קושנר ספג על הערתו זו ביקורת מכיוונים שונים, לרבות מחוגים המזוהים עם ממשל אובמה והעיתונות השמאלית, אך כל חטאו היה שביטא הערכת מצב מפוכחת לגבי הכוחות והגורמים שקובעים את סדר היום המדיני במזרח התיכון. הביקורת מחוגי הממשל הקודם מצטיירת כבלתי כנה ובלתי עניינית במיוחד, כי מעורבותם האינטנסיבית של מזכיר המדינה הקודם ג'ון קרי ועוזרו הבכיר מרטין אינדיק במאמצים לקדם תהליך מדיני משמעותי בין הפלסטינים לישראל - וכישלונם המהדהד בכך - מהווים הוכחה ניצחת שהערכתו הפסימית של קושנר הייתה נכונה. יתרה מזאת, אם אולי היה באותה עת סיכוי ממשי להגיע לפחות לנוסחות ביניים מסוימות שעשויות היו להוביל להסדר מחייב יותר בעתיד, הרי שהיה זה בשיחות שהתנהלו בערוצים חשאיים רחוק מעיני ואוזני התקשורת, והסיכוי הזה סוכל דווקא על ידי לא אחר מהצוות בראשות קרי ואינדיק, שהעדיף להחזיר את הכדור למגרש הבוצי של השיחות הרשמיות.
שאיפת טראמפ לשלום - גם שאיפת ישראל
אנשי טראמפ צודקים בכך שהם אינם רוצים לחזור לדרך החתחתים של קודמיהם. תחת זאת, כדברי חוגי הבית הלבן, עדיף להתרכז בשלב זה בחיפושי דרכים להתנעת התהליך, ולא בתהליך עצמו, שכן כל עוד לא יחול שינוי משמעותי ביותר, שאינו נראה באופק, בעמדות הפלסטיניות המוצהרות והמעשיות השוללות כל ויתור על זכות השיבה של הפליטים, כל פשרה בנושאי הליבה האחרים ועל הכרה בישראל כמדינת העם היהודי (כלומר עצם ההכרה בזכותו של העם היהודי למדינה) - האפשרות לחיתוך הקשר הגורדי בדרך לשלום ישראלי־פלסטיני איננה קיימת ממילא.
והרי רק עיוור לא יבחין שמה שמתרחש בקרב הציבור הפלסטיני ומנהיגיו, כולל הרחוב הפלסטיני בירדן, בעקבות ההתרחשויות בהר הבית, נובע משלילת עצם זכות קיומה של ישראל. "לא נכון", טוען השמאל ועונים אחריו אמן יועצי העצה הרעה מאירופה - "כשייגמר הכיבוש, יפרוץ השלום". ברם, גם אם נתעלם מכך שבהתחשב במציאות השוררת במזרח התיכון, נטישה ישראלית את הגדה המערבית עכשיו פירושה החד־משמעי הוא הבאת הקיצוניות האסלאמיסטית, אם הסונית של דאע"ש, אל־קאעידה, חמאס ודומיהם ואם השיעית של איראן וחיזבאללה אל תוך לבה של מדינת ישראל - הרי שהנ"ל ביודעין או שלא ביודעין הופכים את היוצרות, דהיינו שכיבוש יכול להתבטל רק לאחר השגת השלום ולא להפך.
עם זאת, אין זה מעניינה של ישראל לרפות את ידי הנשיא טראמפ במאמציו הכנים להביא להפשרת הקיפאון בנושא הפלסטיני - אדרבה, שאיפתו לשלום ישראלי־פלסטיני היא גם שאיפת ישראל - בתנאי שיישמר הכלל של "תפסת מרובה לא תפסת", כלומר במקום לנסות להשיג את הבלתי אפשרי בעת הנוכחית, יש לחזור להסדרי ביניים שיוכלו "לסלול את הדרך לעתיד", כדברי הנשיא טראמפ. כאמור, גם טראמפ הפנים זאת, והוא כנראה אינו חותר עוד ל"דיל האולטימטיבי" שעליו דיבר בעבר, ותחת זאת ינסה להגיע להסדרים מעשיים יותר.
הכותב כיהן בעבר כשגריר ישראל בארצות הברית