לא בכדי נכתב פסק הדין כך שישנה הפרדה ברורה בין מזונות אשר משולמים עד לגיל 6, שאותם הותיר בית המשפט באחריות הבלעדית האב, לבין מזונות מגיל 6 ואילך, אז גדלים משמעותית צורכי הקטינים.
אין להתעלם גם מכך שהמושג העמום "משמורת משותפת" שלפיו ייקבעו מזונות הקטינים, יביא עמו שאלות פרשנות רבות לעניין משמורת משותפת והתנאים שבהם היא מתקיימת. אין ספק שיש צורך בקיום שוויוני נכון לתקופתנו בין נשים לגברים. ועם זאת, ולמרות פסק הדין, יהיה קושי רב ביישום הפסיקה, שכן כאמור יש לבחון מתי באמת מתקיימת משמורת משותפת, ובמקביל להבין מיהו ההורה שמוציא יותר כסף בפועל על הקטין.
אם אכן מתקיימת משמורת משותפת מלאה, פסק הדין ימנע חיוב מיותר של אב בתשלום מזונות, אף שהוא מטפח במידה שווה במהלך השבוע את הקטינים. אך יש להבטיח שאכן כך הדבר, אחרת עלול להיווצר מצב ששוב ייפול נטל על כתפיה של האם בהחזקת ילדים במתכונת של "משמורת משותפת", בעוד בפועל מרבית צורכיהם ההכרחיים ממומנים על ידה.
פסק הדין בהחלט ימנע בעתיד פער כלכלי, במידת האפשר, בין שני הבתים שבהם אמורים לגדול הקטינים, שעה שיש איזון לעניין יכולת ההשתכרות של כל אחד מההורים, ומה נותר לו בסוף החודש על מנת לגדל את הילדים אצלו ברווחה, תוך שמירה על רמת חיים זהה ויציבה בשני הבתים, ומבלי ליצור תחרות סמויה, כפי שאפשר לראות היום בהרבה בתים של הורים גרושים, שבהם צד אחד חזק יותר כלכלית והקטין יכול מיד לדעת ולחוש באיזה בית הוא מתקיים יותר ברווחה בשל כך.
הכותבת היא בעלת משרד בתחום דיני משפחה