בימינו אי אפשר להתעלם מן העובדה שלמרות גלי הטרור הבלתי פוסקים נגד ישראלים והסרבנות הפלסטינית, הדעה הרווחת בישראל שואפת בעיקר לשמור על רגיעה מול הפלסטינים. מול עמדה זו עולה באחרונה קול אלטרנטיבי ופרגמטי יותר, הגורס כי אם מדינת ישראל תרצה לסיים את הסכסוך הישראלי־פלסטיני, יהיה עליה להביא להכרעה מוחלטת מול הפלסטינים - הכרעה שתביא עמה הרתעה וניצחון ברור.
למרבה הצער, הדיפלומטיה בין ישראל לפלסטינים מתאימה להגדרה של טירוף - עושים פעם אחר פעם אותו דבר ומצפים לתוצאות שונות. נדמה שהגיע הזמן לחשוב מחדש על כל הבעיה. במשך 45 שנותיה הראשונות של ישראל נרשמה הצלחה למדיניות ההרתעה. ומה קרה מאז? מאז חתימת הסכמי אוסלו ב־1993 ועד שנת 2000, ישראל בעצם מחקה 45 שנים של הרתעה מוצלחת. אחר כך, שש שנים של נסיגות חד־צדדיות קברו את שאריות ההרתעה שנותרו. מאז 2006 לא נרשמו שינויים ניכרים.
כל הפתרונות שהועלו עד עתה הציעו לנהל את הסכסוך, לא לפתור אותו. כולם ניסו לעדן את הניצחון או לעקוף אותו עם איזה גימיק. אולם, כפי שהסכמי אוסלו כשלו, כך ייכשלו גם כל התוכניות שינסו לחמוק מהעבודה הקשה הדרושה להשגת ניצחון.
חזרה למדיניות ההרתעה
המסקנה היא שלישראל יש רק דרך אחת להשגת הכרה מהפלסטינים, והיא חזרה למדיניות הישנה של הרתעה והענשת הפלסטינים על תוקפנות. וכדי להשיג הרתעה, צריך יותר מטקטיקה קשוחה, שאותה נוקטות כל ממשלות ישראל. נדרשת מדיניות שיטתית, שתעודד את הפלסטינים להכיר בישראל. מה שצריך זה מדיניות לטווח ארוך, שמחייבת גם שינוי יסודי בחשיבה.
עשיית שלום אמיתי פירושה למצוא דרכים לכפות על הפלסטינים שינוי יסודי בחשיבה כדי שיחדלו מהתנגדותם ויכירו ביהודים, בציונות ובישראל. כאשר מספיק פלסטינים יוותרו על החלום שלהם למחוק את ישראל, הם יסכימו לוויתורים הדרושים לסיום הסכסוך. כדי לסיים את הסכסוך, ישראל צריכה לשכנע לפחות 50% מהפלסטינים שהם אכן הפסידו במערכה.
המטרה כאן איננה להפוך את הפלסטינים לחובבי ציון, אלא לגרום להם להשבית את מנגנון המלחמה שלהם: להפסיק את תעשיית פיגועי ההתאבדות, לשים קץ לדמוניזציה של ישראל והיהודים, להכיר בקשר היהודי לירושלים, לנרמל את היחסים עם הישראלים ומעל לכל – להכיר בקיומה ובלגיטימיות של ישראל.
ניצחון ישראלי גם ישחרר את הפלסטינים, משום שתבוסה תיאלץ אותם להתייצב מול הפנטזיות שלהם לנכס לעצמם שטחים ומול הרטוריקה הריקה על מהפכה. תבוסה גם משחררת אותם כדי לשפר את חייהם. כאשר ייפטרו מהאובססיה להשמיד את ישראל, יוכלו הפלסטינים להתפנות לפתח את הפוליטיקה, הכלכלה, החברה והתרבות שלהם. ואז גם יהיה אפשר להתחיל במשא ומתן אמיתי. באופן אירוני, דווקא מנקודת פתיחה הרבה יותר קשה, הם יוכלו להפיק יותר מהתבוסה מאשר מהניצחון.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם מפלגת ישראל ביתנו