כל הניסיונות להדביק לנתניהו עבירות פליליות בדרך לקריסה

לא הייתי צריך להקשיב לדברים כדי לדעת שכל הניסיונות להדביק לראש הממשלה עבירות פליליות - יקרסו. די היה להסתכל בפניהם העגומות של כל פרשני החצר מטעם מחנה שונאי ביבי כדי לדעת שהאוויר החם כנראה לא יישאר לאורך זמן בבלון שמפריחים בכל ערב במהדורות החדשות של הערוצים המסחריים; מה שאולי מסביר, אגב, את הירידה הדרמטית באחוזי הרייטינג. הצופים כנראה פשוט מאסו במה שמנסים להאכיל אותם.
 

הדרמטיזציה העולה מן המסכים פשוט נוטפת אי־אמינות. העובדות, לאו דווקא עובדות הן, ולגבי דברי ההסבר שמתלווים אליהן - אני מעריך שכל שופט היה מעיף מאולמו תוך חיובו של מי שטוען אותם בהוצאות לדוגמה.
 

ובכן, אני יודע שמה שאני מעלה כאן, אפשר להדביק לו את אותה חוסר אמינות שאני מייחס לאלה שעליהם דיברתי זה עתה, אבל זה לא כך. אני באמת דואג לשלטון החוק בארצנו, ובמשך עשרות שנים נלחמתי בצלו, שלא כמו אלה שמפגינים מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, בתמיכת עמותות אנרכיסטיות, בתקווה לגרום לגורמי החקירה להמשיך לנבור בערימות הזבל שנערמו עד לעייפה אצל כל אלה שסיכוייהם להגיע לשלטון בדרך דמוקרטית שואפים לאפס.

בלי להכיר את העובדות לאשורן, אני זוכר שלפני הבחירות האחרונות צצה פרשת מעונות ראש הממשלה.

כל המדינה רעשה, וכאשר התפרסמו העובדות, התברר שמדובר בחשמלאי שהוזמן לקיסריה כדי לתקן תקלה או בהעברת רהיטי גן מן המעון הרשמי ברחוב בלפור לבית הפרטי. ביג דיל. ועוד דבר: שרה נתניהו אירחה את אביה הנוטה למות בבית ראש הממשלה, שם היא נעזרה בעובדת ששכרה ושולמה בידי משרד ראש הממשלה.

 

וכשלמרות פרשה זו ציבור הבוחרים נתן את אמונו בבנימין נתניהו, צצו פרשיות אחרות, למשל החשד למתנות שקיבל ראש הממשלה מארנון מילצ’ן. אין בכך מאומה, שכן אי אפשר להדביק, לא לנותן המתנות ולא למקבלן, יסוד נפשי המצדיק הגשת כתב אישום.

זה אולי לא יפה לקבל מתנות, אבל זו אינה עבירה פלילית. בפרקליטות המדינה יודעים את זה, ולכן עיתונאים מסוימים מחפשים מניע פלילי כדי להפיח רוח חיים בטיעוניהם שמדובר במשהו פסול מן הבחינה הפלילית. וגם אם מספרים לנו שביבי ניסה לסייע לחברו בקבלת ויזה לארצות הברית, בשיחה עם מזכיר המדינה האמריקאי, לא נראה לי שפרקליט המדינה יגיש כתב אישום על יסוד השיחה הזו.
 

אז עכשיו נשארנו רק עם פרשת הצוללות. ממשלת גרמניה מבקשת להעניק לישראל מתנה שאי אפשר להפריז בחשיבותה. גם השתתפות במחיר בשיעור ניכר וגם התחייבות לספק כלי שיט על פי המפרט שישראל מבקשת. ראש הממשלה נפגש בגלוי עם הקנצלרית – ושם נחתכו הדברים. ואם מרקל, כפי שנטען, ביקשה שמאותה מספנה יירכשו גם ספינות - על פי אותו סידור כספי שלפיו ממשלת גרמניה משתתפת בעלות - מה פסול בכך?
 

אוי, כמעט שכחתי. יש גם את השיחות עם נוני מוזס. לפי הפרסומים, השיחות הוקלטו בידי ראש לשכתו של ראש הממשלה כדי שיישמר בידו תיעוד לעתיד. השיחות קיבלו את הספרה 2000, ועכשיו לא יודעים ברשויות האכיפה מה עושים איתן. לא לבלוע ולא להקיא. אז אולי לאמנון אברמוביץ’ יש רעיון יצירתי בעניין? אולי מכל האמוניה?