היום צועדים לקלפיות כחמישה מיליון כורדים בחבל כורדיסטן בעיראק, ולהצביע במשאל עם על העצמאות שלהם. שמחתם הייתה יכולה להיות שלמה יותר לולא ההתנגדות למהלך של איראן, טורקיה, ארצות הברית, סוריה וכמובן עיראק. במזרח התיכון כמו במזרח התיכון, הכורדים, הגיבורים של אתמול, אלה שלחמו בגבורה במדינה האסלאמית והצליחו לשמור על רוב השטחים שבשליטתם כאשר החיילים העיראקים ברחו ממוסול הכבושה, הפכו ברגע אחד לגורם שלכאורה מאיים על יציבות אזורית. נטולי תמיכה בינלאומית רחבה, הכורדים שוב עומדים לבדם ברגע המכריע, כמו שעמדו לבד כאשר המעצמות הגדולות התעלמו מקיומו של העם הכורדי בעת חלוקת המזרח התיכון, בעת הטבח נגדם בטורקיה ב־1923 ובחלבג’ה ב־1988, כשסדאם חוסיין השתמש בגז רעיל וגרם למותם של אלפים.
הכורדים, עם שמונה כ-30-40 מיליון איש ואישה המפוזרים ברחבי המזרח התיכון, לרוב סובלים מדיכוי קשה וחותרים לעצמאות זה שנים רבות. ההסכם על אוטונומיה כורדית בעיראק הושג עוד ב־1970, אך עיראק סירבה לקיימו, והאזור גלש לעימות אלים שנמשך לסירוגין עד שנות ה-90. החל מ-1991 הכורדים זכו לאוטונומיה דה פקטו, וב־2005 חוקקו חוקה משלהם. אך מתברר ששנים של שלטון עצמי, פרלמנט, חוקה וכלכלה עצמאית לא מזכים את הכורדים בתמיכה אוטומטית של העולם הנאור. האמריקאים, כרגיל, חוששים מהשלכות אזוריות; כזכור, גם כשישראל עמדה להכריז ב־1948 על עצמאות, וושינגטון לא מיהרה לתמוך. אם שואלים את המעצמות הגדולות, לפעמים פשוט אין זמן טוב לעצמאות. כדאי שהכורדים יפנימו את העניין הזה.
רבים מהכורדים רואים בישראל דוגמה ומופת למדינה העתידית שלהם. מדי חודש אני פוגשת בכנסת ומחוצה לה משלחות כורדיות שמכריזות בפה מלא על הנכונות לשתף פעולה ולעבוד יחד נגד האויבים המשותפים. אך כיצד תוכל ישראל לסייע לכורדים אם תפרוץ מלחמה, והכורדים יכותרו על ידי הכוחות השיעים בעיראק ובעלי בריתם באיראן?
משאל העם הקרוב הוא בסך הכל מדרגה ראשונה, בעיקר סמלית, שאמורה להתניע את התהליך. לאחר שיפורסמו תוצאות משאל העם, הממשל הכורדי אמור לפצוח במשא ומתן ארוך ומייגע עם ממשלת עיראק בבגדד על סוגיות רבות כגון עתידה של כירכוכ – עיר שדה פקטו נשלטת על ידי הכורדים, אך בפועל נמצאת מחוץ לגבולות המובלעת הכורדית.
המשא ומתן הזה עלול להימשך חודשים ואף שנים רבות, ולא סביר שמיד לאחר משאל העם תבוא ההכרזה. על הכורדים להיערך לאפשרות הגרועה מכולן: יום משאל העם יכול להפוך מיום חג ליום אבל, אם הממשלה העיראקית תחליט להזרים את כוחות הצבא ואת הארגונים השיעים המזוינים כגון אל־חשד אל־שעבי לכירכוכ. כמו כן, איראן יכולה להפציץ את הסכרים וטורקיה יכולה להפסיק את האספקה של מוצרי המזון שכורדיסטן מייבאת. במצב הזה רק מדינה אחת תוכל לסייע לכורדים, הלוא היא ארצות הברית. ישראל חייבת לפעול מאחורי הקלעים כדי לקדם את הנושא הכורדי בקונגרס ולהציג את הדחיפות שלו לממשל האמריקאי.
כאשר אנו מסתכלים על ההכנות למשאל העם הכורדי ועל העננים השחורים המעיבים עליהן, כדאי לנו להיזכר במה שאנו עברנו. איך היינו זקוקים אז לבעלי ברית, איך קיווינו שמישהו בעולם יתמוך במאבק שלנו לעצמאות. במוקדם או במאוחר, המדינה הכורדית תקום. כדאי מאוד שהמדינה הזו תהיה בעלת ברית של ישראל, שכן הופעתה בזירה המזרח־תיכונית תשנה מהיסוד את מערך הכוחות ותיצור הזדמנויות חדשות.
הכותבת היא חברת כנסת במחנה הציוני, מזרחנית ויו"ר השדולה לחיזוק הקשרים בין ישראל לעם הכורדי