לוגיקה, הקשרים ויכולת להסיק מסקנות ולהשלים פערים הם מרכיבים חשובים בגיבוש תפיסת העולם בכל נושא ונושא, לרבות בנושא מימון מפלגות ושיחות טלפוניות עם עורכי עיתונים ובעליהם. שיחה לילית עם עורך עיתון מחד וכותרת המשרתת את המשוחח מאידך יוצרות, לכאורה, הנחה שהשיחה השפיעה על הכותרת. זו אמנם האפשרות הסבירה, אך היא איננה הסבר היחיד.
אין ספק שהעתירה של העיתונאי רביב דרוקר לבג"ץ בעניין פרסום שיחותיו של רה"מ נתניהו בסמוך לבחירות לשתי הכנסות האחרונות ומועדי השיחות מעוררים חשד, לכאורה, שיכול להיות שבשיחות האלה נעשה ניסיון להשפיע על הכותרות של "ישראל היום" לטובת נתניהו והליכוד.
בנסיבות ראייתיות אחרות, כותרות אלו היו יכולות להיחשב לשירותי העיתון לנתניהו ולליכוד ושוות כסף, והן עלולות להיחשב כסוג של מימון מפלגות ולהיכלל בסך ההוצאות של הליכוד לכנסת. אז, אולי, היה מקום לבדוק אם מדובר בתרומה אסורה על פי הדין.
אלא שכל אחד רשאי להגיע למסקנה שלו, ולעשות את ההקשרים שלו בין מועדי השיחות, ריבוין, וכותרות העיתון שפורסמו ביום שלמוחרת השיחות. אך כל אלה אינם בבחינת "אקדח מעשן", משום שאין, וככל הנראה גם לא יהיו, הקלטות של השיחות האלו, וודאי שאין מקום, בהיבט הציבורי, לפרסם אותן.
ולכן, ספק אם מבקר המדינה, שהוא הגורם האחראי והמפקח על נושא מימון המפלגות, יוכל לעשות משהו נוסף על מה שכבר נעשה. אני גם בספק אם ריבוי השיחות ומועדן מאיין באיזושהי דרך את התצהיר שניתן מטעמו של רה"מ בקשר למידת ההשפעה שהייתה לו על כותרות העיתון "ישראל היום".
אומנם השכל הישר יכול להוביל למסקנה, שיש אפשרות לקשר בין השיחות הטלפוניות לבין הכותרות, אך כאמור השכל הישר, במקרה הזה, אינו מספיק ואינו מהווה את "ראיית הזהב". לכן, לדעתי, השפעת המהלך של חשיפת השיחות תישאר בתחום הציבורי ולא בתחום המשפטי.
יחד עם זאת, אין ספק שאנשי מבקר המדינה יצטרכו לבדוק מחדש את עמדתם הקודמת, שעל פיה לא ראו ב"ישראל היום" מרכיב מימוני במערכת הבחירות ולא ראו בו חלק ממימון הבחירות של הליכוד, שאם הוא אכן כך, הוא מימון אסור.
ולא רק זאת, גם תצהירים שהוגשו בעניין זה, הן למבקר המדינה הן לבית המשפט ולוועדת הבחירות המרכזית, יצטרכו להיבדק מחדש כדי לוודא שהם נאמנים ומשקפים את מה שהיה ידוע למצהיר בעת שחתם על התצהיר. תצהיר שקרי על פי החוק הוא עבירה פלילית ודינו כדין עדות שקר.