתם המשותפת, בעניין מזונות ומדור, היא הקדמה בהתגלמותה. היא נאורה, מהפכנית, מעודכנת, צודקת ומרחיבת לב.
פניו של בית המשפט העליון, כפי שעולה מפסיקתו, היא אל העולם החדש. ואם לשם כך צריך לתת פרשנות מודרנית להלכות מיושנות, אז שכך יהיה. זה מה שנדרש משופטים - להתאים דינים ישנים מזמנים רחוקים למודרנה, בין שדבר חקיקה ובין שדבר הלכה.
העולם הישן, שעל פיו הכריעו בתי המשפט ובתי הדין הרבניים עד אתמול, העמיד את הגבר במרכז ההוויה המשפחתית. הוא החזק, הוא החכם, הוא הגדול מכולם, והוא גם המפרנס. האישה, לעומת זאת, מדוכאת וכנועה ועיסוקה במשק הבית ובגידול הילדים.
אלא שבעולם שבו אנו חיים הדברים השתנו כבר מזמן. אבל המשפט פיגר אחריהם, ורק עכשיו הוא מחשב מסלול מחדש, משום שבהוויה בת ימינו יש לא מעט נשים שמשתכרות לא פחות, ולעתים הרבה יותר, מגברים. וכאשר מדובר במזונות ובמדור לילדים, כתוצאה מהליך גירושין, שגם הוא הפך פופולרי מאוד בשנים האחרונות, תרומתן הכלכלית של הנשים עלולה לעלות על זו של הגברים.
אז מדוע גבר שמשתכר מעט צריך לתמוך באישה שמשתכרת הרבה? רק משום שעל פי ההלכה היהודית הגבר הוא במרכז! על פי העולם הישן, התשובה היא שמשום שהוא גבר. על פי העולם החדש, כפי שבא לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון אתמול – לא עוד. השוויון המגדרי מגיע גם אל זירות הגירושין, וטוב שכך.
מדובר בבשורה חשובה ומרנינה לעשרות אלפי גברים, שדוכאו עד כה בשל פסקי דין מיושנים שנגזרו מההלכה הקדומה והלא מעודכנת. בית המשפט העליון עשה את המהפך הנדרש וקבע כי עקרונות השוויון יחולו גם בגזרת המזונות והמדור, או כפי שניסח זאת השופט פוגלמן בפסק הדין: בני זוג יישאו "באופן שווה במזונות ילדיהם תוך שהחלוקה בינם תיקבע על ידי יכולותיהם הכלכליות". יש לשים לב במיוחד לדברים שכותב השופט נועם סולברג, שהוא השופט היחיד בהרכב הזה החובש כיפה. "ניתנה אמת להיאמר", כתב, "הגרעין הקשה של דיני המשפחה בישראל מאופיין בחוסר שוויוניות בין גברים לנשים". זו אמירה חשובה ולבית המשפט העליון מגיע בהחלט שאפו גדול על החלטתו.