התוצאה החשובה ביותר של הבחירות בגרמניה אינה קשורה בשאלה מי ימשול במדינה אלא עובדת כניסתה של המפלגה "אלטרנטיבה בעד גרמניה" (AfD) לבונדסטאג. לראשונה בהיסטוריה של הרפובליקה הפדראלית, תיכנס מפלגת ימין רדיקלי, ימין פופוליסטי, לפרלמנט הפדראלי!
המגמה הסוחפת את העולם – מפולין והונגריה ועד הולנד וארה"ב (שלא לדבר על ישראל) - הגיעה גם לגרמניה: עליית הלאומיות, הקשורה מצד אחד בנושא הפליטים והטרור האסלאמיסטי, ומצד שני בחוסר ביטחון כלכלי – משאירה חותם גם על הזירה הגרמנית. נכון, המפלגה הזאת לא תהיה המפלגה הגדולה ואף לא מפלגת השלטון – היא פסולה בעיני כל מפלגות הממסד הקיימות. אבל בלבה של הדמוקרטיה הגרמנית תתייצב מפלגה שמזכירה את מה שהגרמנים רצו להאמין שלא יקרה יותר – נוכחות של מפלגה עם סממנים גזעניים מובהקים במוסד החשוב ביותר של הדמוקרטיה.
מבחן מסוג חדש
זהו אתגר גם לישראל. ישראל עוצמת את עיניה לנוכח עלייה של מפלגות כאלה ואפילו מפלרטטת איתן: מפלגות אלה, לא רק בגרמניה, מציגות עצמן כתומכות ישראל ב"מאבק המשותף" נגד האסלאם, וישראל נופלת בפח. כדאי לזכור: מפלגה שעושה לעצמה פרסומת כמו "המטבח המוסלמי לא מתאים לנו", תוכל להגיע בקלות גם לססמה "המטבח היהודי לא מתאים לנו".
בבחירות תנצח מפלגתה של אנגלה מרקל, אף שתפסיד אחוזים ניכרים. המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, שותפתה לממשלה של מרקל, תפסיד קולות רבים גם היא. אך יכול להיות שבגלל אי המוכנות העקרונית לשתף פעולה עם הימין הרדיקלי, תשוב הקואליציה המוחלשת הזאת לשאת את הממשלה הבאה. יש גם כמה קומבינציות נוספות, לא שגרתיות. אבל אין מה להתפלא: מדינה שהייתה רגילה עד לפני 30 שנה לבחור לבונדסטאג לא יותר משלוש מפלגות, תכניס הפעם שש מפלגות – כולל הליברלים, השמאל והירוקים. המדינה שהיא "הקטר של אירופה" תעמוד במבחן מסוג חדש.