אירוע הטביעה של אמיר פרישר גוטמן אינו בהכרח קטלני. בבית החולים בכלל ובמערך הקרדיולוגי בפרט אנו נתקלים במקרים קשים של אנשים שחלו בסרטן, לקו בדום לב ומלאך המוות ביקר אותם פעמים רבות. ישנם אנשים שהצליחו לנצח את המוות גם ארבע וחמש פעמים. גוטמן אומנם עבר טיפולים כימותרפיים בעברו, אבל סביר להניח כי הוא התנקה כבר מכל הטיפולים הללו.
דום הלב שבו לקה גוטמן, על פי הדיווחים, נגרם לרוב מסיבות שונות כמו התקפי לב או בעיה מוחית. במקרה שלו, כאשר מדובר בטביעה, סיכויי ההישרדות תלויים במשך הזמן שעבר מהרגע שבו נגרם דום הלב עד לרגע ההחייאה. הסיכויים להישרדות טובים יותר כאשר מתחילים טיפול החייאה בטווח של דקות בודדות מאיבוד ההכרה ודום הלב. צריך להדגיש כי ההחייאה יכולה להיות אפקטיבית גם ללא מכשור מתקדם – מכונה החייאה בסיסית.
פעולות החייאה יכולות להציל חיים גם כאשר הן נעשות על ידי עוברי אורח שיודעים כיצד לבצע את הפעולות הנחוצות, או על ידי צוותי מד"א. אם עושים את הפעולות באופן אפקטיבי ונכון, ניתן להחזיק מטופל בחיים במשך דקות ארוכות.
האפשרות להיעזר במכשיר דפיברילטור (שמחזיר קצב לב לפעולה סדירה על ידי מתן שוק חשמלי ללב) עשויה לשפר באורח דרמטי את סיכויי ההישרדות מאירועי לב. זוהי דוגמה נוספת לחשיבות הרבה של יישום החוק שהתקבל לפני כמה שנים, שלפיו יש להציב מכשירי דפיברילטור במקומות ציבוריים. רק לאחרונה החלו ליישם את החוק. צריך להדגיש כי מדובר במכשיר שמאפשר הצלת חיים כי הוא נותן, במידת הצורך, מכת חשמל קריטית.
פרמטר נוסף שמעלה את הסיכויים להישרדות במקרים דומים הוא טיפול החייאה מתקדם, שניתן על ידי צוות נט"ן (ניידת טיפול נמרץ) או בבתי החולים, שמשולב במתן תרופות ובניטור מתקדם. מדובר בפקטור של זמן – למעשה, מה שקובע את ההישרדות של הפציינט הוא אורך הזמן של החייאה רגילה ולאחר מכן החייאה מתקדמת.
היה לנו במערך הקרדיולוגי מקרה של גבר כבן 50, שעבר דום לב ביישוב שבו התגורר. כבר שם החלו לבצע בו פעולות החייאה מתקדמת והביאו אותו, תוך כדי החייאה, לחדר הצנתורים בתוך שעה, כשהוא ללא דופק. אותו גבר חזר לרוץ ריצות תחרותיות.
צריך להדגיש כי מספיקות עשר דקות כדי לגרום נזק בלתי הפיך במקרים כאלו, כאשר האיבר הראשון שסובל במצב כזה הוא המוח, גם אם הלב והכליות חוזרים לפעול. בשלב זה אין דרך להעריך את הנזק הנוירולוגי שנגרם לאמיר פרישר גוטמן. ניתן יהיה לבצע הערכת נזק רק אחרי 48 שעות עד 72 שעות מהאירוע.
הכותב הוא מנהל המערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי על שם שיבא בתל השומר.
הביאה לדפוס: אורית א. בראון.